שקרים , בגידות והרבה כאב – פרק 6

"אתם מוכנים לספר לי מה הלך כאן ? " שאל את אביב השוטר והוציא פנקס ועט מהכיס.
הוא נראה כמו השוטרים מהסרטים , שכל היום יושבים בניידת שלהם ואוכלים דונטס ומחכים שיקרה איזה משהו מרגש ..
"אממ..היינו בתא שירותים ו…" אמר אביב , מחפש את המילים הנכונות לומר בלי לצאת מטופש לחלוטין
"רגע , שניכם באותו תא ?.." שאל השוטר לא מבין
"כ…כן ו..ואז היא נכנסה והפלאפונים של שנינו צלצלו , והיא שמעה רעשים .."
"היא ילדה נורא חשדנית , היא אוהבת לחקור " אמרה קורל בחיוך מזוייף
"כן ואז היא טיפסה על הכיור שמסתבר שהיה רטוב והיא החליקה ואתם אמרתם שהיא חטפה מכה בראש מהברז ואז יצאנו בריצה וראינו אותה על הרצפה ומלא דם ו…." אמר אביב והיה לו בעיניים מבט של כאב.
"כן.. ברז…אני אבקש מכם להתלוות אליי לתחנה. בני כמה אתם בכלל ? " שאל הרופא ותקע בהם מבטים רציניים
"16, 17 וחצי" אמרו אביב וקורל יחד.
"אני 16 והוא 17 וחצי " אמרה קורל כדי לעשות סדר בדברים.
"אוקי , אז נצטרך את ההורים שלכם איתכם.. בינתיים תקוו שהיא תצא מזה בשלום , הפגיעה הייתה קשה מידי , זה לא יהיה קל..בטח לא עבורכם "
קורל ואביב הסתכלו אחד על השני בדאגה .
——————————————————————————————————-

"..וקצת מכות יבשות , אבל הפגיעה היא בעיקר פנימית …" שמעתי קול גברי
ראיתי מכנס ארוך ונעליים שחורות , יכולתי לנחש שזה גבר.
אחריו נכנסו זוג רגליים ארוכות עם גרביונים ועקבים יכולתי לנחש בוודאות שזאת אישה.
"אז כמה זמן בעצם יש לו ?"
"תראי המצב הוא כזה.. הוא לא יצא מזה , ואם כן אז רק בנס.. זה או שהוא יישאר במצב של עכשיו – צמח , או ש… את יודעת.. מכאן זה יכול רק להידרדר" אמר הרופא
"מסכן.. כל כך צעיר.." היא אמרה בעצבות .
הם התקרבו לצידי המיטה.
"עכשיו הכול בידי אלוהים.. ההורים שלו צריכים לבוא עוד מעט , נדבר איתם על ניתוק מהמכשירים , דרך הכי טובה ככה שיסבול פחות" הוא אמר
"אבל אתה לא ח….."
"'Cause it's you and me and all of the people with nothing to do
Nothi…"
הטלפון שלי צלצל. זאת הייתה אמא , נזכרתי שיצאתי מהבית בלי להודיע לה בכלל.
"מה לעזעז…." שמעתי את הרופא
"הוא הרים את כיסוי המיטה וראה אותי.
יצאתי. הסברתי לו הכול , אפילו בכיתי.. הוא אמר שזה לא מקצועי אבל בגלל המצב הוא יאשר לי להיות בחדר.
"ולא לגעת במכשירים .. אני נורא מצטער ילדונת.. שמרי על עצמך " הוא הסתכל עליי דקה ארוכה ולאחר מכן יצאו הוא והבחורה .
נשארתי עם רועי לבד.
"רועיקי שלי.. אני אוהבת אותך כל כך.. אם רק היית מבין כמה ..כמה אנשים זוכים בחיים שלהם להיפגש עם מלאך ? אה ? כמה .. ? 0… יש לי מזל , אלוהים שלח לי אותך , אבל עכשיו .. עכשיו הוא לוקח לי אותך..רועי תגיד לי איך איך אני אגדל את הילד הזה לבד ? אני לא אסתדר ! אני צריכה אותך , את התמיכה שלך והנוכחות שלך מה אני אעשה בלעדיך ?! אני אוהבת אותך אני כל כך כל כך אוהבת אותך…" הנחתי את ראשי על ידו ובכיתי ובכיתי ובכיתי…….
"רועי.. בפעם האחרונה.. וכן אני יודעת שמאוחר קצת, אבל אף פעם לא מאוחר מידי..אני חייבת לשאול אותך , אתה רוצה את הילד הזה ?אתה רוצה שאני אגדל אותו ? תיתן לי סימן , לשמור את ההריון הזה ? בבקשה ממך סימן.. סימן קטן … רו…"
"טטטטטטטוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו"
המוניטור צפצף, והיה פס ירוק יישר. ניסיתי להבין מה קורה , אני זוכרת מסרטים כשהמוניטור עושה את הרעש הזה ויש את הקו הזה הבן אדם מת.
מת. מת. מת.
זה הדהד לי בראש.
לפתע הרופא פרץ לחדר וביקש ממני לצאת .
"אבל … א… ל… אי…." פרצתי בבכי ויצאתי מהחדר.
התיישבתי על הכיסא בחוץ שומעת את הרופאים מנסים להחיות את רועי.
הוא מת. הוא מת זהו הוא מת אין יותר רועי אני לא מאמינה.. הוא מת…
דיי תירגעי תנשמי עמוק ותהיי אופטימית..
"ילדונת? אני מצטער.."
–
"שעת המוות 7:56" …
——————————————————————————————
שיראל נזכרה באולר שהיא לקחה לטיול השנתי ונשאר לה בתיק בתא הקטן.
היא הייתה קרובה לתיק ולכן יכלה להוציא אותו בלי שתומר ישים לב.
"אני אשים לזה סוף" היא אמרה לעצמה..
היא קמה והתקרבה אליו……
"תומר..דיי מאמי , אל תתנהג ככה נו… " היא ליטפה אותו בכתף , ונישקה את צווארו . היא התקרבה אליו לחיבוק והוא לא הגיב . הם עמדו כך מספר שניות ושיראל ניצלה את ההזדמנות.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא! " תומר צעק ונפל לריצפה
היא תקעה לו את הסכין בגב .
"מגיע לך , אדיוט " היא אמרה , מי היה מאמין שיש בה כל כך הרבה רוע…
"את לא נורמלית את פשוט לא נורמלית ! תעזרי לי אני מדמם .. " הגלגל התהפך..
הוא היה שרוע על הרצפה , מושפל מתחנן לרחמים …
"אתה יכול להירקב כאן למוות מצידי , אדיוט "
היא זרקה את הסכין , הרימה את התיק ויצאה מהבית של תומר בריצה לבית שלה.
בדרך שיראל הרגישה חולשה וכאבי ראש והתמוטטה באמצע הרחוב .