אז אני די בטוחה שלא יצא משהו הפעם :( וזה סרטון ממש אדיר: https://www.youtube.com/watch?v=6_khtUff6Ag

אנימורפס & דני פאנטום פרק 3

אז אני די בטוחה שלא יצא משהו הפעם :( וזה סרטון ממש אדיר: https://www.youtube.com/watch?v=6_khtUff6Ag

השיעור נגמר ובהפסקה רייצ׳ל פגשה את בן הדוד שלה ג׳ייק ואת החבר שלו מרקו.
״… אני עדין לא מבין איך אתה יכול לחשוב שפיתה עם שוקולד עדיפה על לחם עם שוקולד.״
״יש לי רק מילה אחת בשבילך: הקשה. עדיף פיתה רכה מאשר לשבור את השיניים בגלל הקשה של הלחם.״ רייצ׳ל גילגלה עיניים. מרקו וג׳ייק הם החברים הכי טובים מאז שהיו בעריסה אבל זה לא מנע מהם מלהתווכח על כל נושא בעולם: איזה שחקן כדורסל טוב יותר, איזה כוח על הכי שווה ואפילו על אם לגבינה צהובה יש טעם צהוב. ברצינות, רייצ׳ל זכרה במעורפל שמרקו טען שלגבינה צהובה יש טעם ירוק.
“הלחם קשה מידי בשביל התינוק הקטן? טוב לפחות אתה מרגיש שאתה אוכל מש- או היי רייצ׳ל, מתי בא האח החדש?״
״למה כולם שואלים את זה? הוא אפילו לא אח שלי! רק איזה ילד שאמא שלי החליטה לגדל לשלוש השנים הקרובות.״
״נו אז מתי בא האח הזמני שלך?״ שאל מרקו.
“הוא בא היום בצהריים אבל תאמין לי שאתה מספיק לי בתור אח, אם יהין לי שניים כמוך אני אשתגע.” רייצ׳ל ומרקו נהגו להקניט אחד את השני ולצחוק יחד כך שרייצ׳ל כמעט ראתה בו בן משפחה (מעצבן במיוחד).
“אם תנסי לחבק אותי עכשיו אני אקיא.”
“אני אחבק אותך אולי כשהשמש תקפא,”
“בדיחות זה לא הקטע שלך. כדאי שתישארי עם התעמלות קרקע ברבי.” רייצ’ל באמת דומה קמת לברבי: היא גבוהה, שיערה בלונדיני ועיניה כחולות. אבל היא לא אהבה כשקוראים לה ככה. מרקו ידע את זה, אז הוא קרא לה ככה בכל זאת.
“אני יותר מצחיקה ממך קופיקו.”
“היית מתה,”
היא ראתה את טובאיס מרחוק
“היי שכחתי, טובאיס!” קראה לו.
“כן?” הוא בא אליהם
“יש לי תחרות התעמלות קרקע בשבוע הבא בשבע באולם הספורט של בית הספר, תבואו לראות?”
“מי, אני?” שאל טובאיס. מאז שהכירו חשבה שיש משהו מיוחד בטובאיס: ילד גבוה עם שיער בלונדיני פרוע ומבט חולמני בעיניים. תמיד כשפנתה אליו הוא ענה בהיסוס ובשקט, כאילו לא הצליח להאמין שמישהו באמת מדבר איתו.
“לא, לא אתה. הטובאיס האחר שקראתי לו לפני שנייה.”
“אה.”
היא נזכרה בפעם הראשונה בה דיברו. רייצ’ל הלכה לספרייה העירונית לחפש חומר לעבודה שעשתה במדעים יחד עם קאסי: הילדה הזו ממש אנציקלופדיה מהלכת, אבל גם קאסי לא יודעת הכל.
היא ראתה אותו יושב שם על אחד הכיסאות. הוא חבש אוזניות גדולות, ונראה מרחף כשהקשיב לשירים.
המחזה משך את תשומת ליבה של רייצ’ל, היא התיישבה מולו ולא יכלה להתאפק מלומר:
“מטה הפיקוד לאסטרונאוט, ענה לי אסטרונאוט, האם שומע?” היא הצמידה את ידה לאוזנה כאילו הייתה מכשיר קשר.
הילד הסיר את האוזניות והביט בה מבולבל.
“מה?”
“נראית לי בעולם משלך, כמו אסטרונאוט. מה אתה שומע?”
הוא הביא לה את האוזניות. כעבור כמה שניות היא חייכה ואמרה:
“גם אתה אוהב את מיוז?”
“זאת הלהקה האהובה עלי,”
הם נסחפו לשיחה ארוכה, למחרת הם כבר החליפו אלבומים.
מאז, בכל פעם בה האזינה לאותו האלבום, היא נזכרה בטובאיס.
רייצ’ל וטובאיס נפגשו מאז בבית הספר עוד מספר פעמים, היא אהבה להיות בחברתו והצטערה כשגילתה שאין לו עוד חברים. הוא ניסה לעודד אותה ולומר לה שזה בסדר, שהוא ממילא אוהב להיות לבד. היא זיהתה שהוא משקר.
‘אולי אם אכיר בינו לבין ג’ייק ומרקו הם יתחברו,’ חשבה.
“נשמח לבוא רייצ’ל,” ענה ג’ייק. טובאיס הנהן בהסכמה.
“היי, דבר בשם עצמך” ענה מרקו. “טוב נו, אני מניח שאני יכול להקליט את הפרק של משמר המפרץ.”
******************
“מתי הוא בא אמא?” שאלה ירדן, אחותה הקטנה של רייצ’ל.
“הוא אמור להיות פה בעוד כמה דקות” ענתה אמה.
“אבל עוד כמה דקות?” שאלה שרה אחותה השנייה.
“אמא היא לא מגדת עתידות, כשהוא יבוא הוא יבוא.” השיבה רייצ’ל.
ובתזמון מושלם נשמע צילצול בדלת.
“זה הוא! זה הוא!” קפצו שרה וירדן.

אנימורפס & דני פאנטום פרק 3
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך