shira_19
היי, יוצא לי לכתוב קצת יותר לאחרונה, אז יכול להיות שאעלה פרקים בתדירות יותר גבוהה ולא רק פעם בשבוע. מקווה שאתם אוהבים את הסיפור עד כה ומקווה שיהיה לכולן סופ"ש מושלם :)

יום ולילה- פרק 3

shira_19 02/04/2021 1696 צפיות 2 תגובות
היי, יוצא לי לכתוב קצת יותר לאחרונה, אז יכול להיות שאעלה פרקים בתדירות יותר גבוהה ולא רק פעם בשבוע. מקווה שאתם אוהבים את הסיפור עד כה ומקווה שיהיה לכולן סופ"ש מושלם :)

ג’יאן

בעבר לא הייתי טיפוס של לילה, הייתי רגיל לקום מוקדם בבוקר מדי יום, לאכול משהו מהיר בבוקר ולצאת החוצה בכדי לנצל כל שעה של היום, הייתי לוקח את המצלמה שלי ורואה כיצד מיקום השמש בשמיים ועוצמת האור משפיעות על התמונות שלקחתי, אבל כשהחיים שלי השתנו, אז גם אני השתניתי, ולא רק במובן הביולוגי או המדעי שקשור בשינוי שהגוף שלי עבר כשהפכתי לערפד, הייתי צריך ללמוד לאהוב את הלילות, וגם לקבל את זה שבתמונות שלי עכשיו יש יותר אור מלאכותי של אורות העיר מאשר אור טבעי של שמש.
לא קל לאהוב את הלילה, אבל בניו יורק קל לי לעשות זאת. בזמן שהלכתי ברחובות העיר הבטתי מעלה בצבעים הבוהקים של שלטי החוצות והכרזות השונות שבישרו על סינגלים חדשים של אומנים או על סרטים שרק יצאו. אורות נראו בבניינים הגבוהים ומדי פעם שמעתי מוניות צופרות או אופנועים שכנראה נסעו מעל המהירות המותרת. טוב, אולי לא אהבתי את העיר הזאת רק בגלל שהיה נחמד לטייל בה בשעות הערב. הרעש והבלאגן סביב גרמו לי להיזכר בכמה חיים יש סביבי, שאני אולי רחוק מלהיות בן אנוש, אבל העולם עדיין נע סביבי ואולי זאת עוד סיבה עבורי לנוע. אולי אלה היו האנשים, הרחובות תמיד היו מלאים באנשים וכך גם הכבישים ומעברי החצייה, לא קשה להשתלב וללכת בין כולם, להעמיד פנים לרגע שאני בדיוק כמו כולם. ואולי זאת פשוט הייתה המודעות ליצורים על טבעיים, העולם הלך והתפתח, אך ניו יורק הייתה אחת מהערים הראשונות שהתחילה לשלב יצורים על טבעיים אל תוך החברה ולקבל אותם, אפילו האפליקצייה להיכרויות שהשתמשתי בה פותחה ע”י חברה שהייתה ממוקמת כאן. אם הייתי צריך לתאר את העיר הזאת בקצרה, פשוט הייתי אומר שהיא מלאת חיים, כמו תמונה צבעונית שלא ניתן להתמקד רק באחד מצבעיה, כי כל צבע הוא דומיננטי ויכול ללכוד את תשומת הלב של הצופה.
עברתי את מעבר החצייה לצד השני של הרחוב וצעדתי לעבר הפארק שהיה יחסית ריק בשעה הזאת. העצים רשרשו בגלל הרוח הקרירה ועל הדשא ישבו כמה אנשים שאחד מהם זרק כדור קטן לעבר כלב שעמד קרוב אליהם. ברגע שהכלב הבחין בכדור הוא החל לרוץ בזמן שמבטו התמקד בכדור. חזרתי להביט בשביל שבו הלכתי, אך נעצרתי כששמתי לב לאדם שישב על אחד מהספסלים שלצד השביל. שיערו הבלונדיני היה משוך אחורנית ונראה כמעט זוהר תחת אור מנורת הרחוב שהאירה על הספסל, ומבנה גופו נראה אפילו רחב יותר כשלבש את המעיל האפור שלו.
“אנדרו, מה אתה עושה כאן?” שאלתי בזמן שצעדתי לכיוונו.
הוא עקב אחר דמותי שהתקרבה אליו והזדקף במקומו כשהתיישבתי לידו. “טוב לראות שאתה בסדר,” הוא אמר ואז הביט בפניי, ובשעה הזו עיניו הזהובות כמעט נצצו, כמו אור הגחליליות שמאיר בחשכה. “לא ענית לטלפון.”
גיחכתי כשהבנתי את הסיבה להבעה הזועפת שעל פניו. “אתה באמת חייב להפסיק לדאוג בגלל שטויות כאלה, אני בסך הכל טיילתי בחוץ קצת, זה הכל.”
“קדימה, ג’יאן, אתה לא צריך לשקר לי, אני כבר יודע,” הוא אמר ואני כיווצתי את גבותיי.
“יודע מה?”
“אני מכיר אותך כבר כמה? שישים שנה? אתה לא באמת יודע לשקר, החיוך הזה שאתה מנסה למחוק מהפנים מסגיר אותך ובדרך כלל כשאתה יוצא לטייל, אתה חוזר ממש לפני שהשמש זורחת, לא באחד עשרה בערב,” הוא אמר ואני גירדתי את סנטרי.
“לפעמים אני ממש מצטער שהחבר הכי טוב שלי הוא בלש,” נאנחתי. “אתה חייב להפסיק לעקוב אחריי או שאני באמת אשקול לעבור דירה.”
הוא לא באמת ביצע אחריי מעקבים או חקר אותי כל פעם שנעלמה שקית דם מהמקרר, אבל לפעמים הייתי רוצה שישתחרר קצת ויצא מדמות הבלש הרציני וייתן לעצמו להירגע קצת ולא לשקוע בעבודה כל הזמן.
הוא צקצק בלשונו. “אתה תמיד מאיים, אבל אם היית רוצה לעשות את זה, אז כבר היית עוזב,” הוא אמר ואז שתק לכמה שניות לפני שדיבר שוב. “למה לא אמרת לי עם מי אתה באמת יוצא הערב לדייט?”
גיחכתי כשהבנתי את הסיבה האמיתית שבגללה הוא היה מודאג. “אל תדאג, זה היה רק דייט, ואם מה שמדאיג אותך זה שיכולתי לפגוש מישהי מסוכנת, אז אתה חייב להפסיק, זאת אפליקציה די אמינה.”
במקום לענות לי הוא נתן לי מכה בכתף. “אלוהים, אתה פשוט דפוק לפעמים, אתה באמת חושב שאני דואג בגלל זה?”
“אז בגלל מה?”
“מצדי אתה יכול לצאת עם בתולת ים, עם אשת זאב, אפילו חד קרן,” הוא הנמיך כעת את קולו והביט בי במבט יוקד. “אבל בת אנוש? השתגעת לגמרי?”
“אלוהים, אתה ממש הדאגת אותי לרגע,” אמרתי. “זה מה שמטריד אותך?”
“אני צריך להזכיר לך למה ערפדים בקושי יוצאים עם בני אנוש?”
“אנדרו, אין שום כללים או חוקים נגד זה, ערפדים יכולים לצאת עם מי שהם רוצים, בדיוק כמו שבני אנוש יכולים לצאת עם יצורים קסומים, אני לא מבין למה אתה מגיב ככה.”
“אולי כי זה ייגמר באסון, בדיוק כמו שאר חיי האהבה הכושלים שלך.”
“וואו, תודה, מחמם את הלב שיש לי חבר תומך כל כך,” הנחתי את כף ידי על חזי. “זאת הסיבה שלא סיפרתי לך כלום, אני ידעתי שתשתגע מזה ותנסה למנוע ממני ללכת.”
“בזה אתה צודק,” הוא ענה מיד. “אני יודע שאתה עדיין מאמין ברעיון המגוחך הזה שאתה יכול לבלות נצח עם מישהי, ושהאהבה מנצחת הכל, ושאם תמצא מישהי לאהוב אתה תהיה מאושר יותר ושיהיה לך קל יותר להעביר את כל חייך בידיעה שיש לך אהבה, אבל זה לא נכון, במיוחד במקרה שלך. לא נמאס לך להמשיך לקבל דחיות מבחורות שלא יכולות לקבל אותך כמו שאתה, אתה לא מעדיף להתמקד בקריירה שלך ולתת לזה לספק אותך? אהבה רק תביא לך צרות.”
נאנחתי ולא אמרתי כלום לכמה רגעים. ידעתי מאיזה מקום זה מגיע, כמה הוא דאג לי כל השנים האלה. אנדרו לא היה רק החבר הכי טוב שלי, או בן אדם שיש לי איתו היסטוריה ארוכה, או שותף לדירה, בגלל שהיה גדול ממני בכמה שנים הוא היה בעיקר כמו אח גדול שתמיד למדתי ממנו, אפילו באהבה ראיתי את הלקחים הקשים שלמד, את האהבה האחרונה שלו שהפכה אותו למריר כל כך.
“אתה יודע הרי שאם אתה באמת מצפה לחיות עם מישהי לנצח, אז היא גם צריכה לחיות לנצח. אתה באמת מתכוון לתת למישהי לוותר על החיים האנושיים שלה בשביל להפוך לערפדית, לבת אלמוות?” הוא שאל. “חשבת על זה בכלל לפני שהסכמת לצאת לדייט עם מישהי?”
“כמובן שחשבתי על זה,” אמרתי מיד. “אני יודע, אני יודע את כל זה, אתה לא צריך להתחיל עם הנאום שלך על כל הסיכונים ביציאה עם בת אנוש, כי אני מודע לכל. אבל למרות שאני יודע את כל זה, אני עדיין מאמין שאני חייב לנסות. אני עדיין חושב שאהבה כזאת לא שגרתית יכולה לעבוד. עוד מוקדם לדבר על נצח, עוד מוקדם לדבר על חיים שלמים כבני אלמוות, אבל אם נתקדם רחוק כל כך, אז כמובן שאדבר איתה על זה ואכבד כל החלטה שהיא תקבל, אני לא מצפה ממישהי לקבל החלטה כזאת בקלות דעת.”
“תיזהר, לא הייתי רוצה לצפות בלב שלך נשבר שוב,” הוא העיר ואני משכתי בכתפיי.
“לפחות יש לי שמונים שנה של נסיון בכל הקשור לשברונות לב.”
“זה יתרון או חיסרון?” הוא שאל ואני נאנחתי והעברתי את כפות ידיי על מכנסי הג’ינס שלי.
“אני לא באמת יודע,” אמרתי. “אני רק יודע שזה חלק מהחיים, גם אם הייתי נשאר בן אנוש, מתישהו הייתי חווה שברון לב או אכזבה כזאת או אחרת.”
“אז איך היא?” הוא שאל לאחר שתיקה קצרה שבה רק הסתכלנו על האנשים שעוד היו בפארק. הנחתי שהוא שם לב לחיוך שהופיע על פניי ושלכן שאל, או שפשוט ידע שאם לא אדבר על זה עכשיו, אדבר על זה מתישהו. “איך הבת תמותה הזאת?”
“לבת תמותה הזאת יש שם,” הערתי ואז הרגשתי את שפתיי מתעקלות מעלה כשביטאתי את שמה. “ויולט.”
“יכולתי לשמוע את דפיקות הלב שלה עוד לפני שהגיעה לכניסה למסעדה, הן היו ממש מהירות.”
“כמו דפיקות לב של כל בן אנוש אחר בעולם הזה, זה לא כזה מיוחד,” הוא אמר אך אני התעלמתי ממנו.
“היא הייתה לחוצה, הבחורה המסכנה הגיעה בלי לדעת את מי היא עומדת לפגוש או מה אני בדיוק. בלי קשר, אני יכול להבין את הלחץ, דייטים יכולים להיות מלחיצים בהתחלה.”
“מה זאת אומרת היא לא ידעה את מי היא עומדת לפגוש?” הוא צמצם את עיניו.
גירדתי את עורפי בזמן שניסיתי לחשוב איך להסביר לו את כל הסיטואציה. “היא לא נרשמה לאפליקציה, חברה הכי טובה שלה רשמה אותה, אז כשניסיתי להתחיל איתה שיחה, אז בעצם דיברתי עם חברה שלה שהסבירה לי שהיא מנסה למצוא לויולט דייט לנשף בשביל לשכנע אותה ללכת. בהתחלה הייתי בטוח שזאת מתיחה כלשהי או שמנסים לעבוד עליי, אבל כשהיא הסבירה לי הכל הבנתי שזה הכל מתוך נסיון לעזור לחברה שלה. היא ענתה על כל השאלות שהיו לי וסיפרה לי קצת על ויולט, כשאני חושב על זה, יכול להיות שהיא סיפרה קצת יותר מדי, אבל היא גם שכחה לציין בפניה שהיא הולכת להיפגש עם ערפד.”
“אני מניח שהיא לא ברחה כשהיא גילתה את זה,” אמר אנדרו בזמן שסקר את פניי.
“לא, ” אמרתי בשקט וחייכתי לעצמי. “היא לא ברחה.”
“אז אתה מתכנן ללכת לנשף עם בת אנוש…” הוא אמר. “בשבילך אני אני מקווה שזה כל מה שהיא תהיה, דייט לנשף.”
“אנדרו-”
“אני לא באתי לכאן רק בשביל לדעת איך הלך הדייט הזה שלך, יש דברים יותר דחופים שמדאיגים אותי כרגע,” הוא אמר ואז סקר את הסביבה בה ישבנו ונאנח כשראה שהיינו לגמרי לבדנו. “התחלתי לעבוד על חקירה חדשה בעבודה, אבל הפעם המקרים שסיפרו לי עליהם היו על היעלמות ולא על רצח, יש חשד שאפילו מדובר בחטיפה.”
“חטיפה של מי?” שאלתי וסובבתי את ראשי לעברו. בדרך כלל אנדרו היה עובד שעות מרובות במשרד או חוזר הבייתה והולך לחדר לעבור עליהם עוד שעות, אך אף פעם לא ראיתי אותו מודאג כל כך בגלל מקרה שעבד עליו, היה ניתן לראות בבירור את הקמטים שנוצרו על מצחו ואת הדאגה שבעיניו.
“ערפדים.”
“מה?” שאלתי בכדי לוודא ששמעתי נכון את דבריו, למרות שבמקרה שלנו, הסיכויים שהייתה לי בעיה בשמיעה או שלא שמעתי את דבריו כמו שצריך היו די קלושים.
“בשבועות האחרונים, אני מקבל תיקים על מקרי היעלמות של ערפדים שפשוט נעלמו לחלוטין, שלא חזרו הבייתה או שלא היה זכר אליהם כבר זמן מה. החפצים שלהם עדיין בבית, ואין שוב סימן לכך שניסו להיעלם או ברחו, ובוודאות לא מדובר ברצח כי גם לא נמצאה אף גופה. כשקיבלתי את המקרה הראשון הייתי בטוח שמדובר בסתם מקרה ושזאת הגזמה להגדיר את העניין כחטיפה אם בקושי יש סימנים שמצביעים על כך, אבל התחושה שלי אומרת שזה מה שקורה,” הוא חזר להביט בי. “אני מצטער אם אני מגזים בדאגה שלי ומתנהג יותר כמו אימא שלך מאשר חבר שלך, אבל נראה שלאחרונה המקרים האלה קורים לעיתים תכופות יותר, ואני מפחד שבשלב מסוים זה גם יקרה גם לאחד הערפדים שחיים בשכונה שלנו.”
“יש לך מושג מי מנסה לחטוף ערפדים?” שאלתי. “יש לך כיוון כלשהו?”
“לא, אבל אני יודע שאם מישהו מצליח לחטוף ערפד אז אי אפשר לזלזל במישהו כזה, מה שמדאיג אותי באמת זאת הסיבה למעשים האלה.”
“נראה שכבר מצאת סיבה,” אמרתי, אך הוא שתק. “למה אתה חושב שמישהו יעשה דבר כזה?”
“אני חושב שמישהו מנסה להפר את ההסכם,” הוא אמר לבסוף ואני הזדקפתי במקומי, ידעתי בדיוק לאיזה הסכם התכוון.
ברגע שקיבלו יצורים על טבעיים לחברה, נוצר הסכם מסודר שעליו חתמו כל היצורים יחד עם בני האנוש. ההסכם יצר סדר והבטחה מצד כל הצדדים שבתמורה לכך שדואגים לנו ולצרכים שלנו, כמו לספק לנו שקיות דם או עבודות שניתן לעבוד בהן בשעות הלילה בלבד, אז אנחנו צריכים להבטיח לא לפגוע ביצורים אחרים או להשתמש בכוח שלנו בצורה שיכולה לפגוע באחרים.
“אני לא חושב שמישהו יהיה כל כך מטורף בכדי לנסות לשבור את ההסכם ולפגוע בערפדים. ההסכם זה כל מה שהתחיל את החברה החדשה הזאת ואת הקבלה של יצורים על טבעיים, אף אחד לא ירצה להרוס דבר כזה.”
“אתה כל כך תמים, ג’יאן,” הוא אמר ושילב את זרועותיו. קולו נשמע עייף, אני לא יודע אם בגלל שהיה נמאס לו מהשיחה הזאת או בגלל שהיה עייף בגלל שעבד שעות רבות כל כך. “קצת אחרי שהפכת לערפד, אמרתי לך שאתה צריך ללמוד לראות את התמונה הגדולה, שהעולם מורכב יותר ממה שחשבת, שעכשיו כשאתה ערפד אתה צריך להיות אפילו יותר מודע לזה. אני מקווה שאני טועה בעניין ושהתיאוריה שלי מופרכת מדי, אבל אני לא חושב שזה המקרה הפעם. אני שברתי את הראש בשביל לנסות למצוא סיבה לכל המקרים האלה, סיבה הגיונית, ואיזו סיבה היא הגיונית יותר מאשר שלמישהו נמאס מהמצב שבו אנחנו נמצאים או שהוא פשוט לא מחבב במיוחד ערפדים ומנסה לפגוע בהם. ואתה יודע בדיוק כמוני, שלא קשה לנו למצוא אויבים.”
“אתה טועה,” אמרתי. “אין סיכוי שזאת הסיבה שבגללה כל זה קורה.”
“יש לך רעיון אחר?” הוא הרים את אחת מגבותיו, ואני שתקתי, כי לא באמת הייתה לי תשובה. “פשוט תיזהר, אני מתחיל לחשוב שהערפדים לא מוגנים כאן כל כך כמו שחשבתי בעבר.”
“אני אוכיח לך שאתה טועה,” אמרתי והוא הרים את ראשו בחדות לעברי. “אני אוכיח לך שיש סיבה אחרת לכל זה, שיש הסבר אחר, שאנחנו בטוחים כאן ושהכל יהיה בסדר, אני מסרב להאמין שמישהו באמת ינסה לעשות משהו קיצוני כל כך ולפגוע בנו, חייב להיות הסבר אחר.”
הוא צחק במרירות. “אתה יודע איך אתה נשמע עכשיו? אתה נשמע בדיוק כמו ביום שבו רק פגשתי אותך, כמו ילד תמים ואופטימי שעוד מאמין שהכל טוב בעולם, כמו בחור שהפך לערפד אך עדיין מאמין שאנחנו יצורים ישרים וטובים למרות הטבע שלנו,” הוא אמר ואז הניח את ידו על עורפי. “לפעמים אני לא מצליח להבין איך כל השנים האלה כערפד עוד לא שינו את התפיסה שלך על העולם, איך אתה עדיין מצליח לראות את העולם בצורה שאתה רואה אותה.”
הבטתי בו בשקט ופתחתי את פי, אך לא הצלחתי לומר דבר.
“בכל אופן, אני צריך שלא תאמר כלום לאף אחד, כרגע רק אתה יודע, וצריך לשמור שהמצב יישאר ככה. הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה ליצור פאניקה מבלי לדעת מה קורה באמת,” הוא אמר ואני נאנחתי ואז הנהנתי באיטיות.
הוא קם ממקומו והניח את כפות ידיו בכיסיי מעילו. קמתי אחריו וחייכתי כשהוא צעד לעבר הכיוון שממנו באתי.
“לאן?” שאלתי בזמן שהתקרבתי אליו עד שצעדתי לידו.
“ללכת לשתות בבר, עבר זמן מאז שעשינו את זה.”
“חשבתי שאמרת שערפדים כבר לא בטוחים כאן כמו בעבר ושעדיף להיזהר,” אמרתי. כמו שאני מכיר את אנדרו הוא בטח ציפה שאחזור מוקדם יותר הבייתה כל יום לפני השעות שבהן כמעט ולא מסתובב איש ברחוב.
“נכון, אבל עבדתי כל כך הרבה בתקופה האחרונה שכבר לא יצא לנו לדבר הרבה או ללכת לשתות כמו שהיינו רגילים,” הוא אמר. “ואולי אם תשתה מספיק זה יגרום לך לשכוח את הבת אנוש הזאת שלך.”
“ויולט,” הרמתי מעט את קולי. “קוראים לה ויולט.”
“מה שתגיד.”

יום ולילה- פרק 3
דרוג הסיפור 4.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

אהבתי את זה:) אני ממליצה לך לנסות לכתוב במשפטים יותר קצרים, כי יש כאלה שמתמשכים והיה עדיף לחלק אותם ל2-3 במקום אחד אינסופי. מאוד נהניתי מהשיחות ומהתיאורים שלך

03/04/2021 20:21

    תודה! וגם תודה על הטיפ:)

    04/04/2021 01:04
23 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך