ראיון עם חייזר

CHELMEREBE 01/10/2021 139 צפיות אין תגובות

מצאתי במכשיר שלי הודעה חדשה
ההודעה הגיעה מאדם לא מוכר בשם “אשגי”
“שלום לך חבר יקר, אני מעוניין לשוחח איתך”
נעניתי לבקשה ניהלתי איתו שיחה,
השיחה הכי לא צפויה שהיתה לי בימי חיי,
ראיתי לנכון לשתף אותה איתכם.
אשגי, הצג נא את עצמך בכמה מילים.
אני מעצב תעשייתי בן 35.נשוי ואב לתינוקת, נגן כינור חובב, מה עוד תרצה לדעת עלי.
מאיפה אתה אשגי?
אני יצור מכוכב אחר.
כלומר?
רציני, אני מדבר אליך מכוכב אחר.
הכוכב שלנו לא רחוק מכדור הארץ, ובגלל מגבלות הטכנולוגיה אינכם יכולים לראות את הכוכב או לחוש בקיומו.
מצאנו דרך להתחבר אל רשתות התקשורת שלכם, למדנו את השפה שלכם, והנה אני מתכתב איתך.
האם תוכל לתאר לי את העולם שלכם?
העולם שלנו דומה לכדור הארץ. אדמה, מים, צמחים, בעלי חיים, ובני אדם. והחיים שלנו טובים הרבה יותר משלכם.
מאיזו בחינה?
מזג אוויר נעים, נוף יפהפה, פירות וירקות למאכל גדלים מעצמם.
פיתחנו טכנולוגיות דומות לשלכם, מכשירים משוכללים ומכונות שמייצרים באופן אוטומטי את כל מה שדרוש לנו, ומפלי מים מספקים אנרגיה נקייה חינם לכל דורש.
איך היחסים בין בני האדם בעולם שלכם האם יש אצלכם מתחים ופערים בין אוכלוסיות?
האנושות בעולם שלנו מאוחדת, היא לא מחולקת לעמים ולשונות, אין מלחמות אין אלימות ושום כלי נשק לא מיוצר.
האם יש לך איזה מסר מיוחד לנו בני האדם בכדור הארץ?
בהחלט.
הייתי מעוניין לחלוק איתכם סיפור מעניין שהתרחש בעולם שלנו בעשרות השנים האחרונות, אני נטלתי בו חלק.
אתאר לך את השתלשלות האירועים מנקודת המבט שלי
לפני חמש עשרה שנה באחד הבקרים בעת ריצה בפארק חשתי כאב חד בקרסול, הפסקתי את הריצה הלכתי לדרכי והסחתי דעת מהמקרה.
הדבר חזר ונשנה בימים הבאים, בעיות נוספות הופיעו, לאות ותשישות אחרי כל מאמץ, קוצר נשימה ודופק מואץ, שאלות עלו בי “מה עובר על הגוף שלי”? “מאיפה הופיעו כל הבעיות האלה פתאום”? התחלתי לדאוג.
פניתי לרופא הוא הפנה אותי לבדיקות שלא העלו דבר, שום תופעה חריגה לא נצפתה.
הרופא ניסה להציע לי ויטמינים ופיזיותרפיה, הבנתי שהוא לא מצליח לאבחן את הבעיה והוא לא יודע לה שום פיתרון.
האם נסית לגשת לרופא אחר?
ברור. עברתי דרך רופאים רבים, ניסיתי את מזלי גם בארצות אחרות, ושום רופא לא ידע מה גורם לחולשה הזו ואיך מסלקים אותה.
התחלתי לחקור ולהתעניין בנושא בכוחות עצמי, והתברר לי שבשנים האחרונות נאספו בקהילה הרפואית עוד ועוד סיפורים של מחלות בלתי מוסברות, שום חיידק או נגיף איננו עומד מאחוריהן, החולים סובלים מאד, חייהם נהרסים ואין בידי הרפואה קצה חוט של הסבר למחלות האלו ולסיבת הופעתן.
אוי זה נשמע ממש מפחיד ומתסכל,
אכן חשתי תסכול וצער עמוק על היכולות שניטלו ממני פתאום ואין תקווה שהן יחזרו, ופחד מפני הבאות.
בימים הבאים ניסיתי לאסוף בעצמי מידע נוסף על המחלות הבלתי מוסברות וככל שידעתי יותר חשכו עיני יותר, הייתי שרוי באבל על חיי שהלכו וקמלו באפס תקווה.
האם פגשתי חולים נוספים?
לא הייתי צריך לחפש רחוק, בשכונה שלי ובמשפחה שלי היו חולים רבים.
איך השפיעה התשישות על החיים שלכם?
התשישות התקדמה והאיצה עם הזמן, בני אדם הגיעו למצב בו לא יכלו יותר ללכת בצורה יציבה, ולבסוף בכלל לא הצליחו לעמוד על רגליהם. זה היה איום ונורא אבל התשישות לא היתה כל הסיפור, מעבר לתופעת התשישות היו עוד תופעות מאד לא נעימות, קשה לתאר את הכל, גבשושיות וכתמים מוזרים החלו להופיע על עורי, מראה פני היה מבעית, נהייתי כפוף ומעוות, תנועותי נהיו נוקשות וכל החן סר ממני, תופעה זו תקפה את כל הסובלים, כל אחד נפגע בקצב אחר אבל כולם איבדו את היופי הטבעי, בני אדם נהיו מכוערים מאד.
האם בני המשפחה והחברים נרתמו לעזור ולסייע לכל הסובלים?
לצערי לא.
כפי שסיפרתי המחלה הביאה על החולים מראה לא נעים לעין, גם כל החושים נפגעו, הראייה השמיעה , ונהיה קשה לתקשר איתנו, גם השכל לא היה חד וצלול והדיבור שלנו נהיה איטי וצרוד, אנשים נטו להתרחק מאיתנו, בדידות נכפתה עלינו בדיוק בזמן בו היינו זקוקים יותר מכל לעזרה וחמלה.

המחלה גרמה לבעיות בכל מערכות הגוף, מערכת העיכול לא תיפקדה נכון והחולים לא יכלו יותר ליהנות מכל האוכל המשובח שגדל בעולם שלנו, גם חיי החברה וקשרי המשפחה נפרמו והלכו.
מחלות לב ומחלות ריאה מיררו את חייהם של החולים והחישו את מותם, גידולים סרטניים פשטו בגופם במקומות שונים.
חלק מהחולים איבדו את שפיות דעתם לחלוטין, מרביתם היו שרויים בערפול וטשטוש בדרגות שונות.
סיפור אימה. האם המצב הזה נמשך עד היום? איך אתה בכלל יכול לשוחח איתי?
המצב הזה היה יכול להימשך לנצח, אבל בזכות עקשנותם ואומץ ליבם של כמה אנשים האירה שמש תקווה על העולם שלנו רוב החולים נרפאו, וכל המחלות הנוראות האלו שקעו ונשכחו.

וכל הטכנולוגיה המפותחת בעולם שלכם לא היה לה שום עזרה להציע?
אכן, כל עוד היו המקרים נדירים ומפוזרים לא היו בעולם שום עזרים להקל על הסבל הרב, אבל כאשר המקרים האלו התרבו והתפשטו מהנדסים וטכנאים שראו את סבל החולים האומללים המציאו מכשירים שיקלו על חייהם, יזמים שמו לב להזדמנת, כך התפתחה תעשייה נרחבת של מכשירים ועזרים שונים לחולים. מקלות הליכה, קביים, כסאות גלגלים, עזרי ראייה ושמיעה, ורהיטים בעיצוב מיוחד ומותאם לחולים.
כמו כן התפתחה תעשיית קוסמטיקה ענפה, בחנויות מיוחדות נמכרו תכשירים שונים שהיו אמורים לטשטש את סימניה החיצוניים של המחלה, אבל החולים היו נראים מגוחכים ועלובים גם אחרי השימוש בכל התכשירים היקרים.
חוקרים ביצעו מחקרים וניסויים ופיתחו תרופות רבות ושונות לתסמיניה הרבים של המחלה. מרפאות הוקמו ובתי חולים נבנו, החולים קיבלו שם טיפולים שונים, אבל שום תרופה לא פתרה את שורש הבעיה, התסמינים חזרו שוב ושוב ובכל פעם הם תקפו בעוצמה רבה יותר, כך ששום ריפוי לא ניצח את תסמיני המחלה.

התפתחה גם מערכת של ייעוץ פסיכולוגי וסיוע נפשי לחולים ולבני משפחותיהם. יועצים יצירתיים במיוחד פיתחו תיאוריה מוזרה וניסו לשכנע את החולים שיש כבוד מסוים בכך שהם נבחרו באופן מיוחד להיות חולים, והם ניראים קצת יותר שקולים ונכבדים כי הם הולכים לאט ומדברים לאט.
ומה עשתה הממשלה עבור כל החולים?
כפי שתיארתי לך, בנוסף על כל הסבל הגופני סבלו החולים מתדמית שלילית, הם חשו נלעגים ודחויים. עם התרבות החולים התרבו הקולות נגד התופעה הזו, הדרישה הציבורית הגיעה אל אנשי השלטון, נחקקו חוקים מיוחדים להגנת החולים ורווחתם הנפשית. הכינוי “תשוש” הפך ללא תקין. היה אסור לקרוא לחולים “תשושים” אלא “מאותגרים”, מפעילי מקומות פנאי ומסחר חוייבו להשקיע הון ומאמצים כדי שהמקומות יהיו נגישים.
כמו כן נאסרה אפליה במקומות העבודה הלימודים וסדנאות האמנות, למרות שהתשושים היו מאד לא יעילים, ונוכחותם הפריעה להתקדמות, הם היו מוגנים בחוק והיה אסור למנוע מהם להמשיך את שיגרת חייהם.
תשושים שהגיעו למצב סופני נאספו אל מקומות מיוחדים שם טופלו בהשגחה רפואית מיוחדת, ככל שהתקדמה המחלה הואצה ההתדרדרות בתפקוד והטיפול בהם היה יותר ויותר קשה ומסובך. כל זה היה מאד יקר ומיסים כבדים הושתו על כל האוכלוסיה כדי לממן את ההוצאות האלה.
האם כל הדברים האלו הטיבו עם החולים?
אכן היתה הקלה מסויימת, אבל קשה מאד להחיט האם מצבם של החולים אכן השתפר, הרי בסופו של דבר שום אדם לא נרפא מהמחלה. המחלה היתה סופנית, רק המוות גאל את הסובלים ממנה.
בתי החולים שניסו לטפל בסתמינים ככל שהצליחו יותר כך האריכו את הסבל, וגם אם במקרה ריפאו תסמין אחד עדיין התשישות הכללית נשארה, היא הלכה והחמירה וניתן לומר כי הטיפול הרפואי גרם בדרך כלל שהחולים יחיו יותר ויסבלו יותר.
גם אחרי שנים רבות של סבל ואלפי מתים לא הוכרה עדיין המחלה כמחלה אחת. בני האדם התייחסו אל כל תסמין כאל מחלה בפני עצמה. עיוורון שכלי הסתיר מהם את העובדה הפשוטה שכל החולים והסובלים והתשושים סבלו רק ממחלה אחת בעלת פנים רבות.
במכוני מחקר רבים נחקרו תסמיני המחלה, אבל כל תסמין נחקר כנושא בפני עצמו ולכן לא הניבו המחקרים את התוצאה הנכונה.
אחת מקבוצות המחקר הצליחה לפתח בדיקה רפואית באמעותה ניתן היה לקבוע האם הנבדק סובל מתשישות, גם מי שלא סבל משום תסמין יכול היה להיבדק ולדעת אם הוא נשא של מחלת תשישות. אנשים רבים באו להיבדק והתברר שהם נשאים של מחלת התשישות, חוקרים ביצעו מעקב אחר הנשאים ואספו במשך שנים את הנתונים ולהפתעתם התברר כי מרבית הנשאים חלו עם הזמן במחלות שונות [לפי הבנת החוקרים] ומככאן הסיקו כי הבדיקה יכולה לגלות נשאות למחלות רבות ושונות.
אנשים רבים באו להיבדק וכל מי שנמצא חיובי ידע בבירור שצפוי לו עתיד מר וקשה מנשוא, סבל רב יבוא עליו ויסיים את ימי חייו.
קבוצה של נשאי מחלה נפגשו ודנו בגורל המצפה להם ובדרכי הטיפול שהיו מקובלים באותם ימים, הם החליטו שכל אחד ישאל ויחקור בין מכריו ושכניו מה הם דרכי ההתמודדות עם המחלה ומפעם לפעם יתאספו כולם יחד וידונו במידע שיטצבר.
אחרי כמה פגישות התברר להם שבשום מקום בעולם אין אדם או מוסד רפואי שמנסה לרפא או למנוע את המחלה עצמה וכל הטיפולים שיש בעולם הם רק בסימפטומים של המחלה.
מכיוון שזה נגע לכל אחד מהם באופן אישי החליטו ביניהם להתארגן ולייסד מכון שיחקור את המחלה וינסה להגיע להבנה של המנגנונים הבסיסיים שלה ולפתח דרכי ריפוי “עלינו להילחם במחלה עצמה ולא בסימפטומים שלה”, הכריזו.

הם חיפשו מומחי רפואה ואנשי מדע שיצטרפו אליהם אבל בכל מקום אליו הגיעו התקבלו דבריהם בלעג ובוז, אנשים התעלמו מהם לגמרי וחשבו שאין סיכוי שיצליחו בכלל,
אחרים אמרו להם שמחלה זה דבר טבעי ואסור לבני אדם להתערב בטבע, כאשר ניסו לבקש סיוע מן הממשל בקשתם נדחתה, הממשל אף לא הסכים להגדיר את המחלה כמחלה ברת טיפול.
פקידים בכירים אמרו להם “אם יש לכם משהו שיכול להקל את התסמינים תדברו איתנו”,
הקבוצה לא התייאשה, הם שכרו מהממשל אי גדול שלא היה מיושב, הביאו שם קבוצה גדולה של חולי מחלה העניקו להם את הטיפול הכי טוב ובינתיים גם התאמצו לחקור את המחלה לעומק.
אט אט הבינו חוקרי הקבוצה את המנגנון והתחילו לפתח טיפולים מתוך גישה חדשה שמטרתה לרפא את המחלה לגמרי.
הם פיתחו תרופה נסיונית וטיפלו בה בחולים שהסכימו להצטרף לניסוי וראו הצלחה בטיפול.
ההצלחה אמנם היתה חלקית ולא הועילה לכל החולים, אבל חלק מהחולים שטופלו בתרופה החדשה קמו מכסאות הגלגלים, והשמועה המפתיעה התפשטה בעולם.
הלתהבות אדירה סחפה את כל העולם ורוב העולם נרתמו למשימה למגר לגמרי את המחלה הארורה.
עדיין נותרה קבוצה גדולה של מתנגדים לכל הרעיון, הם סירבו להשתתף והפעילו לחצים כבדים על הממשל שיטיל רגולציה מחמירה ופיקוח הדוק ולא יאפשר לקבוצת המרפא להתקדם מהר בעבודתם.

קבוצת המרפא המשיכה בעקשנות ובמסירות את עבודת הקודש והצליחה לפתח תרופה שנתנה ריפוי מושלם להחולים.

אחרי שהטיפול הראשון הצליח נוצר לחץ מאוד גבוה מהחולים לקבל את התרופה, אבל בגלל המשאבים המוגבלים שהושקעו קו היצור היה קטן ובתקופה הראשונה לא יכל לספק את כל הדרישה אנשים טופלו לפי התור ומי שלא הגיע תורו לריפוי סבל מהמחלה, רבים המשיכו עדיין למות.
הדובר הגדול של קבוצת מתנגדי הריפוי חלה במחלה. הוא הגיע בלילה למקום הייצור וביקש בתחנונים האם נשארה זריקה אחת בשבילו, אבל המדיניות לא הרשתה לתת שלא לפי התור והדובר מת מסיבוך של מחלת לב שבאה מתסמיני המחלה.
קבוצת המתנגדים קרסה ודבריהם של קבוצה המרפא נשמעו במסדרונות הממשל.
הנשיא הגיע לסיור באי הבטיח תקציב ממשלתי בלתי מוגבל ככל שידרש, וביקש שיאיצו את תהליך הייצור.

בנאום מיוחד שנשא מאולם הייצור המרכזי, ביקש סליחה מהקבוצה ומכל בני העולם על שהוא לא אישר את זה קודם לכן וכך היה יכול לחסוך כל כך הרבה סבל.

אחרי 20 שנות מחקר והרבה יזע ועמל, הצליחו בני הקבוצה לפתור לגמרי את בעיית מחלת המחלה, שחר חדש הפציע על העולם.

ראיון עם חייזר
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
18 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך