30 ימים של כתיבה (יום 14)

mysecretheart 14/02/2020 139 צפיות אין תגובות

האם זה שפל המדרגה ?
אני לא יודעת איך השתכרתי ככה.
לא ידעתי שזה כזה קל.
נכון שדחפתי 5 שוטים ב5 דקות שתיתי 3 כוסות בירה (עם קרח) והכל בתוך רבע שעה תמימה שהפכה לשיכרות של 3 שעות.
בחיי שאין שקופה כמוני כשאני שיכורה.
ואין יותר צומי ממני, אני יותר מידי מחבקת אנשים.

עכשיו אחרי שהתפקחתי וישנתי 4 שעות אני יכולה להגיד שאני מבינה למה עשיתי את זה.
זה בהחלט שפל חדש.
לא משהו שאי אפשר לחיות איתו, אבל זאת נורת אזהרה…”את, את לא בסדר, תשתלטי על עצמך”.
אפילו חברה שלי הביאה לי כאפה ואמרה לי להשתלט על עצמי ב10 דקות הראשונות שנפל לי הסטלה.

ביקשתי סליחה שהשתכרתי ביום הולדת שלה, והיא אמרה לי שזה בסדר ושהיא שאוהבת אותי, וזה רק אחרי 10 דקות ששתיתי…כאילו חשבתי שיש תהליך אבל לא…במכה אחת -בום- את בן אדם הזוי.

בכל אופן, אמרתי שאני מבינה למה עשיתי את זה אז עכשיו אני אסביר.
אני במילא מרגישה שלמה שאני עושה אין השפעה.
בחיי שככה אני מרגישה בכנות, כשזה נוגע לאנשים אחרים אני מרגישה שאני אף פעם לא מצליחה להגיע אליהם מספיק, שאני לא מצליחה ליצור קשר אמיתי.
אולי זה הסיבה שביקשתי ממנה סליחה איזה 3 פעמים ואז גם שלחתי לה בווצאפ…הקשר שלי איתה יציב ואמיתי ובא ממקום של אהבה בלבד.
אנחנו שונות אבל אנחנו אוהבת זה את זו בלי סיבה.

קיצר, אני עדיין קצת מטושטשת.
כתבתי שלמה שאני מרגישה שלמה שאני עושה אין השפעה.
אז ככה הרגשתי, אז למה שאני לא אשתה כמה שבא לי ואעשה לעצמי פדיחות ?
הרי 1 – אני במילא רגילה לפדיחות מילדות ו-2 , שום דבר שאני עושה לא משפיע על חיי, זה חסר משמעות, לאנשים לא באמת אכפת מאיזו בחורה שיכורה במסיבה, הם באים להינות ו… רגע.
זה לא נכון מה שכתבתי.
לאנשים כן אכפת מבחורה שיכורה במסיבה.
מישהו אמר לי לשתות הרבה מים וללכת לעשות פיפי כדי להתפקח (לא עבד עליי אני בחורה נקייה ככה שהאלכוהול פשוט נתפס עליי)
כל הזמן שאלו אותי אם אני בסדר ותמיד חייכתי ועשיתי להם לב של קוריאנים ולב רגיל עם הידיים.
לב של קוריאנים זה זה עם האצבעות אני לא יודעת איך קוראים לזה כי אף פעם לא שאלתי את עצמי את זה עד היום.
ולמרות שהבכתי אותה חברה שלי הייתה חמה אליי ואני באמת בן אדם שמרגיש אנשים והרגשתי שהיא נתנה לי את הכאפה רק כדי שהמצב לא הידרדר ושתהיה לי קצת שליטה על עצמי ושאני אשתה מים ואז אחרי זה כבר לא הפריע לה שאני שיכורה קצת, אני באמת מרגישה אנשים ואת הוויב שלהם ואף אחד במסיבה הזאת לא נתן לי וייב שלילי אז אני מניחה שאני שיכורה הזויה אבל אני מחליקה בגרון.

באמת שאף פעם לא יצא לי לצפות באנשים שיכורים וזה פשוט הזוי כי כשהסתכלתי על עצמי מהצד שאלתי את עצמי אם זה אופייני לכולם או שרק אני ממש מוזרה כשאני שיכורה, כאילו בקטע שאי אפשר להסביר מוזרה.

בכל אופן, ליוו אותי לתחנה כי הייתי צריכה לתפוס את האוטובוס האחרון והם ממש דאגו לי ושמחתי שהם הציעו ללוות אותי אבל קצת הרגשתי רע שאני בכלל צריכה ליווי.
הם היו זוג ממש חמוד, אחד בן דוד של החברה שחגגה והשנייה חברה שלו והם בני 17 וחמודים רצח.

הקטע הוא, כן השתכרתי כמו מישהי עם בעיות.
אבל עשיתי את זה כי ידעתי שעכשיו זה הזמן, אם לא עכשיו אז מתי ?

מסיבה של חברה טובה מאוד, בבית של ההורים שלה, שאני מכירה מילדות, האוטובוס האחרון קצת לפני חצות ואני צריכה לרדת בתחנה האחרונה וההליכה מהתחנה האחרונה לבית שלי זה 2 דקות וזאת דרך ישרה.
אז עשיתי את זה כי רציתי אלכוהול, לא ממש חשבתי להשתכר, פשוט רציתי לשתות לא יודעת אפילו למה…והנה…פעם ראשונה בגיל 22 (כמעט כתבתי 23 אבל אני עוד לא, גם אמרתי לאנשים משום מה שאני בת 23, אולי כי אני מרגישה ככה), השתכרתי באמת.

זאת חוויה לדעת איך זה מרגיש.
אני שמחה שאני לא לגמרי מתה אחרי זה ואמרו לי לשתות מים כי אם איך שאני מרגישה עכשיו בלי המים הייתי מקפלת מכאבים במעיים או משהו.

קיצר, זה בסדר.
זה אכן שפל נפשי, אבל זה מהמקום הזה של “למה שאני עושה אין השפעה והחיים שלי לא משתנים לא משנה מה אני עושה, אז למה לא ?”.

זהו להיום נראה לי…
אני תוהה אם אני ארצה לכתוב עוד על זה…
מקווה שלא.
כי היום זה היום ה14 והוא רק התחיל כי עכשיו 5 וחצי לפנות בוקר.

אני אוהבת אנשים.
זו הצהרה מוזרה אבל באמת שאני מרגישה שאף אחד לא בא לפגוע בי ושאני נתקלת באנשים טובים שאולי לא בדיוק משתלבים איתי אבל תמיד גורמים לי להרגיש מקובלת ואהובה ובן אדם גם כשאני קצת חייזר.

זהו להיום, עכשיו באמת.

30 ימים של כתיבה (יום 14)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך