תהנו

איתי מה איתי פרק 22

25/08/2020 52 צפיות אין תגובות
תהנו

לאחר השיעור של עינת נכנס לכיתה מורה בעל עניים ירוקות ושער חום קצר וישר כמו מברשת “הי אני מיקי.” פנה לכיתה ראו אליו שהוא מתרגש. הוא הרחיב את חיוכו המלאכותי והצחור והמשיך. “היום אני הולך לדבר אתיכם על דרישות המקצוע מבחינתי. אז ככה, מבחינת ציוד אני ארצה תמיד שהיו לכם שני מחברות.” “למה שתים?” צעקה הילדה השחרחרות. “מיד אני אסביר” אמר רגוע אבל עניו הסגרו את רגשותיו הן היו קפוצות הוא היה בוער מזהם חשבתי לעצמי. תכף, ממש עוד רגע ההר געש שבתוכו התפרץ. אבל כנראה הוא בכל זאת שמר על איפוק החיוך המזויף היה קפוא על פניו במשך כל השיעור.
“בכל תחילת שיעור אמר מיקי אני אחשוף אוכתם לפתגם חדש שתצרכו לפרש לאנגלית ולכתוב מה המשמעות שלו בענייכם ולכן תצטרכו עוד מחברת. ”מחברת פתגמים” ” הוא ליווה את ביטוי “מחברת פתגמים” עם עלייה קטנה בטון קולו.
הבטתי על נעה לא היה שום שינוי בתנוחתה רגליה היו מסוקלות על הכיסא שלפניה, למורת שהמורה כעס עליה במקצת. המורה נסה לעשות רושם כאלו זה לא אכפת לו. אבל אני הצלחתי לראות את הצביטה הקטנה שזה עשה לו הפריע לו. הוא נסה בכל כוחו להמשיך להיות אדיש ואמר “לשיעורים שלי תצטרכו גם ספר, מילונית עוד מחברת וכלי כתיבה” הוא דבר ודבר על כללי השיעור שאחד מהם היה שאסור ללעוס מסטיק בשיעור. בזמן שהוא אמר את משפט זה ישבה נעה מולו ולעסה לו מסטיק בקולי קולות מול הפרצוף! “מה הוא מפחד ממנה?” חשבתי” למה הוא לא אומר לה כלום?!” פחדן, חשבתי.
אחרי חצי שעה של דיבורים שאני לא זוכר מהם הרבה, הודיע מיקי על סוף השיעור. הוא הודיע שאת השעה וחצי הבאות יעברו במחצית המורה למתמטיקה ובמחצית המורה למדעים. ולבסוף אחרי ארוחת הצהרים הגיע החלק המעניין של היום שעליו תשמעו עכשיו…
אחרי השיעורים הקצת פחות מעניינים. הגעתי לשיעור המשחק מלא באנרגיה כפית וחיובית. נכנסתי פנימה ברגל ימן. לקחתי כיסא משלל הכיסאות שהיוו מפוזרים בחדר והתיישבתי בפינת הכיתה. רק בשלב הזה הבחנתי באישה מבוגרת בעלת שער שיבה נוטה לגון מעט בלונדיני נשענת בגב כפוף על הלוח הגדול וסוקרת בענייה החודרות את התלמידים ומתעכבת על כל ילד וילד. מה היא רוצה? הלב שלי פירפר, רק שהכיתה התמלאה הבחנתי בכך שבין כל התלמידים לא הספקתי להכיר אף אחד. מה שהיה היה חשבתי לעצמי. אני לבד….
“היי” שמעתי קול צייצני וגבוה וואו זה אותו בנאדם מה קורה פה?! זו לא אותה אישיות בכלל…. הקול שלה והמראה שלה סטרו אחד את השני באופן מוזר. “אז ככה, אני ממש ארצה ככה להכיר אותכם יותר, אבל דרך משחק. אז מה שנעשה הוא כזה דבר. כל שני ילדים שיושבים אחד ליד השני היו זוג, ומה שאני מבקשת עכשיו זה שכל זוג הילך ואמצא לעצמו מקום שקט כלשהו בבית הספר לא אכפת לי איפה. ומה שתצרכו לעשות זה זה . כל אחד מספר לשני חוויה משמעותית שהוא חווה. ואז בכיתה תצטרכו לספר את הסיפור שהצד השני סיפר לכם. נשמע קל מדי נכון, אבל יש ק’ץ עם העמדת במה שלו, טון הדיבור שלו ושפת הגוף שלו. “אוקי זה לא אומר להיות כזה קשה כבר האמנתי המון על שפת גוף.” מלמלתי “היי” כי התיישבה לידי ילדה שהייתה נראת לא כל כך נחמדה. ילדה שמנמנה עם שער שחור קצר ושינים בולטות. אני איתי “בואי” אמרתי וזרקתי חצי חיוך. היא חיכה והניחה את ידי על כתפיה “בואי כדי שנדבר” אמרתי מפוחד ונרתעתי בחדות אחורה. “אין בעיה” אמרה והקטינה חיוכה מעט. הלכנו והתיישבנו בקצה המרגש בפינה אנטומית ושקטה. התחלנו לדבר, אני סיפרתי לה על הפעם הראשונה שפגשתי את איתן והיא סיפרה לי על הפעם הראשונה שהיא הלכה לגלוש בים. “תפסתי” את התכונות הבולטות ביותר בשפתה גופה, צורת דיבורה, ותנוחתה. והתאמתי על כך. לא היה לי קשה כלל. אחר כך הסתובבתי והיא התאמנה על שפת גופי. לבסוף אמרתי לעצמי. אני אדם כל כך שפוטי, למה עשיתי את זה עצמי? אבל שהגעתי לכיתה קרה משהו אחר…
אני והילדה הינו אמורים להציג ראשנים. היא הציגה ראשונה אותי, בזמן דיברה לא הסרתי ממנה את העניים רציתי לראות איך היא קלטה אותי. כסימה, כל ההתלהבות שאחזה בי עד כו “התנדפה” כלא היתה.
מה, חשבתי, זה הרושם הראשוני שאני משאיר אחריי שאני פחדן, מוזר, צעקן ושתלטן. הייתי בהלם לא ידעתי שאלה התכונות שאני משדר. היה לי מאוד מאוד קשה לאסוף את עצמי לקום ולהתחיל לשחק, אבל איכשהו הצלחתי לקום, להיכנס לדמות ובסוף אני חושב שעשתי את זה די טוב. אחרי שסיימתי חזרתי והצלחתי לנתק את עצמי מכל מה שקורה. לא שמעתי יותר מי עלה על הבמה לא ראיתי לא מימני ולא משמאלי. הדבר שעשתי כרגע דרש ממני כל כך הרבה כוחות נפשיים שהייתי חייב “לברוח” למקום אחר. המשפט היחידי שהצלחתי לשמוע היה “יפה מאוד, מוזמנים לשבת, ואז אני רואה שיש לי קבוצה מאוד איכותית השנה, יפה מאוד, משוחררים, יום נעים.” איך שמעתי את המשפט הזה ברחתי החוצה בלי לחשוב פעמים, לחדר אמרת לעצמי “ואוו זה היה שיעור אכזרי!” כאלו שמים לך מראה פרצוף ומכריכים אותך להסתכל על עצמך. לתוך העניים. כשהגעתי לחדר ראיתי שתומר הקדים אותי. מיד נשכבתי על המיטה באפיסת כוחות. “מה?, יום קשה עבר על כוחנו?” “אתה יודע הכל אה?” “ככה, אני” מיד סיפרתי לו הכל. “תשמע, זה מה שאתה ראית בך, אבל לא כולם רואים אותו דבר, אני למשל הרושם הראשוני שעשית לי הוא ששאתה איש מצחיק, חם “ואיש שיחה” נהדר בגלל זה התחלתי לדבר איתך באוטובוס. לא בגלל דבר אחר, ואני כל כך שמח שעשתי את זה… אבל אני מסכים איתך זה נשמע לי ממש קשה…” “באמת?” הוא חייך, ואז פתאום שמעתי דפיקות בדלת זה היה צחי. “מה, על מה דברתם?” “כלום” צחי הרים את כתפיו. החלפתי את בגדיי, לחשתי “לילה טוב” ונשכבתי על מיטתי. לפני שנרדמתי חשבתי לעצמי “האם המגמה הזו באמת בשבילי?”

איתי מה איתי פרק 22
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך