30 ימים של כתיבה, היום האחרון.

mysecretheart 01/03/2020 68 צפיות אין תגובות

היום זה היום האחרון, היום זה היום ה-30.
אין לי ממש מה להגיד וגם אין לי ממש איך לסכם את זה.
אני לא זוכרת חצי ממה שכתבתי במהלך ה-30 ימים האלו, אבל אני כן יודעת שעברתי משהו ושהבנתי כמה דברים…גם אם אני לא ממש זוכרת אותם כרגע אני בטוחה שאיפשהו בתוך הראש שלי משהו השתנה.

היום אין קפה, יש רק מים, אכלתי קצת ערגליות…זה מה שהיה לנשנש.

הנה רשימה של דברים שאני יכולה להגיד שהשתנו או התרחשו ב30 ימים האלו…

1. אמרתי לחברה שלי שאני שרופה עליה אבל שהחברים שלה הם לא החברים שלי.
2. כתבתי סיפור קצר אחרי כמעט חצי שנה שלא. (בינתיים הוא שמור בצד)
3. נשברתי ופרקתי את מה שיש לי על הלב בקשר למשפחה שלי ולבעיות עם אמא ועם האחרים, סיפרתי לאמא שלי שהייתה לי בעיית אכילה נפשית בשירות.
4. מצאתי מישהי עם תחומי עניין דומים מאוד לשלי. (ואולי גם נישאר בקשר גם אחרי זה, אני אשמח.)
5. השתכרתי בפעם הראשונה וזאת הייתה התפרקות של החיים שלימדה אותי הרבה על איך שאני רוצה לחיות את חיי.
6. הגוף שלי קרס והבטחתי לגוף שלי שאני אהיה יותר טובה אליו בהמשך.
7. נזכרתי מי אני באמת ושאני מספיק טובה כמו שאני ושאני רוצה לחיות את החיים שלי בכנות ומבלי לדפוק חשבון.

ואני חושבת שזהו…
זה כל מה שאני זוכרת ככה באוויר.
לא ידעתי שעברתי כל כך הרבה דברים החודש.
האם כל חודש אני עוברת דברים כאלה משמעותיים ?
האם זה עניין של פשוט להקשיב ולשים לב למה שהחיים מנסים ללמד אותך ?
או שבגלל שהחלטתי להקשיב מראש…החיים התחילו לשתף איתי פעולה ולעזור לי לעלות ולהשתפר בעוד מדרגה.

אין לי ממש משהו להגיד על היום עצמו.
אני רק יכולה להגיד שאני מרגישה שהחודש הבא הולך להיות…ממש משמעותי עבורי.
אני מרגישה את זה…אין לי הסבר.
מה גם שזה החודש האחרון לפני שאני בת 23.
ככה שזה חודש ממש משמעותי עבורי.
אני לא יכולה להסביר למה הגיל הוא כזה עניין בעבורי…
זה פשוט הזמן שעובר…

הלאה, אני בפרק האחרון של הסדרה הקוריאנית שאני רואה…
אני זוכרת פחות או יותר מה קורה אבל זה עדיין משהו שאני מאוד מתרגשת לראות.

אני חושבת שאני לא אקרא את “חיים קטנים”…נראה לי שהספר הזה יצלק אותי ברמות שאני לא אוכל לחזור מהן אז אולי עדיף לי שלא.
אבל אני כן רוצה לחזור וללכת לספרייה.
לא שחסר לי ספרים בבית שאני רוצה לקרוא…
אני פשוט מרגישה שאני צריכה ספר שאין לי כרגע בבית.
אני לא יודעת איזה סוג של ספר זה, אבל אני כן רוצה לנסות ולחפש אותו.

גם את השבוע התחלתי בלקום בערב.
אבל אני יודעת שזה לא משהו שאני רוצה להמשיך איתו ושעוד מעט פסח ואני חייבת להתיישר כדי שאני אוכל לעזור לאמא בבית.

לא יודעת למה אבל אני ישנה הרבה לאחרונה.
מקווה שאני אספיק לסדר את השעות מהר.

החודש האחרון היה חודש שכתבתי בו מלא, וזה יהיה קצת קשוח להפסיק פתאום לכתוב…אז יכול להיות שאני אתחיל עוד סדרה רק יותר מוגדרת וקצרה.
כרגע יש לי כמה רעיונות…אבל זה באמת תלוי בצורך שיהיה לי.

יכול להיות שאני פשוט אמשיך לכתוב פוסטים אקראיים כשיש לי חשק ויכול להיות שאני אצמד לאיזשהו מבנה מסויים…נחכה ונראה.

האם יש לי עוד משהו להגיד ?

אה, קודם כל תודה לקוראת שאני לא בטוחה איך אני צריכה לקרוא לה…
אני פשוט אקרא לך “קוראת” אם זה בסדר.
תודה על ששיתפת אותי במחשבות שלך, זה באמת הוסיף לי לחוויה.
עניתי לך כבר על כמה תגובות ובטח עוד לא ראית אותם אז אני פשוט אוסיף
למטה את המייל שפתחתי לעמוד הזה.
רציתי לתת אותו רק לך אבל יצא וכנראה לא קיבלת את ההודעה ששלחתי לך דרך “הצור קשר” אז אני פשוט אכתוב אותו פה וזהו.(תמיד אפשר למחוק)
תודה על הכל, את מקסימה.

דבר שני, וזה כבר לכולם.
אני לא יודעת כמה אנשים קראו את הסדרה הזאת, אבל אני באמת מקווה שהסדרה הזאת הייתה משמעותית לעוד מישהו חוץ ממני.
לא ממש חשבתי על זה שהיא צריכה להיות משמעותית עבור אחרים כל עוד היא משמעותית עבורי…אבל היום אני כבר במקום שאני כן רוצה להאמין שהכתיבה שלי היא מהנה או מנחמת או סתם שוברת שיגרה.

הדבר שהכי לקחתי מהחודש הזה זה לאהוב את עצמי במעשים.
הבנתי שאני אוהבת את עצמי, אבל אני לא מוכיחה את זה לעצמי.

יותר מידי דפקתי חשבון…כשזאת לא אני בכלל לדפוק חשבון.
יותר מידי הכאבתי לעצמי…שזה כנראה בגלל שלא יכולתי להודות בפני עצמי שאולי לא כזה טוב לי לבד כמו שאני חושבת.
יותר מידי צברתי רגשות בבטן, החודש זה פשוט יצא החוצה.
חחחחח, תרתי משמע.

הרבה יותר קל לי וטוב לי לחיות חיים כנים בהם אני פשוט אומרת את מה שאני מאמינה לנכון ועושה מה שמרגיש לי טוב והכרחי.
הרבה יותר טוב לי להתמודד עם הקשיים שלי ועם המחשבות האפלות.
להפסיק לברוח מהחששות שיש לי לגבי עתיד המשפחה שלי ולגבי העתיד שלי ולגבי החיים שלי בכלל !

יש לי עוד דרך ארוכה לעבור.
זה ברור לי.
אולי החודש למדתי לא לשמור בבטן…אבל יש לי עוד כל כך הרבה דברים אחרים ללמוד.
ומצד אחד – אני לא יודעת אם זה יעבוד לי, כי זה מרגיש שאני טוחנת מים ובכל פעם שאני לומדת משהו אני שוכחת אותו מהר מידי.
אז אני מקווה לא לשכוח את מה שאני למדתי החודש, ואני מקווה שהקשרים סביב
חיי יתחילו להיפתח ולהתפתח.

לא ציפיתי לעבור דרך…לא חשבתי שיש לי עוד מה ללמוד על עצמי.
אבל ה-30 ימים האלו באמת, הוכיחו לי שאני רק צריכה לפתוח את הלב ואת עצמי ולאפשר לעצמי ללמוד ולהפנים את מה שהחיים מנסים ללמד אותי.
את מה שאני בעצמי מנסה ללמד את עצמי כבר שנים.

אוך אני לא יודעת אם בעוד חודש מהיום אני אהיה כמה צעדים קדימה או שניים שלושה אחורה…אבל אני מניחה שאני פשוט אצטרך לחכות ולראות.

זהו להיום, אממ…אני כבר לא צריכה לכתוב “נתראה מחר”.
אני צריכה סיום אחר.
אויש אני מנסה לחשוב על סיום ראוי אבל לא עולה לי.

במהלך ה-30 ימים האלה כתבתי על מילה בקוריאנית שממש נוגעת בי.
אני יודעת שזאת רק אני !!
ושמעניין לכם ת’תחת…
אבל זאת המילה שאני רוצה לסיים איתה את הפוסט הזה, וכבר כתבתי על זה שיותר מידי דפקתי חשבון ושאני לא רוצה להמשיך לחיות ככה…
אז הנה אני מיישמת את מה שלמדתי החודש.

בכל מקרה, 행복하자.
בוא נהיה מאושרים.

נ.ב

מייל ליצירת קשר: SUNSHINEMYSECRETHEART@GMAIL.COM

אני יודעת שהמייל הזה ארוך בצורה מפגרת.
אבל זה מה יש חחחח
אגב, אני מעדיפה ששולחים לי מיילים ארוכים יותר על הודעות קצרות בצ’אטים.

סתם שמה את זה פה…
הרבה יותר כיף לתקשר עם אנשים שבאמת נותנים את הזמן ויושבים וכותבים לך תשובה ארוכה ומעמיקה.
אני גם יותר נחמדה כשנותנים לי זמן לחשוב על תשובה, אז קחו את זה בחשבון.

30 ימים של כתיבה, היום האחרון.
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך