True love
מקווה שתאהבו

לשחות עם דולפינים פרק 1❤

True love 14/12/2021 154 צפיות אין תגובות
מקווה שתאהבו

-לפני חצי שנה-

דנה: מי לימד אותך , אימא?

הרי אמרת לי שלא היו לימודים סדירים.

נשרת מבית הספר, לא ככה?

אודליה: רכשתי לעצמי קבוצת חברים. הם האמינו בי ואני בהם. הם אמרו לי שהכי מתאים לי לעסוק בעניין של טיפול הנפש והגוף, והשחייה.

דנה: אני לא מבינה בזה,

אני חולמת ביום מן הימים

שאתפוס את מקומך בהנהלת המרכז.

אודליה: עד אז את תלמדי איך לנהל קודם כול את עצמך.

אחר כך תתעסקי בלהגשים את החלומות שלך.

דנה: נכון, בכך את צודקת לחלוטין.

אודליה: הילדים האלה שבאים לטיפול . הם ילדים שעברו חתיכת דרך מטורפת בשלב ההתחלתי בחיים שלהם.

זו סוג של תרפיה חברתית ורגשית שהם עוברים מעבר למגע הפיזי עם הדולפינים.

דנה: ומה בנוגע אליי, אימא יקרה?

אודליה: את , עלמתי הצעירה

צריכה להתרכז בהשלמת בלימודייך.

יאללה, בואי נחזור. כבר אנחנו באיחור רציני.

דנה: כמה אנחנו באיחור? חמש דקות?

אודליה: בהרבה זמן. קדימה , תלכי כבר.

דנה: בסדר גמור.

אודליה: אני בטוחה כמעט שהעובדים והעובדות כבר התייצבו בתחילת היום. הם כרגע במלון, מחכים להוראות ממני.

דנה: הנה את , אליס!

מה קורה לך? למה את מגיעה רק עכשיו?

אליס: את יודעת כמה פקקים יש בדרך לאילת?

סיוט!

דנה: היית צריכה לחשוב על זה קודם.

אליס: אל תתחילי איתי , היה לי בוקר רע. לא רציתי בכלל לקום!

דנה: וואו , אליס! את נעשית מוזרה מיום ליום!

אליס: מה אעשה? איך אארגן את היום נכון?

דנה: אני יודעת כמה קשה לקום מהמיטה בעיקר אם זה בחורף.

בקיץ, אין מה לדבר!

אליס: סוף סוף חזרת לעצמך , דנה!

דנה: אכן כך.

אודליה: תלבשו את הבגדים ותיגשו אליי.

אלירן : מה שתגידי , בוסית!

הכול טוב.

אודליה: קשתי, אנחנו צריכים שקט.

כמה פעמים אמרתי לך שאסור לעשן בקרבת ילדים?

אלירן: אני יודע. אבל זה קשה.

דנה: אם זאת לא הייתה אימא שלי, אז הייתי מפטרת אותך בלי בעיות.

אלירן: לך קוראים אודליה?

ואת הבוסית?

לא!

זוזי מהדרך!

דנה: אני הבת שלה, קשתי.

אלירן: אז מה אם את הבת שלה?

מה את תעשי?

דנה: אני יכולה לפטר אותך תוך רגע,

אתה לא ראוי לרחמים של אימא שלי.

אלירן: מה עם העובדה שבאתי ממשפחה הרוסה?

מה תגידי לי?

כל יום יש לי פגישה עם פסיכולוג צמוד.

דנה : לא יודעת.

אלירן: אני עובד על עצמי. לך קל לדבר. ממתי היה לך קשה לדבר על מה שאת מרגישה?

דנה: חלמתי שאני מנהלת את המקום הזה.

וביום שארש מאימי את מקומה, אני אהיה המנהלת.

חלומות ומציאות זה דבר אחד, דמיון ומימוש זה עניין אחר.

אלירן: דנה ,תהיי מציאותית.

אל תדברי על החלומות הילדותיים האלה!

דנה: אל תפנה אליי, כשאני אגשים את החלום.

כבר אהיה רחוקה מהילדות.

אלירון: מה נפגעת ממה שאמרתי?

מה יש, אסור להביע דעה ?

לידור: היי, אחי.

איחרתי, נכון?

אלירן: למה אתה עומד?

אודליה קוראת לנו לשיחה!

לידור: מי זאת על הבוקר?

דנה, את לא אמורה להיות במזכירות?

דנה: אמת, סתם באתי לשוחח עם אחיך. עשה לי כאב ראש. אני פורשת.

אלירן: בבקשה, לכי על זה.

אבישג: תסלחו לי , בנים!

באתי לעבודה, לא למשחקים.

לידור: רק היית חסרה.

מה נשמע, יפיופה?

אבישג: ברוך השם, הכול בסדר.

מה איתך?

לידור: טוב מאוד.

אלירן: מה קורה , העלמה רוסו?

אבישג: למה אתה קורא לי ” רוסו”?

השם שלי הוא אבישג!

אלירן: אה, סליחה.

קרה משהו?

בעמדת הקבלה של המלון התקבצו החבר’ה של ” חוות הדולפינים של אודליה” . לכולן זאת הייתה ההתנסות הראשונה בעבודה.

אודליה: שלום לכולם, בוקר טוב לכם . אני אודליה. המנהלת של המרכז . אני מבינה שכולכם באתם בתור פרויקט התנדבותי.

דנה: שכחת עוד פרט חשוב.

אני הבת שלך.

אודליה: זה לא הזמן לבדיחות, דנה!

תהיי רצינית אם את רוצה להיות במקומי!

דנה: סליחה, זה לא יקרה שוב.

אודליה: למישהו יש רגישות לבעלי חיים, אשמח אם יש לכם שאלה /הארה להעלות בנושא הטיפולים בילדים.

אלירן: אנחנו נצטרך ללמוד איך להסתדר כצוות או שכל אחד מאיתנו יעבוד בנפרד?

אודליה: שאלה טובה, חלקכם תעבדו גם בנפרד וגם כצוות.

יש לרובכם אחריות על המושג הזה שנקרא הילדים .

אלירן: תודה על המענה.

נשמח לשרת אותך, בוסית!

אודליה: האחריות מועברת אליכם, בני הנוער. אשמח שאחרי המפגש הראשוני. תרגישו חופשי בכל בעייה שתאלצו לפתור. אל תהססו להתקשר אליי גם בעשר בלילה.

לידור: אני איתך עד הסוף, קפטן אודליה!

אלירן: היא התכוונה לכולנו, יא דבע. איפה הראש שלך?

לידור: הראש שלי אבד . תוכל למצוא אותו בשבילי.

אלירן: אל תשכח מאיפה באנו, אנחנו נאספנו מהבית שלנו. אודליה לקחה אותנו תחת חסותה כאילו אנחנו בניה.

לידור: אינני שוכח אף פעם , אחי.

דנה: לי יש שאלה אלייך, אימא.

היום, העובדים החדשים יעברו הכשרה מיוחדים כמטפלים?

אודליה: כן , הם יעברו הכשרה מקצועית והדרכה במגע ישיר של הילדים עם הדולפינים.

דנה: יופי.

אני שמחה ומתרגשת בשבילכם.

אלירן: את גם תהיי איתנו בקבוצה?

יהיה מצחיק ומשעשע.

דנה: לא, אהיה במזכירות.

לא אתכם, למזלי.

אודליה: כולם משוחררים, כל אחד מכם ניגש אליי עכשיו לקבל את תג העובד שלכם. אני מזכירה שזהו היום הראשון של העבודה. זה כולל גם אותך, דנה.

דנה: מה אמרתי עכשיו?

אודליה: אל תחשבי שיש לך הנחות משום היותך הבת שלי.

תלכי למזכירות , מחכה לך שם המון ניירת.

דנה: מה שתגידי, אימא.

בעמדת ההמתנה חיכו להם אם ובן , גבריאל בן החמש הובל אל אבישג שקיבלה אותו בזרועות פתוחות.

אביטל , אימו חיכתה על הספסל עד שבנה גבריאל יקבל את הטיפול הרגשי . אבישג הרגישה שחובת ההוכחה הייתה עליה. זו ההזדמנות להראות שהיא אכן מסוגלת.

לפתע , גבריאל בן החמש התפרץ אל המיים וקפץ. אביטל התבוננה בו בבהלה.

אודליה: מה קורה עכשיו?

אביטל: מה שקורה שהמטפלת שלך הפקירה את הבן שלי.

אבישג: אני לא יודעת איך להתחיל להדריך אותו.

בבקשה , תעזרי לי .

אודליה: זאת האחריות שלך להדריך את הילד. קדימה, תפעלי במהירות.

אבישג: מה עליי לעשות?

המשך יבוא….

לשחות עם דולפינים פרק 1❤
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך