אשמח לשמוע את דעתכם ^^

Sea of secrets

10/10/2019 74 צפיות אין תגובות
אשמח לשמוע את דעתכם ^^

פרק 2:

בא לי לעצום עיניים ולא לקום לעולם. פשוט לעצום וללכת לישון לתמיד.
הכאב הזה שוב, כאב שאני לא יכול לסבול אני רוצה להיות חזק אבל אני לא יכול אני פשוט לא בן אדם חזק.
אני לא יודע איך לצאת מהמצב שבו אני נמצא אני רק רוצה לברוח. אבל לאן?
אין לאן, פשוט אין. אני כלוא בתוך הכאב הזה לעולמים. ואף אחד לא הולך להציל אותי ממנו. כמה שהייתי רוצה שמישהו יבוא ויציל אותי אבל אף אחד לא יבוא ורק עכשיו הבנתי את זה. הבנתי את זה כי אני לא יכול לסבול את זה יותר.
אני חי אבל אני מרגיש מת.
אני לא יודע למה אני פה. מה המשמעות שלי? מה המשמעות של החיים שלי? מה הם שווים בכלל?
אני רוצה לבכות ובעת ובעונה אחת אני לא רוצה, כי אני רוצה להיות חזק. אה!!!

אף אחד לא שומע, לאף אחד לא אכפת.
אף אחד לא מודע לסבל שלי ואם כן הם לא יודעים מה לעשות בשביל לעזור לי, כי הם לא יודעים עד כמה אני סובל.

אני מרגיש שאני טובע בכאב שלי לאט ובייסורים.
אני טובע ואף אחד לא שולח יד בשביל לעזור לי.
כל נשימה שאני לוקח כואבת יותר.
החזה שלי מתכווץ הגרון שלי צורב העיניים שלי מתמלאות דומעת ואני נחנק. אני גוסס.

הראש שלי מלא בכל המחשבות האפלות האלה שבכל יום שעובר מכניעות אותי יותר, גורמות לי להיות חלש יותר.

נמאסו עליי המחשבות האלה אני רוצה לשרוף אותן לאפר עד שלא יישאר זכר מהן.

קמתי מהמיטה והבטתי מבעד לחלון הירח רק התחיל להתמלא. הוא היה ריק בדיוק כמו שהרגשתי. רק זוהר קטן היה ממנו כמו פיסת התקווה הקטנה שנשארה בי.

פתחתי את החלון ונתתי לאוויר הצח להיכנס לחדרי ולקרר אותי מעט. הרגשתי טיפה יותר טוב. שמתי לב שלמרות הירח הריק היו מלא כוכבים בשמיים הכהים מה שהזכיר לי את אותו הלילה.

אחרי בהייה ממושכת בשמיים השחורים הרגשתי את השינה מתגנבת ועוטפת אותי.

*
*
*

למחרת בבוקר הלכתי לבית הספר כאילו לא קרה כלום ובאמת לא קרה.
זה לא היה חדש מבחינתי, הרגש הזה היה מוכר. רגש שהתגנב לו בלילה והתנדף בבוקר. קמתי כמו חדש בלי כל המחשבות האפלות או הדיכאון החונק.
ניערתי אותם ממני ומחקתי אותם במקלחת קרה.

____

הרגשתי במבטם הנוקב עליי.
בוחנים, שופטים, מעריצים, מקנאים.
ראיתי את כל הרגשות האלה דרך עיניהם הצופות.
לא הבנתי למה? מה יש לקנא בי? מה יש להעריץ ולאהוב בי? לשפוט אני מבין אבל את כל השאר לא.

ליד הלוקר שלי הבחנתי בהא-סו נערה מכיתתי.
היא הייתה נמוכה אבל תווי פנייה היו יפות אם עצמות לחיים גבוהות ועיניים עדינות בצבע דבש ושיער משי ארוך שהגיע עד אגנה.

“היי,” היא אמרה בחיוך מתוק וקולה היה נעים לאוזניים.

“היי.” השבתי, קולי קר. בלי לתת לה יותר מדי תשומת לב פתחתי את הלוקר והוצאתי את הספר שאותו הייתי צריך לשיעור מתמטיקה.

הבחנתי בכך שהייתה לחוצה.
הייא העבירה משקל מרגל לרגל לפני שחזרה ודיברה.

“חשבתי…” החלה להגיד. “אתה יודע שהנשף בעוד שבוע אז חשבתי, אם תרצה כמובן… תבוא איתי?” למה אני מופתע אפילו? אולי אני מופתע מכך שהיה לה את האומץ הדרוש בכדי לגשת אליי ולהזמין אותי.

“מצטער, אני לא הולך לנשף.” השבתי בכנות שהייתה מעט בוטה ובכל זאת בכנות.
טרקתי את הלוקר שלי, עקפתי אותה בחדות והתקדמתי לכיוון הכיתה שלי.

לא ממש ייחסתי חשיבות לה או לכך שפגעתי בה ידעתי זאת ממבט אחד לתוך עינייה הזהובות ואם זאת לא הרגשתי שום חרטה או אכפתיות.

*
*
*
הכיתה הייתה ריקה, כמובן, השעון עוד לא צלצל בשביל להכריז על תחילתו של השיעור.
זאת אומרת הכיתה הייתה כמעט ריקה.

האן ג’יסונג ישב לו בקצה השמאלי של הכיתה ליד החלון.
שיערו היה בלונדיני היום. הוא צבע את השיער שלו שוב והוא נראה כמו קרן שמש קטנה כל כך קורן ויפה.
הוא היה התקווה הקטנה והזוהרת שלי.
פיסת התקווה שלי.

הוא הסתובב ועיניו הצטלבו אוטומטית אם שלי.

ליבי הגיב מיד. ולא הבנתי.

לא הסטתי את מבטי וכך גם הוא.
איך הוא מעז בכלל להסתכל עליי ככה?
מאיפה כל האומץ הזה נובע? אומץ שעלה לי על העצבים.

הכיתה התחילה להתמלא פתאום והבנתי שהשיעור התחיל.

התיישבתי במקומי.
כשהמורה התחילה את השיעור הראש שלי לא היה מרוכז הוא הצליח לחשוב רק על דבר אחד והדבר הזה היה האן ג’יסונג והעיניים שלו, העיניים שהיו מלאות בכוכבים קטנים ונוצצים.

Sea of secrets
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך