30 ימים של כתיבה (יום 22)

mysecretheart 22/02/2020 97 צפיות אין תגובות

וואו איזה יום קשוח.
רבתי עם אמא שלי ובכיתי וצעקתי וניסיתי להבהיר רק נקודה אחת “רדי ממני, זה חיים שלי לא החיים שלך, אני לא השקעה פיננסית, תפסיקי להעיר לי כל הזמן הערות, זה לא יעזור לך”.

כשאמרתי את כל זה אמא שלי פשוט גיכחה.
כמו תמיד, אבא שלי אמר “זה שאת צועקת לא אומר שאת צודקת” ורציתי עוד יותר לצרוח ולהשתולל.
למה ?
כי נמאס לי שמעבירים עליי ביקורת מהצד ונמאס לי ששופטים אותי ונמאס לי שבודקים אותי ומעירים לי הערות לא בונות בכלל, בעיקר כשאני אומרת “לא מסכימה איתך, שחרר אותי”.

אני מבינה שלא הייתי צריכה לבכות ולעשות סצנה אבל זה כבר היה כל כך כבד עליי נפשית שככה זה יצא לי.
אני פשוט אשתדל פעם הבאה – במקום – לחכות ולצבור בתוכי, באותו רגע לבוא ולהגיד – “היי, לא מתאים לי ההערות האלה, אני לא רוצה לשמוע את זה, רדי לי מהגב”.

עכשיו נקסט.
קראתי השבת ספרים, לא יצאתי מהבית, ישנתי הרבה, פשוט נחתי ואני בסך הכל מרוצה מאוד מהשבת הזאת כי הייתי צריכה קצת ניתוק.
אני באמת לא טיפוס של אנשים ודיבורים ולצאת כל הזמן אני צריכה את הזמן שלי להיטען וזה מה שעשיתי השבת ואני באמת מרוצה מזה.

אבל, הספרים שקראתי השבת והדברים שראיתי לאחרונה הכל…פתאום נורא רומנטי.
אני לא יודעת מה יש באוויר, אבל משהו גורם לי לרצות להתאהב ולחוות אהבה.
וזה לא משהו שהיה שם עד לפני שבועיים.
זאת קצת סתירה כי מצד אחד אני אומרת “טוב לי לבד, אני לא רוצה אף אחד” מצד שני אני פתאום כן מרגישה קצת שבא לי להתאהב.

אולי זה כי אני בחורה באמת מאוד רצינית אני לא יכולה פשוט לצאת אם מישהו אני צריכה שדברים יהיו מאוד ברורים ש”זה לא רציני ולא יצא מזה כלום אנחנו פשוט ביחד עכשיו וזה יכול להיגמר כל רגע”.

כאילו, מתי שמיציתי, ביי שלום, אני חותכת.
ואני יודעת שזאת חרא של גישה ובגלל זה אני לא מנסה בכלל לחשוב על אם אני כן מעוניינת במישהו או לא כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד – מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך.

אני לא הייתי רוצה שלא יקחו אותי ברצינות ואני לא הייתי רוצה שישחקו בי ואני – מה אני אעשה – כרגע לא במצב של רצינות ואני כן יותר במצב של לשחק ולהינות ולעשות מה שבא לי, ואין דבר כזה בזוגיות, בזוגיות צריך להתחשב ואם אתה לא מתחשב במי שאתה נמצא איתו אז או שאתה תשחרר אותו לדרכו או שאתה מחליט לעשות איתו דרך ולהשתנות.

אני חושבת שמה שטוב במשפחה שלי זה שאנחנו אולי דיסק תקוע שחוזר על אותם דברים שוב ושוב, אבל אנחנו לא שומרים רגשות וטינה ואנחנו יכולים להתווכח ואחרי זה לצחוק.
כשאני בוכה וצוחקים איתי אז באותו רגע זה מעצבן אותי ואני משתגעת אבל זה גם גורם לי להרגיש שזה לא סוף העולם והכל בסדר ואנחנו חלוקים בדעות שלנו, בחשיבה שלנו ובהשקפת עולם שלנו אבל זה לא הורג אותנו.
כמובן שהמצב יכול להיות יותר טוב…אבל זה בסדר שהוא יציב ככה.

אני פשוט מקווה שבפעם הבאה, ותהיה פעם הבאה בדוק, אני אצליח להבהיר את הנקודה שלי כמו שצריך.
כי לא משנה מה אני אומרת, תמיד יש תשובה, אף פעם לא מקבלים באמת את מה שאני אומרת ונותנים לזה מקום, תמיד אומרים “אבל” וזה משגע אותי.

“פשוט רדי ממני” – “אבל את לא זזה לשום מקום”
“אלו החיים שלי” – “אז —”

תמיד יש תשובות וזה משגע אותי.
לא רוצה תשובות לא רוצה שיענו לי רוצה שיגידו לי “סבבה הבנתי” ושישחררו ממני.
אמא שלי תמיד מנסה להוציא ממני איזושהי תועלת.
אני אומרת לה “פשוט רדי ממני” והיא עונה לי “אז אני רוצה להיות כמו מלכה בבית ושהכל יהיה נקי”

כאילו…מה ?
מה הקשר בין זה שאני אומרת לך שאני לא רוצה לשמוע ההערות וביקורת על איך שאני בוחרת לחיות את חיי ועל הקצב שלי לזה שאת רוצה שהבית יהיה נקי ?!
אני משתגעת ממנה לפעמים.
היא רק רוצה לדבר איתי כדי להרוויח משהו.
ואני רק רוצה שהיא תניח לי לנפשי ושלא תדבר איתי על הדברים האלה.
שלא תעיר לי על הגוף שלי, ועל מה שאני בוחרת לעשות עם חיי.

היא מבחינתה אני לא עושה עם חיי כלום.
סבבה – דעה שלה, אבל אני באמת לא רוצה לשמוע אותה !!!

אני מבחינתי עושה עם עצמי דרך…
אין לי מטרה, ואין לי יעד, יש לי רק את הדרך.
מה אני אעשה ככה אני בנויה.
אין לי שאיפות ואין לי חלומות ואני לא רוצה ילדים ולא אכפת לי מכסף כל עוד אני מאושרת…ככה אני !!

אמרתי לה “מה את רוצה שאני אעשה שאני אוציא את הנשמה שלי ואכניס את שלך לתוכי !?”.
אלו החיים שלי, לא שלה, והיא לא קולטת את מה שאני אומרת כשאני אומרת “אלו החיים שלי לא שלך”.

כי מבחינתה אני דופקת אותה !
אני באמת לא מבינה איך אני דופקת אותה, איך אני מפריעה לה, ולמה לעזאזל היא מודאגת ממני.

לא אכפת לה שאני לא מאושרת…אכפת לה שאני לא “עושה עם עצמי משהו”.
וזה כבר לפי ההגדרה.
כי אני באמת מרגישה שאני בהחלט עושה עם עצמי משהו.
אני עושה עם עצמי דרך ואני לא יכולה לסבול שהיא מזלזלת בי.

זהו.
אני יודעת שאי אפשר לצאת ראש עם אמא שלי.
ככה היא.
אבל אני לא סותמת יותר.
אני באמת רוצה לפעמים לקחת את הרגליים שלי ולעוף מהבית.
אבל אני בבית כי אני רוצה לתקן את המשפחה שלי.
כי משהו איתנו ובדינמיקה לא בסדר ואף אחד לא רואה או שרואה אבל לא מדבר.
ואני לא רוצה לברוח כי אני מבינה שזה מה שבאמת חשוב לי בחיים.
לא חשוב לי רק להיות מאושרת ושיהיה לי טוב…חשוב לי שזה יהיה עם האנשים שחשובים לי וכרגע – המשפחה שלי זה כל מה שיש לי.
אז מה את אומרת לי להיות עצמאית וללכת לעבוד ושאת בגיל שלי גרת לבד ?

זה לא רלוונטי אליי.
אני לא שם.
זאת לא הדרך שלי.

נכון שהיא לא יודעת…אבל היא אף פעם גם לא באמת נתנה לי הזדמנות לספר לה את הסיבות שלי ללחיות כמו שאני חיה.
היא תמיד שפטה וגיחכה ואמרה לי “נו נשמע”.
היא טיפוס כזה שכל מה שאני אגיד לה, למה משנה כמה זה רציני ואמיתי…היא תגחך לי בפנים ותהפוך אותי למטופשת.
אני באמת לא מרגישה בטוחה להגיד לה שום דבר על עצמי, ואני איתה סיימתי.
אני לא נותנת יותר הסברים.

אני עושה מה בראש שלי, ובמילא כשאני מסבירה את לא מקשיבה אז סיימתי להסביר.

אני באמת לא יודעת איך מ”להיות אקסטרה נחמדה לאמא שלי”, הגעתי למצב שבו בא לי להילחם איתה ושלא תתעסק איתי.
הכל מאוד אמוציונלי אבל נמאס לי שדורכים עליי.
לא אכפת לי מי זה, מי שידרוך עליי עכשיו כשאני חמה אש אני אתפוצץ עליו.
אולי בעוד חודש זה יעבור לי ואני אחזור להיות הסמרטוט שתמיד אומרים לי שאני…אבל עכשיו אני לא שותקת, אני מגינה על עצמי ואני מוציאה את מה שיש לי בפנים ומתרוקנת ולא אכפת לי כמה זה מכוער ולא יפה לי ומוגזם…אני עכשיו רוצה להיות הכי מוגזמת !
ככה בא לי !
מה יעשו לי !!?

הרי אני לא עושה רע לאף אחד.
וגם כשאני רבתי עכשיו עם אמא שלי, אני שמה את זה בצד כי סגרנו את הנושא להיום, ואני לא כועסת עליה ואני לא עושה לה פרצופים ואני לא עושה לה דווקא אני לגמרי משחררת.

אבל זה יפתח שוב…וכל מה שאני אומרת זה שכשזה יפתח שוב, אני אהיה הרבה יותר מוכנה לזה ואני אבוא בגישה מלחמתית שכל מטרתה זה בסך הכל להגן על עצמי ועל איך שאני תופסת את עצמי.

כי כשמעבירים עליי ביקורת ואומרים לי “מה את כבר ? מה את כבר יודעת ? את עוד מעט בת 23 ותראי אותך ” – זה מרתיח אותי.
כי מה לעשות – כמה שאני דפוקה אני אוהבת את עצמי.
וכשמישהו פוגע במישהו שאני אוהבת, אני לא סותמת, אז בטח שאני לא אשתוק כשמישהו פוגע בי.

30 ימים של כתיבה (יום 22)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך