30 ימים של כתיבה (יום 25)

mysecretheart 25/02/2020 50 צפיות אין תגובות

בערך חצי שנה לא כתבתי שום סיפור קצר כמו שאפשר למצוא בעמוד שלי.
אבל אתמול אחרי באמת הרבה זמן – כתבתי סיפור קצר !
לא יודעת איך זה קרה פשוט הרגשתי שאני חייבת לכתוב משהו ונזכרתי בדרך מסויימת שיש לי לכתוב סיפור בה אני פשוט מתחילה שיחה בין שני אנשים ורואה לאן זה מתגלגל.

אז זה אמור להיות משהו די אקראי…אבל זה למעשה משהו שהוא קצת גם הסיפור שלי באיזשהו מובן.

כבר הרבה זמן לא ישבתי 3 שעות וכתבתי וערכתי סיפור.
זה הרגיש כל כך טבעי אבל אני כבר לא מסתכלת על מה שאני כותבת דרך אותם עיניים כמו בעבר ואני כן קצת חוששת שאולי אני מרגישה שהסיפור שכתבתי – מיותר לי ומיותר לעולם.

אני אדע רק אחרי שאני אערוך אותו שוב היום אחרי שכבר ישנתי ותפסתי ממנו מרחק ואם אני אחשוב שיש בו – משהו – אז אני אולי גם אפרסם אותו כאן.

אני חושבת שבאיזשהו מקום ויתרתי על הרצון שלי ליצור ספר סיפורים קצרים ומהסיפורים שלי פשוט כי הראייה שלי באמת השתנה ואני לא חושבת הסיפור של מספיק טובים בשביל משהו כזה ושזה לא באמת שווה את הזמן.

זהו, בנימה אחרת עכשיו – דיברתי אתמול עם חברה שלי שעתיים בפאלפון.
החלטתי לספר לה משהו שהרגשתי, שלא הייתי חייבת לספר לה, אבל זה כן היה קשור אליה ואני כן רוצה להתחיל ולהיות יותר כנה עם חברות שלי ואני חושבת שאתמול באיזשהו מקום הבנתי שאני כנה עם האנשים שקל לי להיות כנה איתם.

כלומר אם קשה לי עם מישהו או עם משהו, אני אספר את זה למישהו שלא קשור לנושא, שלא מעורב, שלא באמת יכול לעזור לסיפור הזה…
ואתמול פשוט סיפרתי לה משהו שקשור עליה.
אמרתי לה, “תקשיבי, אני שרופה עלייך, מתה עלייך, אין דברים כאלה באמת…אבל את חברים שלך? – פחות”.

זה לא משהו שהייתי צריכה להגיד.
זה משהו שהייתי יכולה לשמור לעצמי.
אבל זה הרגיש לי כמו מקום טוב להתחיל בו כדי להיות יותר כנה ואמיתית עם האנשים שאני באמת אוהבת וזה באמת לא עשה שום נזק.

היא הבינה על מה אני מדברת, היא הבינה שאני לא רוצה שהיא תעשה כלום…אלא רק שהיא פשוט תדע איך אני מרגישה.

וזה באמת היה משהו שלא ציפיתי מעצמי.

אני חושבת שהבנתי למה לא כתבתי כלום בחצי שנה האחרונה.
לא היה שום דבר שיגרה את הראש שלי ואת המחשבה בקטע של – “זה משהו בתוכי שאני רוצה להתמודד איתו דרך סיפור”.

הרבה פעמים אני פותרת דברים בתוך עצמי ורגשות בתוך עצמי דרך סיפור מבלי בכלל להבין לגמרי שזה מה שאני עושה.

וואו, באמת שאני אוהבת הרבה דברים שכתבתי בעבר…אבל הרבה דברים אחרים פשוט גורמים לי לקרינג’ מטורף.
פשוט ההתחלה של הסיפורים הייתה כל כך דרמטית ואין שום הכנה ושום בנייה והיום זה משהו שפחות נוח לי איתו מבעבר.

אני חושבת שזה כי התבגרתי ואני כבר פחות רואה באהבה משהו דרמטי.
כשאני מדמיינת זוג רב אני לא מדמיינת צעקות ובגידה וחוסר הבנה…אלא משהו עמוק יותר…בעיות שעובדים עליהם ביחד ורצון להבין אחד את השני.
אני חושבת שאני מסתכלת על אהבה וקשרים וכאל משהו יותר עמוק גם בשיח ובדיאלוג ולא רק ברגשות מוקצנים ופעימות לב מטורפות.

אני תוהה אם יש לי עוד משהו להוסיף ליום הזה…
לא, אני חושבת שזהו.
נתראה מחר.

30 ימים של כתיבה (יום 25)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך