אושרת11
אשמח לקבל חוות דעת על הסיפור🤗

השבועה הקטלנית-פרולוג

אושרת11 07/10/2018 122 צפיות אין תגובות
אשמח לקבל חוות דעת על הסיפור🤗

פרולוג:
היא רצה, רצה למרחקים רצה למקום אליו היא לא מוגנת אבל לא משנה כמה היא רצה היא לא מגיעה, היא הרגישה את ליבה הפועם בחוזקה, הנשימות הכבדות שנשמעו והיא המשיכה לרוץ, למרות הקושי בכאבי הרגליים והנשימות הכבדות היא המשיכה לרוץ היא רצה אל המקום היחיד שבו היא יודעת שיציקו לה וילעגו לה. היא המשיכה לרוץ עד שהגיעה לאוקיינוס היא עצרה לפני שכף רגלה נגעה במים נשימותיה הכבדות הכבידו על גופה וראשה הסתחרר היא הסתובבה אחורה ובדמעות שליש היא נכנסה למים והתחילה ללכת בו. לאט לאט ככל שהיא נכנסה היא הרגישה את הרטיבות ברגליה היא הרגישה את הקרירות ושהמים כבר הגיעו לחזה היא הרגישה את השתנות בה, היא הורידה את חולצתה וגופה התחיל להשתנות כפות רגליה הפכו להיות כגוש אחד ככל שהיא הולכת היא משתנה ולבסוף אחרי כמה דקות במקום רגליה הופיע הסנפיר, הסנפיר הכחלחל היפה שהיא שונאת והפנינים סביב כתפיה והחזה שלה . ולבסוף נכנסה למים והתחילה לשחות.
כשהגיעה לקרקעית המים היא נעצרה וחיכתה, היא ידעה כבר מה הולך לקרות היא ידעה מה יקרה אם היא לא תגיע אמנם הכאב מעך אותה הרגשות הציפו אותה ועוד היום העמוס והכאוב צץ אבל היא חיכתה חכתה לדבר שהיא הכי שונאת ולדבר שקורה כל ירח מלא והוא:
ההתחדשות, היא שנאה את זה היא שנאה שכל ראש חודש היא צריכה לחזור למים היא ידעה גם שאם לא תעשה את זה היא לא תוכל לחזור לאדמה, היא עשתה הבטחה, הבטחה למלך המים שכל אמצע חודש היא נפגשת איתו והופכת להיות שפחתו היא לא רצתה את זה אבל היא ידעה שאם לא תעשה גופה לא ייהפך לרגליים אנושיות והיא תישאר בת ים לתמיד. אחרי כמה שניות היא ראתה אותם, את אותם יצורים שהיא הכי שנאה את אותם האנשים שמהרגע שפגשה אותם רק עושים לה את המוות, ומהרגע שהיא נשבעה להבטחה היא הבינה שעשתה טעות, טעות שלא תחזור על עצמה וההשלכות הן לתמיד.
הם עצרו לידה אותם יצורי ים המשרתים את מלך, הים היא חייכה עליהם ואמרה בקול מוסמך וברור:” קחו אותי אליו אני מוכנה”
אחד מהיצורים חייך ואמר:” אז קדימה למה את מחכה”
היא בלעה את רוקה והתחילה ללכת אחריהם, היא כבר ידעה את הדרך בעל פה, היא ידעה מה קורה כל הזמן הרי אותו טקס חוזר על עצמו ושום דבר לא משתנה, וזה מה שהיא הכי שונאת, גופה כבר רגיל לזה, אחרי כמה דקות אחר היצורים אומר:”היום יש לך יום מיוחד איתו”
“למה אתה מתכוון? מה מיוחד בו מכל הימים?” היצור צחק וצחק ללא הפסקה ושהוא נרגע הוא אמר לה:”את עוד תביני”
אבל היא לא הבינה, היא לא הבינה למה הוא מתכוון, על מה הוא מדבר מה המלך הולך לעשות לה, אבל היא הפסיקה לחשוב על זה אלא התחילה לפנטז מה היא הולכת לעשות אחרי שתחזור לדירה שלה ביבשה עם חברותיה לכיתה.
אחרי שחייה ארוכה הם הגיעו, הם הובילו אותה דרך אצות מנהרות וקונכיות וכול סוגי היצורים בים ולבסוף הגיעו לטירה הטירה הנמצאת בקרקעית הים, הטירה האפורה והשחורה, הטירה הייתה מוקפת ביצורי ים אכזריים, כל דבר שהיה שם הביא לה בחילה, רק להיכנס לשם זה היה הבעיה, היא לא רצתה את זה היא שנאה את מה שהוא עושה לה, אבל לא הייתה לה ברירה כשנכנסו לטירה גופה כבר רעד מחרדה, גופה היא מכווץ כמו נייר משוקמת, ועיניה היו מושפלות. הם עצרו ליד דלת, הדלת הכי גדולה הטירה הדלת האפורה והמסריחה, אחד היצורים דפק ונשמע קול מבפנים:”הכנס”
היצור פתח את הדלת והם נכנסו, מולם עמד בן אדם, בן אדם שמן ומלא שרירים שבידו יש כלשון, מלך הים, אף אחד לא יודע וידע איך הוא נושם מתחת למים או איך הוא השיג את הקלשון אבל ידעו דבר אחד :”לא להתעסק איתו” גופו המאיים ופניו הרזות ושערותיו הפזורות והנפוחות רק מעידות על אכזריותו. אין יצור אחד שלא מכיר אותו. כולם רועדים ממנו. והכינוי שהכי משתמשים בו זה מלך האוקיינוס.
ברגע שהם נכנסו חיוכו של המלך השתנה הוא הסתכל על בת הים היפיפייה על סנפירה הכחול שמסתובב וזז וגופה הבהיר החלק ועל שערה הזהבהב. הוא חייך את חיוכו השטני ואמר: “ברוך הבא יפתי”
הוא ירד מהכיסא והתקדם לעברם, הוא הרים את ידו ושנייה אחרי כולם הלכו. הוא חייך ואמר:” אז איך את מסכמת את החודש יפה שלי?” וליטף את לחייה. באינסטינקט מהיר היא העיפה את ידו מלחייה ואמרה:”בסדר, בוא נתחיל כי אני רוצה לחזור ליבשה””
“כל כך מהר? חכי יש את כל הלילה” הוא העביר את ידו לכתפיה ואחרי שהוא בחן אותה הוא אמר לה: “רזית את יודעת?”
היא לא ענתה לו והוא התעצבן הוא הרים את ראשה כדי שעיניהם התנגשו והוא אמר:”אל תדאגי הערב, זה יהיה ערב בלתי נשכח בשבילך!” הוא חייך והמשיך:”קדימה בואי”
בלית ברירה אל הלכה אחריו הוא הוביל אותם לחדרו, אל שגופה רועד וגופה מכווץ שואלת:”מתי תחדש אותי?”
“חכי! לאן את ממהרת? יש לנו את כל הלילה”
הוא פתח את הדלת והם נכנסו לחדרו, חדרו היה הדבר הכי יפה שהיה מיטתו הזוגית הייתה מקושטת בלבן וחלונותיו היו משקפות את המרחוק השטיח היה בצבע אדום, המלך ניגש אל השולחן והרים את קלשון ושאל:”את מוכנה?”
אל בלית ברירה אמרה כן, הוא כיוון את הקלשון ושנייה אחרי אור זהוב יצא ממנו ופגע באל, ובשנייה הזאת אל הרגישה, היא הרגישה את גופה מתחדש, איך רגליה חוזרות להיות שלה את ההרגשה של האצבעות שזזות, אחרי שסיים היא נפלה לרצפה והיא הייתה נראית כבת אדם אנושית, חסרת בגדים ובאינסטינקט היא כיסתה את החלקים הפנימיים שלה. הוא חייך ואמר:” אין לך מה לפחוד, אנחנו עושים את זה כבר הרבה זמן את אמורה להתרגל”
אל עמדה על רגליה הורידה ידיים והסתכלה למלך בעיניים, המלך התקרב אליו נגע בשפתיה ואמר בואי נתחיל!.

השבועה הקטלנית-פרולוג
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך