הסיפור הראשון שכתבתי, אשמח לחוות דעת.

רחוב תובל

25/11/2018 60 צפיות אין תגובות
הסיפור הראשון שכתבתי, אשמח לחוות דעת.

זה התחיל אחרי ערב מנומנם עם חברים שלא באמת חברים או עדיין לא בעצם ומפגש שנראה שהיה רק כדי לצאת ידי חובה כיוון שבמהלכו כולם ניסו להזרים אבל לא זרמו בעצמם. סירבתי בנימוס לטרמפ הביתה ושלפתי את האוזניות מכיסי, מהצהריים אני חושב על הדרך הבייתה ועל המחשבות שיהיו לי. התחלתי ללכת עם תקווה בלב. הרחוב… כהרגלו ב3 בבוקר, ריק למדי מתמלא לקראת האזור של אנדריי אך עדיין אווירת דממה שוררת. מדי פעם עובר לקוח שלי מפעם ואני חושב שאמנם אני והוא קרובים גאוגרפית או לפי גיל אבל אנחנו שנות אור אחד מהשני.
הסתובבתי והסתובבתי, הארכתי את ההליכה כמה שיכולתי נכנסתי לסמטאות עברתי ברחובות מקבילים עשיתי סללומים כל מה שרק אפשר. מדי פעם ייחלתי לתאונת דרכים או החלקת אופנוע רק כדי לתבל את הערב. גלשתי למחשבות על מתקפת טרור בקניון רק כדי שאצליח למנוע אותה, רק מראה שעדיין לא השתחררתי מהרצון להיות הגיבור…
ישבתי איפה שהיה יפה או מעניין, בדקתי סידורים של יום ביומו ודברים של מועד וחג וכל זה באמצע הלילה, מדי פעם פלאש של מצלמה ירד מן השמיים והחליף את האווירה המדכאת באווירת כאוס אבל מהר מאוד הרחוב חזר לסורו.
לא הגעתי להארות או הערות והתבאסתי מהלילה כולו, אבל בדיעבד לא חשבתי אפילו פעם אחת על כך שזמן הוא משאב מתכלה ואין לך איך להרוויח אותו ואתה רק מבזבז אותו כך שיש היבט חיובי לערב.
הגעתי לאזור שכונת חרוזים, שכונת טובים אנשים נחמדים ואפילו עד לא מזמן הייתה נקייה לגמרי מהאלה שאין לומר את שמם (ערסים).
בפעם הראשונה החלטתי להיכנס לבורסה על מנת להיכנס לאחד המועדונים, שפעם היו הרבה יותר והיום נשארו רק שניים שנראים די עלובים, כנראה בגלל פשיטה של המשטרה לפני לא הרבה זמן שבמהלכה לכאורה נסגרו שלושה מועדונים.
נזכרתי בסיפורי ילדות מפחידים על מי מסתובב בבורסה ומה הוא רוצה וגם בפעמים הבודדות שאכן הלכתי לשם באמצע הלילה. היום אני בחור צעיר וחזק ויכול להגן על עצמי ובמקרה הכי גרוע פשוט אברח (אני רץ מהר). בכל מקרה הגעתי לאזור, אבל לא לפני שעברתי בכל מיני נקודות ציון בדרך – מסעדת ברלין שלפי השמועה קרויה על שמות הבנות של פותח העסק, בר ולין, או סתם ברלין אחרי העיר המוכרת איפה שאפשר לקנות מילקי בשקל וחצי והלימודים האוניברסיטאים הם בחינם. משם התגלגלתי לשר המשקאות שלהפתעתי היה סגור, למרות שיום חמישי אולי זה בגלל שהשעה 3 לפנות בבוקר… וחשבתי איזה מוזר זה היה אם הייתי עובד שם, כי זה כאילו בר שכונתי אבל משדר את הוויבים הכי מוזרים ואין שם אווירה בכלל לפני מה שנראה ואם יש היא בטח לא צעירה.
המשכתי הלאה והגעתי לרחבת 20 המטרים בין שני המועדונים הנותרים, אחת לכמה שניות גבר בודד או שניים עוברים ממועדון אחד לשני כאילו עושים זאת כבר שנים אבל רואים על הפנים שלהם שהם פעם ראשונה או שנייה פה. אתה מסתכל על העוברים ומקווה שאולי הם לא הולכים למועדון אלא הם רק עוברים ושבים והבחורה סתם הולכת הבייתה והיא לא עובדת בתור חשפנית באחד המקומות הללו אבל בסוף אתה תמיד טועה. קשה להצביע על טייפ קאסט אחד שמגיע לאזור בלי לצאת גזען אז נוותר על כך בינתיים.
ייאמר כאן שאם אי פעם הייתי הכי קרוב להיכנס למועדון מסוג זה, זה עכשיו.
התחיל גשם שוטף, מתחילות החרדות למה לא הלכתי הבייתה – פאק אני אתקע כאן לנצח עוד שנייה בוקר אין מצב אני קם מחר נורמלי. מצאתי מחסה תחת איזה ביניין, נזכרתי בידידה שהדגישה לי שהטלפון שלה שהוא מאותו סוג כמו שלי לא עמיד למים ונלחצתי שהטלפון יילך, נקווה לטוב בעיניין הזה.
המשכתי להביט על הבאים והולכים, ושמתי לב שנכנסים למועדונים יותר ממה שציפיתי, פה שניים שם שלושה, למרות שזה די ברור מה הם עושים ואין פה אף אחד אחר חוץ מהם זה ממש נראה כאילו הם עושים את זה כדי לעשות פוזה שהם גבר גבר והם הולכים לראות חשפניות. ממש מסקרן אותי מה יש בפנים ואיך זה נראה, האם יש סלקטור ענק ששומר שלא ייגעו בבנות, האם זה פרוץ ואיזה אחת שאבד עליה הכלח ואין היא כבר מעניינת דבר וחצי דבר עושה ענטוזים חסרי כריזמה או שמא הבחורה ששם היא בת טובים שנקלעה לחיים האלה לאחר רצף אירועים חסרי מזל ומעוררי רחמים שרק צריכה מישהו שיבוא ויחלץ אותה סטייל “אישה יפה”. על הפנטזיה הזו חייב כל גבר לוותר, חוץ מהשוטרים אולי…
לא סיפרתי לכם אבל כבר לאורך זמן ניחוחות עולים מהמאפייה הסמוכה שגורמים לי לאורגזמה אפית והחלה פנטזיה חדשה על זה שהאופה, שאני יכול רק לקוות שהוא איש מבוגר ונחמד שיעזור לבחור קופא מקור כמוני באמצע לילה גשום במקום אפלולי שכזה ייתן לי איזה מאפה אחד או שניים ככה להינות מהם לדרך הבייתה. לאכזבתי הדלת הייתה נעולה ותשאר כך לתמיד והתפוגגה לה הפנטזיה.
נוף מרענן, בחור ובחורה צעירים ודי מושכים הולכים יחד לכיוון המועדון, הם לא מראים סימני קרבה חוץ מהליכה משותפת לכן אני לא רוצה לקפוץ למסקנה שהם זוג, ואני תוהה כיוון שהם לא מתאימים לטייפ קאסט בעודי מסתכל עליהם בציפייה לראות מה יעשו הם כמו שחשבתי דילגו על המועדון ואינני יכול שלא לחשוב מה הם עושים פה בשעה כזו, הרי מישהו חייב לגור בביניניי המגורים שכאן, מעניין איך זה לגור פה בין מועדון למועדון באחד האזורים הידועים לשמצה בפאק הריח הזה מהמאפייה משגע אותי אני חייב קוראסון שוקולד.
הדלת עדיין נעולה וכבר לא אכפת לי שדרכתי בשלולית בדרך אליה, המטרה מקדשת את האמצעים.
רצף של מכוניות עבר לידי, האם המועדונים נסגרים וההזדמנות שלי להיכנס ולראות מה קורה שם הוחמצה?
מדי פעם עולות במוחי מחשבות על מצלמות, מצלמות שמתעדות כל דבר שאנחנו עושים בכל רגע וכל שנייה והצילומים הללו עלולים לרדוף אותנו כל ימי חיינו, יש שגידו מי שאין לו מה להסתיר לא מפחד מסודות אבל יש דברים רבים שבניגוד לבדיחה המוכרת באמת הוצאו מהקשרם, למשל אם יראו אותי במצלמות של המועדון ועוד 5 6 שנים כשאולי ארצה להיות שר או חבר כנסת הצילומים ידשדשו ויעלו מעלה אם לא אפילו לפני על מנת ביצוע סחיטה. מחשבה קצת פרנואידית.
בינתיים הבחנתי בחרדי שעמד בכניסה וחזר פנימה השאלה האם הוא חרדי שסרר ואיננו חרדי אלא רק מתלבש כמו אחד כיוון שכך הוא רגיל או האם הוא פשוט בודד מאוד ומוצא חברה במועדונים הללו.
אני מהרהר הרבה על כך שהאנשים שעוברים פה ורואים אותי מסתובב ומרחרח עלולים לעשות לי משהו כי אני די חשוד ככה רושם כל הזמן דברים בטלפון ונשאר ומסתכל על כולם.
הבחורה שעברה לידי קודם חזרה והיא מדברת בטלפון עם מישהו, אני מאוד מאוד מתפטה לדבר איתה, אולי זה הקור העז הגשם השוטף והסצינה ההזויה אבל לרגע שכחתי שאני בעולם האמיתי וזה לא מקובל לבוא למישהי באמצע הלילה ברחוב מפוקפק ולשאול “סליחה, האם את חשפנית?”, בינתיים היא כבר איננה אבל הצלחתי לשמוע משהו על ריטלין ובלי קשר לא נראה לי שהיא חשפנית.
הגשם פסק והתחיל שוב ועכשיו עוצמתו מתגברת. שמתי לב שהרבה מהנכנסים ויוצאים הם עם כובע, בסופו של יום הם כן קצת מתביישים במה שהם עושים ולא רוצים שייראו אותם, או שזו פשוט בחירה אופנתית, או אולי בתת מודע הבושה מכוונת אותם ללכת עם כובע?
אני מניח שאפשר לכעוס ולרחם על אותם בחורים באותה מידה כיוון שמצד אחד הם מעודדים התנהגות מאוד לא מוסרית אבל מצד שני הם כל כך בודדים או חסרי הבנה חברתית/מוסרית שהם נדחו לשולי החברה וזה מה שיש להם לעשות בערב חמישי במקום בילוי נחמד.
החרדי יוצא מהמועדון והולך בגשם עם המעיל ביד, ממש נראה שהוא מעניש את עצמו על מה שעשה כיוון שזו היא אינה דרך הארץ עליה כתוב בתורה.
אני חושב שאשתפן ואלך הביתה כשייגמר הגשם אחרי לילה חסר תועלת של בילוי עייף הליכה משעממת צפייה מנומנמת וריח משגע שלא הניב שום מאפה.
השעה עשרה ל5 בבוקר ושלושת הלקוחות האחרונים שניסו להיכנס לאחד המועדונים קיבלו הערה מבחור שיצא מאחד המועדונים שאני רק יכול להניח שעובד שם לפי מראהו והתנהגותו “אח שלי, נגמר”. השלושה הלא מרוצים ניסו ללכת לשני אך אחרי כמה דקות יצאו גם משם. אני מניח שנתקלו ככל הנראה בתשובה דומה. שוב פעם נחיל קצרצר של מכוניות עובר על ידי בעוד אני מתקדם לכיוון הבית כשבראשי המראה האחרון מאותו לילה של השלושה נכנסים שוב למועדון הראשון בניסיון אחרון לקצת אקשן בלילה העגמומי הזה.
עוד מעט הזריחה תעלה ותצבע את הרחוב בצבעים יפים כה מנוגדים לצבע הלילה והגשם הנקי ישטוף את הלכלוך של הלילה הכל כך שגרתי הזה ברחוב תובל בבורסה ברמת גן.
המשך יבוא

רחוב תובל
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך