את מי אפשר לתבוע?

Li sha 14/10/2020 135 צפיות 9 תגובות

שמישהו יסביר לי מדוע הפיה הטובה בסינדרלה עשתה קסם שיפוג ב12 בלילה בדיוק?
היא לא הייתה יכולה לפרגן לה עד הבוקר?
היא הייתה חייבת קסם שקצוב בזמן?
אם את פיה ויש לך כוחות קסם אז תני בראש!

שמישהו יסביר לי למה נתנו לשילגיה תפוח מורעל?
לא יכלו לפנק אותה בהמבורגר?
אם כבר למות אז למות שבעה! מה זה תפוח? לא מדגדג בכלל את הקיבה!

איך זה יכול להיות שבת הים הקטנה שהיא רק בת 16 כן?
מחליטה לברוח מהבית בעקבות התאהבות, חותמת על הסכם מפוקפק עם תמנונית שבתמורה לרגליים היא מוכנה להיות אילמת!
שמישהו יסביר לי למה אף אחד לא דיווח לרווחה על המקרה שלה?

שמישהו יסביר לי למה רובין הוד גיבור?
מה זה משנה ממי הוא גונב?
אם אני אגנוב מהעשירים שבקיסריה ואתן את הכסף לעניים אצלי בבלוק, העניים אצלי בבלוק אולי יגידו לי תודה אבל השוטרים יגידו לי “כנסי לניידת”.

מה עם זהבה ושלושת הדובים?
מדובר בילדה קטנה שפולשת לבית שהוא לא שלה, מחסלת את האוכל כי יש לה תיאבון בריא. לא רק זה, היא גם ישנה על כל המיטות כי היא מפונקת ורוצה מיטה שתתאים למידות שלה.
מי מחנך את זהבה?
שמישהו יסביר לי מה מוסר ההשכל בסיפור הזה חוץ מהמסקנה שאם קוראים לך זהבה זה בסדר לפרוץ לבתים…

וכיפה האדומה החפרנית הזאת ששואלת כל כך הרבה שאלות למרות שהיא חושדת שמי ששוכבת לה שם במיטה זאת לא הסבתא!
שמישהו יסביר לי בשביל מה כל השאלות האלה? שמת לב במשהו שונה? תפסי את הרגליים שלך וטוסי משם.

אז האגדות חירטטו אותי ושלא יספרו לי סיפורים!
הצפרדעים שנישקתי נשארו צפרדעים.
נסיכים יש רק בחלומות הורודים וגם בחלומות הורודים שלי הם לא רוכבים על סוס לבן אלא על פורש שחורה.
כמה שיקרו לנו על אימהות חורגות שהן רעות ובסוף מסתבר שהן ממש מגניבות.
בקיצור,
בזבזו לי את הזמן בילדות וגרמו לי להאמין בשקרים
את מי אפשר לתבוע?
אתחיל בהורים!

את מי אפשר לתבוע?
דרוג הסיפור 3.7 | 3 מדרגים

תגובות (9)

מסכימה לגמרי! חחחח
אהבתי ממש את הרעיון! 3>

14/10/2020 10:03

    תודה רבה❤❤❤

    18/10/2020 14:00

קוראים לזה קסם. ילדים מספיקים לשכוח מה שמבוגרים אף פעם לא ילמדו.

14/10/2020 10:15

כדאי לך לקרוא את זה. משהו שכתבתי מזמן.

לי־שה יקרה: קצת באיחור, אך ברוכה הבאה.
ככל שתגיבי יותר – כך תזכי בעצמך ליותר תגובות. סתם המלצה.

הכותרת נכונה, העימוד מעולה, הפיסוק (רק) בסדר.

העברית סבירה, אך כמה תיקונים קלים, שיכולים לדעתי לשפר פלאים:

– מספרים שאינם סידוריים (שנת 2020, קומה 14, ת.ד. 321 וכדו’) יש לכתוב במילים – “בשעה שתים־עשרה”, “בת שש־עשרה”.
גם כאשר המספר נכון, יש להוסיף מקף – “ב־12”, “ה־16”. אגב, את כיתה ה’ 3 (למשל) אין צורך למקף, הגרש מחליף את המקף.

“ש(י)לגיה” – ללא יו”ד. “כיפה” קביל, כיוון שאין ניקוד.

“[ה]כנסי לניידת” – טעות נפוצה בשל תרבות התגובות שהנחילו הישראלים לעולם האינטרנט, ועדיין ראוי לתיקון.

“אף־אחד” ו־”כל־כך”, גם אם זה זניח, ראויים למקף בין שני חלקי צמד המילים. אגב, מקף הכתף הוא הנכון בעברית, בניגוד לסימן המינוס הנכון באנגלית. [Alt] + [-] בחלונות עשר.

אני מרשה לעצמי להיכנס לדקויות שכאלה מולך, דווקא בשל העברית המשובחת שלך.

והערות על התוכן:
קודם־כל, הרעיון יפה והביצוע נהדר. קיבלתי תחושה שמי שכתבה את זה ישבה וניסחה ותיקנה וקראה שוב, ורק כשהרגישה שהמוצר אפוי היטב – פרסמה. כל הכבוד.

אגדות האחים נכתבו לפני למעלה ממאתיים שנה. האחים גרים, פרופסורים לספרות, לא הגו את הרעיונות אלא יצאו למסע אל הכפרים הנידחים והפרימיטביים של גרמניה, וליקטו את הסיפורים העממיים מפי זקנות שאינן יודעות קרוא וכתוב. הסיפורים האלו עברו בעל־פה מדורי דורות, לפחות משלהי ימי הביניים.

בהתאם לכך, התפוח בהחלט עונה על תחפושת הרוכלת העניה. בשר היה לאנשי האצולה והמלוכה, וגם אז במידה. בוודאי שלא המבורגר, שהומצא שנים רבות מאוחר יותר.

בגיל שש־עשרה, אשה היא בוגרת דיה כדי להקים משפחה. תוחלת החיים אז לא היתה גבוהה במיוחד. ללא תנאים סניטריים, ללא רפואה מודרנית… לפני מאה שנים בערך, אנשים עדיין מתו מחצבת/ אדמת/ קדחת/ שנית/ דיזנטריה/ שפעת!
ילדים בני תשע יצאו להילחם; ובני שלוש־עשרה אחזו בחרב.
מה שרציתי להדגיש בהקשר זה, הוא שגיל שש־עשרה, שנחשב היום לצעיר – נחשב אז למבוגר.

במה שונה מהותית העסקה עם אורסולה, מעסקת השקעות עם יזם מפוקפק? היזם יודע לדבר, והוא מאוד משכנע; והפתי משקיע ומסתכן. גם כאן, המכשפה לא אילצה את אריאל לחתום. היא הציעה לה סיכוי מול סיכון, ובת־הים השתכנעה.
אם זה לא מספיק ברור, יש לסיפור מסר: לפקפק בעיסקאות מסוכנות.

רובין הוד הוא ללא ספק פושע. כך גם האופנובנק (רוני לייבוביץ’ לפני שלושים שנה). ובכל זאת, רוני זכה להערצה מצד ההמון. הבנקים עושקים אותנו בכל רגע נתון – והנה מישהו ‘גיבור’ שגונב מהגנב.
את עונשו הראוי בהחלט: עשרים ושתיים שנה בכלא, אחרי שהחזיר את מלוא סכום הגניבות, הוא קיבל בצדק.

מריגולד (זהבה) המסכנה שהתה ביער לבדה ימים ארוכים. מציאות מוכרת בימי הביניים. לא מדובר בילדת שמנת שיצאה לטיול. לפתע הריחה את המטעמים, ונעשתה רעבה עוד יותר ממה שכבר היתה. אל לנו לשפוט אדם רעב; היא דפקה על הדלת וביקשה בנימוס, עד שהרעב הכבד הכריע אותה. כן, זו פריצה. כן, זו גניבה. אבל מדובר באוכל בלבד. אם זה לא מספיק, סוף־סוף היא יכולה לישון במיטה כמו בני־אדם ולא על העצים ביער! כשהגיעו בעלי הבית, נהגו בה כראוי: ניסו להרוג אותה. חוק דרומי נוסח ימי הביניים. פלא שהיא ברחה?
מוסר ההשכל הוא: לא תחמוד. אם זה לא שלך – אל תיגע.

סיפור כיפה אדומה עבר כל־כך הרבה גלגולים, וכל־כך הרבה שינויים, שלא נכון לעסוק בו במתכונתו העברית. הסבתא היתה אשת־זאב, וכך גם כיפה אדומה עצמה. אלא שכיפ לא היתה בטוחה שהזאב שמולה הוא סבתא או שמא זאב אחר. היא משכה זמן בכוונה, כדי לנסות לתקוף, והחמיצה את ההזדמנות.
הבעיה העיקרית עם סיפור זה הוא ההתרה. דאוס־אקס־מכינה. אין לו פתרון אמיתי, ולכן הומצא הצייד שחילץ את כיפ מהתסבוכת.

אימהות חורגות לא היו בהכרח מכשפות, אבל בוודאי שהמתח בינן לבין הילדים של האשה הקודמת גרם לבעיות משפחתיות. הנזל וגרטל גורשו, כי זו היתה המציאות. סינדרלה הפכה לשפחה כי היתה שימושית; אחרת גם היא היתה מגורשת. תככים מסוג זה בוודאי היו גם בטירות ובארמונות, ולכן גם שלגיה גורשה בידי אמה החורגת.
האבות היו מפרנסים קשי־יום, הם לא התערבו במעשי נשותיהם. אולי בשקט אפילו שמחו להִפָּטֵר מעוד פה להאכיל.

הנסיך־צפרדע הוא בכלל אלגוריה סמי־מודרנית. מוסר ההשכל הוא: הבטחות צריך לקיים, אבל עדיף שלא להבטיח.
הצפרדע הערים על הנסיכה וגרם לה להבטיח לו נשיקה (נישואין). היא הבינה שטעתה, אך ההבטחה כבלה אותה – ועונשה היה שהפכה לצפרדע כמוהו.

האגדות הן מזון לנפש. הן מכילות מציאות לא מוכרת; כשפים; פיות; ושאר יצירי דמיון. הן מפתחות את החשיבה, את הביקורתיות, את הבגרות הנפשית הדרושה לילדים. אסקפיזם מצד אחד, ומוסר השכל מצד שני. הן מלמדות על אופי האדם (מה שמעולם לא השתנה).
רוב האגדות עצובות, אך עצוב הרבה יותר לגדול ללא האגדות.

אה, עוד משהו: גם לקסם יש גבולות. זה בדיוק מה שמקנה אמינות לסיפורי הפנטזיה. זה בדיוק מה שמניע את העלילה מבחינה ספרותית.
הבחירה בחצות דווקא, באה מהנצרות. בחצות (ליל הסדר) התעורר לכאורה לתחיה ישו; בחצות עובר התאריך; בחצות יצורי־קסם מסויימים מתעוררים; בחצות פג כוחו של כישוף שאינו קבוע; בחצות משתנים אנשי הזאב…

החרטוט היחיד באגדות, הוא התרגום הלקוי של המקור הגרמני האפל לסיפורי ילדים עם סוף טוב. על כך אפשר לתבוע את המתרגמים. שכבר אינם.
להורייך אמרי תודה־רבה־רבה! הם השקיעו בך ובחינוכך, וטרחו להעניק לך את מתנת האגדות.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

14/10/2020 20:01

    קשה שלא להעריך תגובה כל-כך ארוכה ומנומקת. ניכר שלאגדות ילדים מקום יקר בליבך. אני לצערי זכיתי לקרוא רק את התרגומים, אבל זוכר שאהבתי אותם כילד וגם כמבוגר. כמה הערות קטנות. קרדיטים למי שצריך. רובין הוד ובת הים הקטנה הם לא מקובץ האחים גרים. בת הים הקטנה היא אגדה מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. רובין הוד – אין לי מושג למי מגיע הקרדיט.

    לגבי רובין הוד שיקר לליבי – לפחות בגרסה המודרנית של גונב מהעשירים ומחלק לעניים (המהפכן הסוציליסט הראשון?) -מקוממת ההשוואה לאופנובנק שגנב על מנת לשלם את חובותיו. לבנקים יתרונות וחסרונות, “עושקים” היא אולי מילה קשה מדי, בעיקר בהשוואה למסים שהיו גובים המלך והאצולה מידי ההמון העני. רובין הוד גנב מכספי המיסים, האופנובנק גנב מכספי המפקידים. לסיפור רובין הוד יש רעיון מוסרי מאחוריו ותפישת צדק, מה שקשה לי לראות בסיפור האופנובנק. ולסיום גם אם נסכים לא להסכים, אולי מוסר השכל אחר יהיה שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים.

    22/10/2020 20:16

גדול

16/10/2020 17:04

    😌❤

    18/10/2020 14:01

חחחחחח הקטע הזה מאוד שיעשע אותי וגם לי לחייך , אהבתי מאוד את הרעיון הוא מאוד מקורי בעיניי!

18/10/2020 12:39

    איזה כיף שכתבת❤ תודה רבה❤

    18/10/2020 14:01
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך