תהנו

איתי מה איתי פרק 17

24/08/2020 58 צפיות אין תגובות
תהנו

כך לאט לאט התחלה “הסדנה למשחק” שאיתן עשה לי שנמשכה שבועות וחודשים. הוא לימד אותי תרגילים, למד אותי כיצד ללמוד טקסטים ואיך לדבר ברור וחזק יותר. ואני הייתי “בולע” בשקיקה ונהנה מכל שיעור ושיעור. אט אט הוא גם הראה לי איך אני מתקדם לומד עוד ועוד מה שהעלה לי על הפרצוף גם מצב רוח וגם חיוך.
יום אחד תוך כדי שעשתי איזשהו תרגיל שאל אותי איתן ככה מבלי להסתכל אליי “תגיד איתי, לאיזה בית ספר אתה הולך השנה?” “זה לא בבית ספר, זה פנימייה.” אמרתי בחצי חייך “איזה יופי” אמר איתן וחיוך חם ואוהב התפשט על פניו באופן מוזר שגם לי לחוש אי נחות באופן לא מוסבר. “לאיזה פנימה אתה הולך?” שאל ובזמן שדיבר הסתכלתי עליו בקפידה לתוך העניים, מה שאני לא נוטה לעשות בדרך כלל. אבל הפעם לא רציתי לפספס שום הבעה, שם תנועה משפת גופו. קיוויתי שהוא יסגיר את רגשותיו כלפי מה שאמר. אבל לצערי הרב זה לא קרה. או שאולי אני עדין לא מספיק מיומן, חשבתי. בכל זאת למדתי לשם לב לשפת הגוף של הבנאדם. רק לא מזמן וזה היה בגלל שהוא לימד אותי. שפת גופו וידיו נראה בידוק אותו הדבר או לפחות ככה חשבתי. לא יכולתי להסתיר את אכזבתי בקולי למורת שהשתדלתי מאוד שלא ישם לב אמרתי בקול חלש. ” “נוף”, למה אתה שואל? למה אתה מבואס?” שאל בקולו הנעים. איך הוא שם לב שאלתי את עצמי הרי עשתי הכל כדי להסתיר זאת. “למה אתה אומר את זה? אני לא מבואס בכלל, למה אתה חושב ככה?” ניסיתי להכחיש. “אל תשכח מי לימד אותך “לקרוא” שפת גוף….” אמר וצחק “ולצערך הרב יש שני דברים שקשורים לנושא הזה שאי אפשר ללמוד אותם לבד, ואני טרם לימדתי אותך אותם….
א’ איך להסתיר שפת גוף וידיים בצורה נכונה…
ב’ איך להסתיר ממשהו את העבדה שאתה עוקב אחרי שפת הגוף שלו בצורה נכונה…”
אמר וצחק שוב “אוף” אמרתי בשקט “גילית אותי!” “קדמה! שפוך!” עודד אותי בקולו הטוב “טוב” אמרתי בקול חלש כנכנע “היום גיליתי שיש בבית הספר מגמת דרמה ואני כבר נרשמתי למגמה אחרת שבוע לפני שהכרתי אותך. היום בדקתי עם יש אפשרות להחליף ועם הבנתי נכון אז כנראה נגמרו המקומות…” “נו? אז בשביל מה אני פה? קח את זה תלמד על זה משלום אמר בסדר?” הוא הושט לעברי שלושה דפים משודכים בשדכן “רגע” אמרתי ולקחתי את הדפים “מה אתה הולך לעשות?” “אין זמן לדבר עכשיו לי יש הרבה עבודה. ולך יש הרבה עבודה נתראה מחר בסדר? ביי” “רגע לא! לא! לא! מה אתה הולך לעשות?!” “אתה סומך עליי?” “כן אבל…” גמגמתי “שאלתי אותך שאלה תענה לי אתה סומך עליי?” אמר בקול נרגש אך קר ונוקשה ראיתי שהוא מנסה בכל יכולתו להדגש כל מילה ומילה במשפט זה “כן” חזרתי שוב הפעם בקול ברור יותר או כפי שאיתן קורה לו “דיקצי” ז”א דיקציה “מצון!” אמר ודחף אותי החוצה “לדרך נתראה מחר עכשיו אני צריך לעבוד. לפי שפת גופו והעצמה החזקה שבה דבר הבנתי מיד שזה קשור עליי. בדרך הביתה לא הפסקתי לחשוב. אמרתי לעצמי מה הוא כבר יכול לתכנן? ובלילה כשסיימתי ללמוד את הטקסט שלי, נכנסת למיטה והיה לי קצת קשה להירדם בלילה אבל הפעם באופן מפתיע זה קרה דווקא מהסיבות הנכונות ושמחתי מאוד בשל כך…

איתי מה איתי פרק 17
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך