שנת האושר – פרק טו: האישה הטובה

zismanta 26/07/2021 100 צפיות אין תגובות

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

“הייתי מאוכזבת מאוד, בלשון ההמעטה, כשהנחת את צנצנת המים על שולחני” דנה פתחה. “בפגישות הקודמות שלנו, קיוויתי שאתה האחד” סומק קל עלה בלחייה “תאוריות קונספירציה לא באו לי בטוב”.
“את לא תאמיני, אבל זה בדיוק מה שגם אני חשבתי”.
היא הפסיקה כדי ללגום מכוס הקפה שהכינה לעצמה.
“בכל מקרה, למרות שהסיפור נשמע קצת מופרך, החלטתי לזרום ולבדוק את העניין. בסך הכול אני בן אדם שיודע לקרוא אנשים, ולא יכול להיות שטעיתי אתך עד כדי כך”.
משכתי את עצמי ממצב שכיבה לישיבה והרגשתי בחילה קלה, מזכרת מהחבטות שראשי חטף ביממה האחרונה.
“בדרך למעבדה של אנטולי, קיבלתי פוש לנייד שלי. הצצתי בו וראיתי את מודעת האושר שמקודם על ידי המדינה. למה שמישהו ירצה שכולנו נהיה מאושרים? ואיך בדיוק אפשר לגרום לכולם להיות מאושרים בו זמנית? השאלות הטרידו אותי, והן התחברו לחשדות שהעלית בפניי כשהבאת את דגימת המים למשרדי”.
“תודה לאלוהים על שיווק אגרסיבי” הרמתי את עיני כלפי מעלה.
“זו כבר פעם שנייה שאתה מערב את אלוהים. בכל מקרה יד הגורל הייתה בעניין, כי הרגשתי הרבה פחות מטופשת. לכן כשלבסוף הגעתי למעבדה שלו, ולאחר שהסברתי מה אני מבקשת שיעשה, הזהרתי אותו שעשויות להיות לכך השלכות ושיבטיח להיות דיסקרטי ולא להעביר את המידע לאף אחד”.
“אני לא מבין, אם הוא היה דיסקרטי, איך הצלחנו להשתחרר? הרי גם הוא נחטף”.
“יונתן קצת בסבלנות, אני כבר מגיעה לזה. אנטולי התקשר אליי לנייד לעדכן אותי ומיד אחר כך התקשרתי אליך. אבל, ברגע שסגרתי את השיחה אתך, הבנתי שאכלנו אותה”.
“מה זאת אומרת?”.
“ידעתי שמשהו לא טוב עומד לקרות”.
“כי…”
“ראית את הסדרה “האשה הטובה”?” לפתע היא שינתה כיוון.
“לא חושב, מה זה קשור?”.
“קשור מאוד: הגיבורה – אלישיה, היא עורכת דין שמגלה באחת העונות שהמדינה מאזינה לה. עשיתי אחד ועוד אחד, האם ייתכן שהאזנות סתר הן טאבו במדינה כמו שלנו? והמסקנה הנחרצת אליה הגעתי היא שלא. ואם במקרה במהלך ההקלטות האין סופיות של ברבורי האזרחים תעלה אפשרות לפגיעה בתוכנית עתידית שהממשלה מקדמת, האם אין מחובתם לדווח על כך לממונים עליהם – בדיוק כמו בסדרה” היא חייכה חיוך ניצחון.
“והרי זה בדיוק מה שקרה לנו” אמרתי.
“בדיוק. אז חזרתי למעבדה, ופקדתי על אנטולי שבמידה ואני לא מגיעה לעבודה, מכל סיבה, הזויה ככל שתהיה, הוא מיד מתקשר למספר טלפון של חבר שלי – יוסי, כתב פלילי, מעביר לו את תוצאות הבדיקות שעשה ומספר על החשדות שלנו”.
“כולל איומים לפרסם את הסיפור בתקשורת אם לא ישחררו אותנו” השלמתי.
“נכון מאוד”.
“ואיך סבתא של אנטולי קשורה לכל האירוע?”
“יפה, אתה עוקב אחריי. אנטולי כפי ששמו מעיד עליו, מגיע ממדינה קומוניסטית והוא לא סומך על אף אחד, חוץ מסבתא שלו, שבמקרה הגיעה לבדיקה שגרתית של מפרק הירך, אותו החליפה בשנה שעברה. ברגע שסיימנו את השיחה, הוא קפץ לבקר אותה והעביר לה את כל הפרטים, כולל מספר הטלפון של יוסי”.
“אההה” עיני ברקו “אנטולי הוא איש השעה”.
“יותר נכון, סבתא של אנטולי. הוא הנחה אותה להתקשר אליו כל שעתיים. אם הוא לא עונה לה 3 פעמים ברצף סימן שמשהו קרה לו והיא חייבת להעביר את המידע לעיתונות”.
“כשאנטולי נחטף, אף אחד לא ידע שהסבתא מעורבת ולכן כשהיא התקשרה כמה פעמים הם לא קישרו בין הדברים” קידמתי את הסיפור.
“סבתא של אנטולי, הרימה טלפון ליוסי מבלי להסס, העבירה לו את כל הפרטים כולל את השמות שלי שלך ושל הנכד שלה והשאר היסטוריה” דנה העבירה אצבעות בשערי.
צמרמורת קלה אחזה בי, גם כי זה היה נעים וגם כי ללא התושייה של כל המעורבים, לא היינו יושבים פה עכשיו קרובים אחד לשנייה, הריח המשכר של שערה לא היה עוטף אותי ולא הייתה ניתנת לי ההזדמנות לומר לה מה אני מרגיש.
“הדיווחים עלינו ועל המים פתחו את כל מהדורות החדשות. התוכניות שלהם קרסו. בעיקר כיוון שיש לנו משפחות ואנשים שאנחנו חשובים להם. הם לא הספיקו לסגור את הקצוות של עניין ההתמוטטות נפשית או מה שזה לא יהיה שתוכנן לנו
“אנחנו סלב” גיכחתי אבל ארשת פניי התחלפה תוך שבריר שנייה כשהבנתי את המשמעויות.
קפצתי מן הספה עליה ישבתי בדקות האחרונות “איפה הנייד שלי? אחותי בטח משתגעת מדאגה”.
דנה הלכה אחריי ואחזה בי מוליכה אותי בעדינות חזרה אל מקום מושבי “כבר דיברתי אתה, שירלי תעדכן גם את אבא שלך ואת השותף שלך, דיוויד. אין לך מה לדאוג”.
“חשבת על הכול אהה? טוב את רופאה, את כאילו חכמה וזה”.
“חכמה מאוד, וגם קצת עייפה” היא ישבה קרוב אליי.
הייתי אסיר תודה, על ההזדמנות הנוספת שניתנה לי. התבוננו זה בזו והרגשתי את הלב שלי מאיץ.
הנחתי את ידיי משני צדי פניה מושך אותה אליי, מגע שפתיה על שפתיי היה כה נפלא, רציתי לנצור את הרגע הזה. רציתי לקחת אותה לאט, לעזאזל רציתי אותה כאן ועכשיו. העמקתי את נשיקתי וטעמה המופלא מילא את כולי, אלא שבדיוק אז נשמעה דפיקה בדלת.
“לעזאזל, מי יכול להפריע בצורה כל כך חצופה?” ניסיתי לומר בקלילות אבל כעסי ניכר.
“הפעם תשתדל להציץ בעינית, אפילו שלא נראה לי שסוכנים חשאיים יעזו להתקרב אלינו” גם דנה נראתה מעט מאוכזבת.
הייתי מרוצה.
הצצתי דרך העינית והופתעתי לחלוטין ממי שעמד מעברה השני של הדלת. יכולתי להתעלם ולא לפתוח אותה, אבל כבר היה מאוחר מדי מכיוון שדנה ואני לא שמרנו על דממה. לא הייתה ברירה הייתי חייב להתמודד…..

שנת האושר – פרק טו: האישה הטובה
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך