שנת האושר – פרק יא: אני מאמין באמונה שלמה…

zismanta 21/07/2021 156 צפיות 4 תגובות

“שלום, אפשר לדבר עם יונתן?”.
“מדבר”.
“בוקר טוב יונתן. שמי דנה, אני הרופאה של מיכאל” היא הציגה את עצמה.
“מיכאל” קראתי בהתלהבות ” מה שלומו?”.
“למען האמת לא כל כך טוב” היא ענתה ביובש “מצבו התדרדר וחשבנו, אמא שלו ואני, שאולי תוכל לבוא לבקר אותו שוב” היא עצרה לרגע ” הוא כל כך התקדם כשהיית פה לפני חודשיים”.
“ברור, רק תגידי מתי ואארגן את היומן שלי” עניתי בלי לחשוב פעמיים במה זה כרוך.
“מה דעתך על היום אחה”צ?”.
או וואו, זה מהיר.
“אמממ…אין בעיה, אגיע” הבטחתי וסיימנו את השיחה.
ניסיתי לשאוף אוויר אבל הרגשתי שאני לא מצליח.

התכנון היה להגיע לבית החולים בשעות אחר הצהריים המוקדמות, אבל בעיות שצצו להן על ימין ושמאל בעבודה עיכבו אותי.
הייתה בעיית אספקת מצעים בראש פינה, תלונת לקוח על ארוחת בוקר לא טעימה, לטענתו, באמסטרדם, שיווק חופשות לקיץ במאלמו ובפראג בעקבות כנס הרופאים, שיחת סקייפ עם מנהל המלון על סידורים אחרונים: אישור כניסת ספונסרים, חלוקת מתנות ומעבר אחרון על לוחות הזמנים.
“הי יונה” נופפתי לעמדת האחיות כשנכנסתי למחלקה.
היא נופפה אליי מעמדתה חזרה וחייכה.
“באתי לבקר את מיכאל” אמרתי לה כשעמדתי כבר סמוך אליה.
“אני יודעת” אמרה יונה “אבל לצערי, יונתן נילקח לחדר הניתוח לפני עשר דקות”.
“מה?” הייתי נסער “אבל הרופאה, דנה אמרה לי שאבוא לבקר אותו היום”.
“אני יודעת, אבל בגלל זיהום שהתפתח בימים האחרונים, נאלצנו להכניסו לניתוח בהול, כדי למנוע התפשטות שלו” היא אמרה בעדינות “אולי תמתין פה לדנה והיא תעדכן אותך במה שקורה. היא אמורה לצאת מחדר הניתוח בעוד כמה דקות”.
בחרתי להמתין.
“יונתן, נכון? אני דנה” הרופאה של מיכאל ניגשה אליי ולחצה את ידי.
התרוממתי ללחוץ את ידה בחזרה. חיוכה נסך בי ביטחון ורוגע באופן מידי.
“הי, אני מתנצל שהגעתי מאוחר. ניסיתי ל….” יריתי על אוטומט אבל דנה עצרה אותי.
“הכול בסדר. לא יכולת לדעת וחוץ מזה בסוף הגעת. למיכאל הייתה התדרדרות, שנמשכה כבר כמה ימים. כנראה זיהום שהתפתח והחליש אותו” היא הסבירה “אני מקווה שהצלחנו לעצור את זה בזמן”.
“אפשר להיכנס אליו?” שאלתי.
“לצערי לא. הוא יהיה בבידוד ביממה הקרובה. אנחנו לא רוצים לסכן אותו בזיהום נוסף”.
התמוטטתי לתוך כיסאי חזרה וניכר היה שאני לא מתמודד עם המצב טוב כל כך.
“יהיה בסדר יונתן” היא הניחה את ידה על כתפי “אתה יודע מה? רוצה לשתות קפה בקפיטריה? אני גם כך בהפסקה”.
“לא הייתי מצליח להתמודד עם כל זה” לגמתי מן הקפה בכוס החד פעמית שלי “דם וסכינים זה דבר אחד, אבל כאב הלב זה כבר יותר מדי”.
“כשאתה עושה משהו שאתה אוהב ומאמין בו, זה לא קשה” היא חייכה את החיוך המרגיע שוב.
היא הייתה יפה באופן לא מושלם – שיער כהה, ארוך וחלק אסוף בקוקו מרושל, קימטוטים ליד עיניה הכחולות. בטח בגלל החיוכים הרבים שהיא מפזרת באהבה לכל הילדים והמשפחות שלהם במחלקה.
חולצה לבנה קצרה, ג’ינס וכפכפי קרוקס – צניעות שהעצימה את חיצוניותה. קימורים במקומות הנכונים שהדגישו את נשיותה.
לפתע, בלי אזהרה מוקדמת, שמעתי את עצמי אומר לה “רוצה לצאת איתי הערב?”.
אולי היא נשואה עם ילדים או סתם בזוגיות. כל אלו לא הפריעו לי. הייתי חייב לשאול.
“בשמחה” היא נענתה להזמנתי.
“מתי את מסיימת פה?”.
“מה דעתך על שמונה הערב?”.
“קבענו” סיכמתי בשביעות רצון.

פרשנו את הסמיכה הדקה על החול, מול הגלים הנשברים אל החוף.
רסיסי מים ומלח ניתזו עלינו מדי פעם, הקצף ורעש הגלים היו תפאורה מושלמת לדייט שלנו.
דנה הייתה גרושה עם ילדה בת עשר, מבוגרת ממני בשמונה שנים, היא סיפרה לי על לימודיה ועל איך בנתה את הקריירה שלה בעשר אצבעותיה, ללא עזרה. על הדרך נאלצה להתמודד עם פרידה מבעל לא מתחשב ובוגדני. הגירושים היו מכוערים.
“זה הרבה לעכל” היא אמרה “אני לגמרי מבינה”.
“היית אומרת שאת אדם מאמין?” שיניתי את כיוון השיחה.
“למען האמת כן. אני לא בן אדם דתי אבל מאמינה שיש משהו גדול מאתנו שאחראי לכל זה” היא הצביעה בידה לכיוון הים.
“עד אתמול לא האמנתי בכלום. אבל עכשיו כשאני מסתכל עליך, אני חושב שאני מתחיל לשנות את דעתי” אמרתי, מישיר מבט וצולל לתוך עיניה הטובות.
קירבתי את ראשי לשלה בזהירות, שפתותינו נפגשו ונישקתי אותה. הייתה בנשיקה עוצמה, להט, תשוקה והתמסרות מלאה. הכול התערבב יחדיו תחת כיפת השמיים, ריח המלח, החול והמים.
אם הייתי צריך לדרג את הנשיקה הזו – הייתי אומר שהיא אחת מעשר הנשיקות הטובות ביותר, מעולם, על פני האדמה.
“צריך ללכת” היא אמרה בלחש “מחר בבוקר מתחילה תורנות”.
“מתי אוכל לפגוש אותך שוב?” שאלתי בחשש קל.
“בקרוב מאוד” היא חייכה אליי את אחד החיוכים הממיסים שלה.
“אוקיי, נמתין בסבלנות ” הייתי כולי נרגש וקיוויתי שאלוהים יריץ קדימה במהירות כפולה……

שנת האושר – פרק יא: אני מאמין באמונה שלמה…
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (4)

זיסמנטה(?), שלום.

קראתי חלק מסדרת הסיפורים שאת מפרסמת. רציתי להחמיא לך על הכתיבה. יש בה משהו מאוד זורם.

לגבי התוכן עצמו, אני מודה שאני פחות מתחבר, הסיפור הזה למשל, הרגיש לי קצת שטוח, בלי דרמה או מתח כלשהו.
אני חובב רומנטיקה, אבל קיוויתי למשהו טיפה יותר מורכב.
לגבי עניין האמונה, הוא מקבל חלק קצת שולי בסיפור – בעיקר אם מדובר ב”מתכון לאושר”

21/07/2021 20:53

    GidLevi הי,
    קודם כל תודה על הביקורת הבונה. יותר משמחה לקבל תגובות של קוראים.
    לגופו של עניין,
    לאמונה בפרק הזה יש כמה רבדים הראשון הוא המפגש הרומנטי שנוצר בין הגיבור והרופאה כתוצאה מעשיית הטוב, אבל רובד אחר הוא אם יש אלוהים על איזה חטא ילד קטן משלם במחלת הסרטן? או אם אלוהים אחראי על קוביות הגורל שלנו למה יונתן לא מצליח להגיע אל מיכאל בזמן. אבל אלו רק המחשבות שלי מרגע שהסיפור אצלך אתה עושה אתו מה שאתה רוצה. חוצמזה יש פרקים שהמטרה שלהם היא “להרים” לפרקים הבאים – כלומר לקדם את העלילה.
    מקווה שאצליח למצוא מתכון לאושר מוצלח יותר בפעם הבאה :)

    21/07/2021 21:20

    **GidLevin84

    21/07/2021 21:22

את צודקת. קצת פספסתי את זה. התמקדתי יותר באופן שהאמונה באה לידי ביטוי אצל המספר, ולא חשבתי שאולי הוא גם עושה את הקישור.
ועדיין זה מרגיש שה”אמונה” שפיתח בהקשר הזה – מהירה מדי.

21/07/2021 21:51
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך