30 ימים של כתיבה (יום 5)

mysecretheart 04/02/2020 133 צפיות אין תגובות

היום אני רוצה לדבר על כתיבת סיפורים.
על איך אני למדתי לכתוב סיפורים, מה גרם לי להפסיק לכתוב, ובכללי על כתיבה.

הדבר הראשון שחשוב לי שתדעו – הייתי גרועה בכתיבת סיפורים.
ממש גרועה.
אבל ככל שמתבגרים, כותבים, קוראים יותר ספרים – הכתיבה באמת משתפרת.
וזה בעיקר כי אחרי שאתה קורא הרבה ספרים אתה מצליח לזהות כתיבה גרועה, או שמשהו פשוט לא עובד לך בסיפור.

הדרך הכי טובה לדעת אם אתה כותב טוב, זה פשוט לקרוא את מה שאתה כותב ולנסות באמת לשפוט את זה בצורה באובייקטיבית.
לחשוב – “אם מישהו אחר היה קורא את זה, הוא היה מבין על מה אני מדבר ?”.

בכתיבה חשוב שתהיה זרימה, וחשוב שיהיה קל לקרוא ולדמיין את הסיפור.
ברגע שאיזשהו משפט קוטע את רצף הקריאה ומוציא אותך מהזרימה שאתה חווה בקריאה, הקורא צריך לגרום לעצמו לחזור לסיפור, ואם זה קורה הרבה פעמים, זה מקשה על הקריאה מאוד.

הכתיבה יכולה להיות ברמה גבוהה מאוד, זה באמת בסדר אם ככה אתה רוצה לכתוב.
אבל תחשוב על קהל היעד שלך.
אם אתה כותב ספר לילדים קטנים, אתה צריך לכתוב במקצב שונה ולהשתמש במילים שונות שנשמעות טוב וזורמות, כמו סיפור לפני השינה.

יש הבדל בין כתיבת רומן למתבגרים, רומן אירוטי, רומן רומנטי, פנטזיה, נוער, ילדים, תינוקות.
וזה חשוב שכשאתה כותב, תחשוב למי אתה כותב, ומי קהל היעד שלך.
אם אתה כותב לנוער, אתה צריך להיות רלוונטי בכתיבה שלך ובאמת ליצור עולם דמיוני שבני נוער יתלהבו ממנו.

קיצר, אני מקווה שהבהרתי כמה זה חשוב לדעת איזה סוג של סיפור אתה כותב ולאיזה קהל יעד אתה מיעד את הסיפור.

הדבר שני שאני רוצה לדבר עליו, זה בניית דמויות.
הדמות הראשית צריכה להיות מעניינת, עדיף שיהיה לה איזשהו פגם כדי שהיא תצטרך לעבור תהליך מסויים במהלך התקדמות העלילה.
הדמויות המשניות גם חשובות.
יש להן קול שונה, ויש להן דעות שונות וזה חשוב שזה יבוא לידי ביטוי.
כי אנחנו לא מתחברים רק לרעיון או רק לדיאלוגים, אלא גם לדמויות עצמן.
כלומר יכול להיות דיאלוג שעל פני השטח נראה סתמי ושלא הרבה קורה בו.
כמו למשל:

הוא: “היי”.
היא: “אה, היי”
הוא: “לא ראיתי אותך הרבה זמן”
היא: “כן”
הוא: “אני יוצא החוצה לעשן, את באה ?”
היא: “לא…אני בדיוק הייתי בדרך החוצה. יש לי יום ארוך מחר”
הוא: “באמת ?, חבל. טוב היה נחמד לראות אותך”
היא: “גם אותך, תהנה”
הוא: “תודה”

את הקטע הקצר הזה אתם יכולים לפרש בכמה דרכים.
הקטע הזה הוא רק המעטפת ולא הליבה.
חסר לו את הדברים החשובים באמת.
כמו למשל – רקע.
איפה הם נמצאים ?
מי הם ?
מה הקשר בניהם ?

ואיך שאתם בוחרים לענות על השאלות האלו – זה מה שיקבע את אופי המעטפת.

כלומר, אם ונגיד אני בוחרת שהם נמצאים במסיבה, ואני בוחרת שהם אקסים ושהייתה להם פרידה גרועה.
זה נותן לקטע הזה פירוש שונה, של שני אנשים שלא ממש נוח להם לראות אחד את השני אבל מנסים להיות נחמדים.

אם ונגיד שהם נמצאים במסיבה, והם אכן אקסים, אבל היא נפרדה ממנו בלי ממש לתת לו הסבר והיא למעשה עדיין אוהבת אותו והיא תמיד אהבה אותו אבל משהו חוסם אותה מלהיות איתו – זה לגמרי משנה את התמונה ואת איך שאנחנו מרגישים כלפי הדמויות.

בכל אופן, אני מקווה שהסברתי כמה הרקע לסיפור חשוב על מנת לכתוב סיפור מעניין.

תחשבו על זה שהדמויות צריכות לפעול בהתאם לאופי שלהם.
הסיבה שהחיים כל כך מעניינים ומורכבים זה כי האנשים הם כל כך שונים זה מזה וזה רק טבעי שיווצר חיכוך והתנגשות.
לכתוב סיפור זה כמו משחק.
והמשחק הזה צריך להיות הגיוני וצריך להיות לו חוקים והכי חשוב – שיהיה מעניין.

תחשבו כמה משעמם זה היה אם תמיד הבחורה הייתה מחכה לבחור שיגש אליה.
אם היא תמיד הייתה מסרבת בהתחלה כי הוא כזה “רע” ולא מתאים לה ואז הוא משכנע אותה שכן.

דברים יכולים להתגלגל אחרת – זה לא חוק שרק בנים מתחילים עם בנות וזה לא חוק שבכל פעם שסוג של “באד בוי” ניגש לבחורה שהיא “גוד גירל”, היא נופלת לרגליו ומשתנה.
היא יכולה פשוט לסרב לו ולמצוא מישהו שבאמת מתאים לה ולערכים שלה.
זה אולי לא יהיה סיפור מעניין מאוד, אבל אפשר להפוך אותו למעניין וזה עדיף מאשר עוד סיפור קלישאתי.

דברים יכולים להשתנות כל הזמן !!
הדמויות יכולות לשנות את דעתן, ולשקר, ולהסתיר, או לחשוף באופן פתאומי משהו חדש שלא ידענו עליהן.
הדמויות – יש להן מבנה בסיסי ודרכי פעולה צפויות.
אבל זה יכול להשתנות בהתאם למה שקורה, הן יכולות להסתגל למציאות או להשתנות בגלל דברים שהן למדו במהלך התקדמות הסיפור.

הדבר הבא שחשוב בכתיבה זה הפיסוק.
איך שאתה – בוחר – לפסק את המשפט, משנה מאוד.
בכללי בכתיבה יש הרבה עניינים טכנים חשובים.
קשה לקרוא קטע שיש בו יותר מדי שגיאות כתיב או שאין פיסוק.
קשה גם לקרוא קטע שאותן המילים חוזרות שוב ושוב והכול נשמע אותו דבר.

אני למשל חוטאת וכותבת יותר מידי את המילה “פשוט”.
אני גם לא יודעת אם כותבים “מידי” או “מדי” ומה בכלל ההבדל ביניהם.
אני גם גרועה בשם המספר ואני אוהבת להגיד “שלושה מילים”.
אבל מילים זה לא זכר אלא נקבה וצריך להגיד “שלוש מילים”.
אבל האם זה נקלט לי במוח ? – אולי עכשיו קצת יותר.
אבל זה באמת תהליך ואף אחד לא מושלם וככל שכותבים יותר וקוראים יותר – משתפרים.

קיצר, תקשיבו הרבה בשיעורי לשון כי שם אתם לומדים לכתוב נכון.

מהצד שלי, יש דברים שלא ממש אכפת לי אם הם נכונים או לא.
אני פשוט כותבת איך שבא לי, ולפעמים מישהו יגיד לי שצריך לכתוב ככה ולא ככה ואני פשוט לא ארצה לשנות את זה.
כי ככה אני אוהבת לכתוב.

אני כותבת כי עבורי לכתוב זה כיף, כי כל התהליך של הרכבת משפטים פשוט עושה לי את זה ואני אוהבת לחשוב ולפתח סיפורים.

אז מכאן נשאלת השאלה – למה הפסקתי לכתוב סיפורים ?

אם זה כל כך כיף וכל כך מעניין וכבר התקדמתי משמעותית מאיפה שהייתי…למה הפסקתי ?

זה יהיה ממש קשה להסביר את זה.
אבל אני אנסה.

הכתיבה באה אצלי מתוך מחסור שיש לי בחיי.
אני כותבת בעיקר על דברים שאין לי ועל דברים שאני מנסה להבין.
באיזשהו שלב, פשוט נמאס לי לכתוב על דברים שלא חוויתי על בשרי.
זה תסכל אותי.
ליצור עולם יפה עבור דמות מעניינת – כשאצלי בבית – הכל בלאגן, ואני מבולבלת ואני לא יודעת מי אני – זה פשוט גרם לי להירתע מכתיבה.

כי זה לא משהו שאני יכולה לחוות באמת.
אלא רק דרך דמיון.
וזה לא מספיק לי.
אני רוצה שהדברים האלה יקרו לי, שאני בעצמי ארגיש אותם, ונמאס לי לטפח דמויות וסיפור כשלי בעצמי יש כל כך מעט.

אז אני חושבת שבשורה התחתונה – פשוט הפסקתי לתת ולהאכיל את הדמיון שלי כי רציתי להתחבר יותר לחיים שלי.

הסיפור שלי – הוא הכי חשוב כרגע.
והוא דורש ממני הרבה עבודה.
ואני לא מסוגלת לטפח שום סיפור אחר ושום דמות אחרת כשאני בעצמי ריקה והחיים שלי מבולגנים.
אני עסוקה לדמיין עבור עצמי, בליצור את החיים שלי, בלהעריך וללמוד שהמעט שיש לי זה הרבה מאוד.

אני מקווה שכתבתי בצורה הגיונית, ושלימדתי מישהו משהו.
אני מרגישה שיכולתי לכתוב את הכל בצורה הרבה יותר ברורה ומסודרת.
אבל כמו שניסיתי להסביר בשורות האחרונות, אני לא מסוגלת להשקיע כרגע יותר מידי בכתיבה.
אני מעדיפה פשוט לכתוב בקלות ולא להתעקש לשפר ולשפץ את הכתיבה שלי עד לצורה המושלמת שלה.
מספיק שאני אהיה מסופקת.

זהו להיום, נתראה מחר.

30 ימים של כתיבה (יום 5)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך