30 ימים של כתיבה (יום 4)

mysecretheart 03/02/2020 54 צפיות אין תגובות

עכשיו כבר עברה שעה אחרי חצות, אז זה נראה שפיספסתי יום, אבל לא.
זה אכן היום הרביעי.

אני חושבת שהיום אני לא אבחר נושא.
אלא פשוט אתחיל לכתוב ונראה מה יצא מזה.

אף פעם לא הייתי בזוגיות.
ולמרות שהיו לי הזדמנויות, גם אף פעם לא התנשקתי.
אני לא חושבת שזה אומר עליי משהו.
בכל זאת, בגלל שאני מאוד מסורתית במחשבה שלי ואני לא פתיה של אהבה, זה אכן הגיוני מאוד.
אני לא עושה שטויות רק כי אני רוצה להיות נאהבת על ידי מישהו.
כשהגיע הרגע בו מישהו רכן לנשק אותי, הראש שלי פשוט הסתובב אוטומטית.
הסיבה העיקרית הייתה כי פשוט לא חיבבתי אותם.

אבל היום אני יודעת, שאני רוצה שהנשיקה הראשונה שלי תהיה עם מישהו שבאמת אוהב אותי, ולא רק מישהו שאני מחבבת ונמשכת עליו.

אני שמחה שעוד לא נישקתי מישהו.
לא היו לי נשיקות גרועות.
והרבה יותר קל לשכוח בנים כשאת יודעת שאת זאת שסרבת להם ושלא התנשקת איתם – אז בשורה התחתונה לא נחצה שום קו.
הם לא אקסים, לא היית איתם בקטע, הם פשוט אנשים שתקלו בדרכך ואת לא רוצה לחשוב עליהם יותר.

אף פעם לא קרה שחיבבתי מישהו באופן הדדי.
תמיד זה היה חד צדדי, אז אני באמת לא יודעת מה יקרה ביום שאני אתקל במישהו שרוצה להיות איתי ואני אשכרה מחבבת אותו.
האם אני אצליח לסרב לנשק אותו עד שיוכיח לי שמה שבנינו אמיתי ?
אני מניחה שאני פשוט אצטרך לחכות ולראות בעצמי מה אני אעשה.

אבל לפחות למדתי משהו על עצמי, אם מישהו רוכן לנשק אותי, ואני מפנה את הראש, זה לא כי יש לי שליטה בעצמי, זה כי הבחור פשוט לא מוצא חן בעיניי.
אם מישהו שאשכרה מוצא חן בעיניי ירכן לנשק אותי, הסיכוי היחיד שיש לי להינצל ולהימנע זה אם המוח שלי יעבוד באותו הרגע.
בינתיים בכל הפעמים האלה שסובבתי את הראש, זה לא היה המוח שלי, אלא האינסטינקט שלי שגרם לי להפנות את הראש.
ברגע שזה מישהו שאני מחבבת באמת, האינסטינקט הזה כבר לא יסובב את הראש בשבילי, אני אצטרך או לעצור את עצמי או פשוט להחליט שהבן אדם שאני רוצה לנשק אכן ראוי לנשק אותי.

אני לא יודעת למה אני חושבת על זה בצורה הזאת.
אולי זה כי אני חיה חיים מאוד כנים.
אני לא מסוגלת לנשק מישהו ואז לשכוח שזה מה שעשיתי.
אני אמות מבושה אם אני אנשק מישהו שאחרי זה אני אגלה שהוא פשוט חלאת אדם.

תכלס, אני יודעת שאני אוהבת מישהו כשאני חולמת על לנשק אותו.
עד היום זה לא ממש קרה לי עם הרבה אנשים, רק עם אחד, וזה היה מזמן והוא באמת גדל ללהיות אידיוט.

אז אני פשוט צריכה לחכות עד שיופיע הבחור הבא שאני רוצה, עוד לפני שהוא רוכן לעברי, לנשק אותו.
אני פשוט אחליט כבר מעכשיו, אם אני לא חשבתי על לנשק את הבחור לפני שהוא רכן לעברי – אני אתרחק באלגנטיות.
ונכון, יכול להיות שאחרי זה אני אגלה שפתאום אני רוצה לנשק אותו – אבל זה כבר אבוד ופיספסתי את ההזדמנות.
אבל זה עדיף מאשר לנשק מישהו ולגלות שזו טעות ושלא ממש חשבתי על מה שזה אומר.

אויש, כל הפוסט הזה נשמע מוזר.
אבל אם חושבים על זה לעומק זה באמת הגיוני.
הסיבה היחידה עבורי לנשק מישהו זה כי הוא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם.
נכון שיש אנשים אחרים שמנשקים מישהו רק כי הוא מוצא חן בעיניהם ורק כי ככה מתחילים מערכת יחסים.
אבל אני לא כזאת.
אני רוצה לנשק מישהו רק כשמערכת היחסים בנינו כבר יציבה ובנויה ולא כשבמוח שלי יש קצר מהכימיה שיש לי עם בן אדם שהוא פחות או יותר זר.
הלב שלי צריך להיות שם, והוא צריך להרגיש במקום הנכון לו, והוא צריך להיות שלם, ורק אז אני יכולה להרשות לעצמי להתנשק.

אויש, אני באמת בחורה קשוחה.
טוב, זה הקונספט שלי…מה אני יכולה לעשות.
אין טעם לנסות לשכנע את עצמי להיות מישהי שאני לא.
מישהי קלה וזורמת.

למרות שאני אוהבת את המילה זורמת, בנים נוטים לפרש אותו באופן די סוטה.
בא לי לתת להם אגרוף.
אני פשוט נזכרת בזמן שמישהו שאל אם אני זורמת, ואמרתי לו שכן, אבל אז הבנתי באיזה קטע הוא שאל כי הוא פשוט התחיל לצחוק עם החברים שלו ולהגיד שאני אמרתי שאני זורמת.

אז לא, לא לזה התכוונתי.
בנים הם ממש מפגרים וסתומים ואולי בגלל זה אני זהירה כל כך בכל מה שנוגע לנשיקות ולמערכת יחסים.
לבחורים שלא יודעים לכבד אותי באמת לא מגיע לגעת בי, בטח שלא לנשק אותי.

טוב, אני סומכת על עצמי שאני אדע לראות את הלב של מי שעומד מולי ולשפוט אותו בצורה נכונה מספיק כדי להחליט אם הוא ראוי לי או לא.
אני רק יכולה לקוות שהבחור שמולי יעשה גם חשבון נפש ויחשוב עם עצמו אם הוא באמת אוהב אותי או לא, זה שהוא רוצה אותי זה נחמד, אבל אני לא אתן לו להתקרב אליי עד שהוא לא יבין בעצמו אם מה שהוא מחפש זה תשוקה או אהבה.

תשוקה זה בסדר.
אבל אצלי, אהבה צריכה לבוא קודם.

מה אני יכולה לומר, הראש שלי תמיד עבד הפוך משאר העולם.
זה לא מפתיע אותי לגלות שגם בתחום הזה, משהו אצלי עובד הפוך.

אולי אני אמצא מישהו הפוך מחשבה כמוני.
אבל אני אסתפק במישהו שמבין את ההיגיון שלי.

זהו להיום, מרגישה לא בנוח עם השיתוף הזה אבל בכל מקרה פחות אנשים יחשפו לסדרת הפוסטים האלה מאשר לשאר הדברים שאני כותבת.

נתראה מחר.
המשך שבוע נעים.

30 ימים של כתיבה (יום 4)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך