קלואי
המממ...כן, זה קצר אני יודעת.
פשוט אין לי זמן לנשום! ועד שהקלדתי את זה, אמרתי שאני לא אייבש אתכן...
מקווה שתהנו!
תודה רבה על התגובות :)

הרוח שנשבה- המשך

קלואי 20/10/2013 574 צפיות 7 תגובות
המממ...כן, זה קצר אני יודעת.
פשוט אין לי זמן לנשום! ועד שהקלדתי את זה, אמרתי שאני לא אייבש אתכן...
מקווה שתהנו!
תודה רבה על התגובות :)

* * *
מישל ישבה ופתרה את התרגילים במתמטיקה שמורתה הטילה עליה. היו לה ערימות של שיעורי בית להשלים והיום זה היה יום מתאים. למרות היותה עייפה, כשחזרה הביתה לאחר כחצי שעה של הליכה, היא הרגישה ערה מתמיד. לא היו לה מבחנים ללמוד אליהם להמשך השבוע, חוץ מהמבחן בספרות שיתקיים ביום שישי. לכן זה היה סוג של שבוע פנוי והיא החליטה לנצל אותו כדי להשלים חומר לימודי.
השעון התלוי על הקיר הורה על השעה עשרים לשמונה. המחשב הנייד שלה היה דלוק וברקע נשמעו שירים קצביים ושירים שקטים. מישל זימרה לה בשקט את המילים של השיר ביחד עם זמרת בעלת קולות גבוהים כשל זמרת אופרה. פתאום נשמע דיבור מהמחשב בנוסח “התקבלה הודעה חדשה”, ומישל ידעה כי זה עתה קיבלה הודעה באימייל.
כיוון שהייתה באמצע פתירת שיעורי בית, היא החליטה לסיים את התרגיל, טרק אחר-כך להתפנות ולהסתכל על ההודעה. “שורש ריבועי של שישים וארבע זה שמונה… שורש שלישי של שמונה זה שתיים. איקס שווה שתיים.” מישל דיפדפה כמה עמודים קדימה בספר הלימוד וצווחת אושר קטנה בקעה מבין שפתיה. התשובה הייתה נכונה.
“רק עוד שתי תרגילים…” מלמלה לעצמה, והמשיכה בנחישות בפתירתם.
כשהמחוג הורה על השעה שמונה וחצי סיימה מישל את כל שיעורי הבית שהיו לה למחרת. היא סגרה את הספר בטריקה רמה, סגרה את המחברת והכניסה אותם לתיקה. פיהוק קולני יצא מבין שפתיה. היא התלבטה אם לרדת לעזור לאמה בבישול ארוחת הערב או להתקלח. היא בחרה באפשרות השנייה. בעודה מוציאה בגדים מן הארון, ומזמזת את השיר שהתנגן ברקע, נזכרה כי לא קראה את ההודעה שנשלחה אלייה. היא הניחה על מיטתה את חולצת הטריקו הירוקה שהייתה בידה, ופנתה להביט בצג המחשב.
ידה ניווטה במהירות את העכבר, והיא פתחה את ההודעה שקיבלה. לזה היא לא ציפתה. היא בהתה כמה שניות בשם השולח, לפני שנפנתה לקרוא את ההודעה ששלח.
רוצה לבוא איתי למסיבה שתתקיים שבוע הבא?
שם השולח היה דניאל. דניאל טצ’און. הוא היה ילד מקובל בשכבה, תמיד מוקף בחברים ובחברות. הוא היה בעל זוג עיניים חומות ועגולות, שיער חום קופצני, וגומות בשתי הלחיים. אין פלא אפוא שהרבה אהבו לשהות במחיצתו. לא רק אישיותו הקורנת ושמחת החיים הנראית מכל חלק בפניו, אלא גם מראהו, משכו הרבה תשומת לב מהתלמידים בשכבה. ובעיקר מהתלמידות.
מישל תהתה מדוע הוא החליט להזמין דווקא אותה. ומה, לכל הרוחות והשדים, היא אמורה לענות לו?

“מישל, ארוחת הערב מוכנה.” קסנדרה פתחה את דלת חדרה של ביתה.
“אני באה.” השיבה מישל וסגרה את הראש של המחשב הנייד. מקלחת תיהיה אחר-כך. השתיים יצאו מהחדר וירדו מטה, להתחיל בארוחה. מארק כבר ישב ליד השולחן, מחכה לאשתו ולביתו. “איך היה היום בבית הספר, מישל?” שאל.
“בסדר.” השיבה, מהורהרת. לאחר רגע של מחשבה הוסיפה, “דניאל הזמין אותי לצאת איתו.”
“אילו בשורות! אני שמחה בשבילך, חומד.” קראה קסנדרה בהתלהבות, “נכון שזה נפלא, מארק?” פנתה לבעלה.
“אה…כן. נפלא, חומד.” השיב בעגמומיות. קסנדרה שלחה בו מבט משתק. מארק השתעל שיעול נבוך והוסיף במהירות, “אני פשוט לא מאמין שהילדה הקטנה שלי גדלה כל כך מהר.” פניה של קסנדרה התרככו מעט.
מישל חייכה לאביה, “אל תדאג, אבא, אני תמיד אשאר הילדה הקטנה שלך.” היא נתנה לו חיבוק קצר, והוא בתגובה כרך את זרועותיו סביבה, נושק למצחה. “אני מקווה מאוד.” השיב, ושחרר אותה.
קסנדרה חייכה חיוך שבע רצון, והם החלו בארוחה.

“הרביולי היה טעים מאוד.” נאנח מארק בכסאו, והתמתח.
“נכון. תודה, אמא.”
“לבריאות,” השיבה קסנדרה, מתמוגגת על המחמאות שקיבלה.
“מישל, את כבר ילדה גדולה ואני מקווה מאוד שאת יודעת שאמך ואני סומכים עלייך,” אמר מארק בכובד ראש, “אנחנו רק רוצים שתיזהרי ותישמרי. אנחנו לא רוצים שתיפגעי חלילה.” קסנדרה הנהנה לאות הסכמה. מישל הסתכלה על אביה ואמה, על פניהם עם הקמטים הקטנים מתחת לעיניים, שנראה כאילו הגיעו לשם רק אחרי לכתו של אריק. “אל תדאגו יותר מידי,” ביקשה מהם.
“נשתדל.” השיבו לה פה-אחד.

הרוח שנשבה- המשך
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (7)

זאת בגידה גברת, את נטשת אותנו לחכות לפרק ימים שלמים… :'(
אני מקווה שתמצאי זמן להמשיך מהר!
תמשיכי, פרק יפה ^^

20/10/2013 12:28

תודה!
אני מאוד מצטערת, תאמיני לי שאגיד שכל יום אני חושבת עליכן, ועל ההמשך?
פשוט אין לי זמן! גם עכשיו אני בקושי מספיקה…
אין לך מושג כמה אני מעריכה את התגובות שלך ספיר, באמת.
תודה רבה לך!!!

20/10/2013 12:35

יייששש! סוף סוף!
כמה שחיכיתי לו….
והוא מדהים, כמו תמיד :)
גם אני עמוסה, ויוצא לי לכתוב רק במחברת בשיעורים משעממים…
אין זמן להעתיק למחשב…
אני טובעת בשיעורי בית ומבחנים….
אז איך זה שגמרת בי”ס?!
כיף יותר? יותר גרוע? מחריד?
גם אם התשובה היא מחריד, אני מקווה שזה לא ימנע ממך להמשיך לכתוב….
מחכה להמשך!

21/10/2013 06:03

תודה רבה Galia איזה כיף לשמוע ממך! אני מאוד מעריכה את התגובות שלכן!!! איזה כיתה את שכבר יש לכן ככ הרבה עומס? בהצלחה רבה! אני לא יודעת איך זה לגמור בית ספר. למען האמת, אני עדיין לא מעכלת שסיימתי! דבר אחד בטוח למדתי, למרות שתקופת הבית ספר היא תקופה עמוסה, החיים עמוסים עוד יותר XD. אני מאוד מקווה להמשיך בקרוב, ושוב תודה על התגובות, אוהבת, אני. נ.ב- אני מחכה להמשך שלך גם, שיהיה ברור….

21/10/2013 07:25

אני בי’, וכן, זה לא עמוס כמו שנה שעברה שבה לא הצלחתי לנשום, אבל עמוס מספיק כדי לגזול את רוב הזמן שלי. אנגלית, מתמטיקה, לשון… בעיקר לשון. מורה אכזרית…
בהצלחה בהכל!!!
תודה גם לך על התגובות, ושלא נטשת את הסיפור. בגלל הפרש הזמן נראה לי שאנשים די נטשו אותו… אבל אני ממשיכה בשבילך.
אוהבת גם! :]

22/10/2013 03:58

המשכתי, והמון המון המון סליחה על העיקוב! היה לי עומס והיה לי מחסום…

25/12/2013 08:33

ואוו את נוטשת…
זה לא פייר :<

01/05/2014 07:26
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך