אדרימל

03/04/2019 89 צפיות אין תגובות

ההמתנה בתור

א-דרימל (*) (מנוקד: א’ בפתח – שווא וחיריק)

די צפוף אפשר לומר. וגם חם. מחניק.
הכיסאות מפלסטיק. אדומים ? כתומים ? דהויים !!
לא כולם יושבים. מי שעומד נשען על הקיר. אם יש מקום. אחרים – נטועים בפינות.
הרוב מהופנטים למסכים הקטנים. גם היושבים גם העומדים. מי שאינו – בוהה מסביב.
חלק מתופפים באצבעות. מקלידים ? מתכתבים ? מייחלים ?
“ערה ??”
ממתינים.
ראשו שמוט. נשימתו שקטה. כבדה. סדורה.
– “מספר מאה שלושים וארבע לרררשש… אחד”
הקול מן החלל מפלח את האוויר.
גם על המסך בקיר שממול הופיע המספר: “מאה שלושים וארבע” במרכז המשבצת: “עכשיו מקבל שירות”
ומימינה, שורה אחת למטה, על אותו צג – “מאה שלושים וחמש”. “התור הבא”.
מי שרואה – רואה.
רגע !
“תרופות הרי לקחתי כבר ביום שני” מבזיק-כברק- זיכרון-מטושטש במוחו.
“לא בית מרקחת” “בטוח ! ”
“אולי היא קראה : “אשנב אחד” ?”
“ישששששש ! דואר ! ”
דואר ? דואר ? כן, היה מכתב רשום ג727 ?
“לקום ??”……….”לא !!”
כי כבר על מפתן הסניף ביציאה צייץ בכיס הנייד. הודעה:
– “לקוח יקר. תודה שאספת את דבר הדואר RR890366171IL בדואר ישראל”. זוכר ?
ובכן, לא אשנב…….
לא קופה…….
עמדה ?
אולי: “חדר אחד” ??
מדהים. בכל המקומות זו אותה פקידה. אותו קול. אותו חיתוך דיבור.
רק נשים ?
רק נשים ! אין אף גבר אחד בכל המערכת.
גם בוויז.
זכור ! משהפעלת וויז לפי החוק: רק להקשיב. אסור להביט !
מלבד ההוא שמאיים: “אין לשאת נשק בכל שטח בית הנתיבות” אם נכנסת לנתב”ג.
אבל הטיסות, הטיסות עצמן הם השאירו ל”בנות”. בטח דיילות.
– “זוהי קריאה אחרונה לנוסעים בטיסה 351 לבנגקוק” וגם באנגלית.
” באנגלית קיבלתי שבע. ארבע יחידות. הוריד לי את הממוצע ! ”
” ג727 זה לא בואינג ? ג’מבו ! הגימל הזאת.”
ובכן נשאר: “חדר אחד” . קופת חולים .
” בדיקת דם ? א.ק.ג. ? בכלל הזמנתי תור ?? ”
“” אולטרסאונד ורנטגן זה באסותא ! רמת-אביב. רחוב הברזל. “חדר שבע”.””
עובדים שם כל הלילה. – “נקבע לך תור לשעה שתיים וארבעים”. כדאי לבוא עשר דקות לפני הזמן.
לא לאכול שעתיים לפני הבדיקה !
???????
“מה אמרת ?” -” שתיים וארבעים !!! ”
אחרי חצות ? לפנות בוקר ? מתי זה בכלל ?
” לא תודה אני מרגיש מצוין ! ”
בכלל לא היתה עמדה מס’ אחד
היתה “עמדת השער” “עמדת המגדל”. היה פטרול…..
במטוס הכיסאות יותר נוחים. ניתן להשעין את הראש לאחור.
אפילו ברכבת יותר. באוטובוס לא ! בינעירוני – כן.
קצת לזוז. לשנות תנוחה. שהישבן לא יירדם !
מי עוד אומר “עכוז” היום. סמי הדריך תושב חדש בחדר כושר וכשאראה לו את המכשיר שמחזק את השריר
האחורי מתחת לאגן החדש הזה אמר: “עכוז”.
תחת, אדוני. ת—ח—ת !!
הכוז היה מין גביע שהשתמשו בו בבית המקדש. למדנו לפני שבועיים במסכת תמיד.
אבל כל זה מעכוז ועד התחת לא שייך.
באמת היא גם ברכבת. – “שימו לב ! התחנה הבאה תל-אביב אוניברסיטה. הנוסעים לנתב”ג מתבקשים……
שומעים ? מזהים ?
גם בסלקום. כשבאתי להחליף סוללה.
אבל בזק תוקעת לך את זה ישר לתוך האוזן:
– “תודה שהתקשרת לבזק בינלאומי. מספרך בתור שלוש”
מי שעומד מאחורי ומצדדי זהו העומד. אחת שתיים שלוש אני פוקח את עיני
לא, אני לא שומע קולות. עשיתי בדיקה לפני חודשיים. השמיעה שלי שש שש. כן אני יודע שזה לעיניים.
מאן דהוא “שחזר משם” תאר בראיון לעיתון איך זה. “איך זה מרגיש” אומרים היום !
כמו נוצה לבנה מרחפת באיטיות ועולה ועולה ועולה כפורחת.
ושקט מסביב ובהיר. ונקי. וזך. וקליל.
ההרגשה דומה. מאד מאד דומה. ממש דומה. ריחוף-שיוט חלק. נעים שקט שקט. רגוע.
אתה נותן דחיפה עם הרגל בקיר ומשייט – על הגב כמובן – עשרים שלושים סנטימטר מן הרצפה.
כאילו שוחה.
רק כאילו. כי באמת שום אבר לא זז. רק המבט משוטט. והלב מתרונן והרגל מפעם לפעם. דחיפה-ה-ה-ה-ה
ונ—-ע—-ים…… אופס ! תרתי משמע !
בימינו שומעים הרבה “אופס !” . המהדרין אומרים אופסי…
אתם בטח מכירים את ההרגשה. כולם מכירים ! חוויה – הא ?
אבל זה – משום מה – תמיד רק בתוך בנין.
ובכן, יש גם את הדרך השניה שצפה ועולה ממפעם לפעם. (שים לב לפועל עולה ! וקודם שכחתי צפה).
אתה הולך בשטח. יורד במדרון גבעת החול. חול טובעני. הם קוראים לזה דיונות אנחנו אמרנו סתם “הגבעות”.
אלה שבדרך לים. ולמטה עצים ושיחים. גם אקליפטוסים. צועד מבוסס. צריך להגיד מבוסס או מתבוסס ?
ואז נותן מין דחיפה כזאת ברגל ו…….קופץ קדימה ולמעלה….
הפעם זה “על הבטן” כלומר לפנים. לא על הגב.
……וממריא.
לא ממש ממריא רק שהקפיצה היא כזאת – איך אומרים – חזקה ? גבוהה ? רחוקה ?
מאאאאאאאד !
אתה כאילו טס. לא טס עף. קדימה. ולאט לאט מנמיך לקרקע ובשניה הנכונה – בקצות האצבעות – דחיפה ושוב ממריא
ועוד ועוד ועוד…… אפשר להגיע מאד רחוק.
לא תמיד אתה לבד. לפעמים יש שם איתך חבר . ג’. חבר ילדות. ולפעמים אפילו זאת’י נו, מה שמה….?
קשה לראות את הפרצוף. בטוח בת.
במקרים אחרים עולים די גבוה ודואים ולאט לאט מנמיכים אבל תנועה אחת כזו בגוף ושוב עולים….
אני זוכר – כמו היום – שפעם חגתי ככה ברחובות בין בתים ועמודי חשמל. (זהירות !! לא להיתקל
לא להתחשמל.) אולי חצי שעה….
וכ—מ—ו—ב—ן יש גם דרך שלישית
להטיס. ממש אבל ממש.
לא היית בקורס טיס. אתה לא מקצוען. ובכל זאת – כשזה מגיע – אתה לובש את הסרבל לוקח את הקסדה ביד,
כמו בתמונות של ביטאון חיל האוויר , ולא בלי חשש , נכנס לתא ומתיישב, מתניע, ממתין לאישור מתיישר במסלול ו…..
קלי-קלות…..
חלומות באספמיא !
מה פתאום חלומות ? אתה באמת יודע. אתה בהחלט שולט. מושך בידית וממריא ומטפס ועולה מתיישר
מביט ימינה מביט שמאלה וגם למטה ואתה ט——-סססססס !!!! זאת אומרת מטיס.
א-י-ך ?? אפשר גם: איך זה ???
בימינו שואלים הרבה: איךךך מלווה במבט ממוקד הממתין לתגובה….
משוך ימינה משוך שמאלה זה מהגזר.
השדה תעופה הזה הוא בעצם בסיס קטן של חיל האוויר. מסלול , עוד כמה מטוסים, מפקדה, משאיות.
אפילו שאתה מוכן להישבע שאף פעם לא היה שם ומעולם לא ראית בכביש אי.פי.סי. – אחרי האצטדיון
מול אבן וסיד – את הבסיס הזה , עובדה שנכנסת ועלית ונחגרת והתנעת והיסעת ותימרנת והמראת
ובסוף גם תחזור ותנחת בו. בצחוק אפשר לומר “בסיס עובדה” חחחחחח
צריך לזכור שלא מדובר במטוס ענק. כולה ( הצעירים היום אומרים: כולה ) פייפר או ססנה פרופלור אחד
מקסימום שניים (יעני מדחף…..) ולמרות זאת לפעמים אתה גם מטיס איתך כמה נוסעים.
לא מכיר. לא קרובים.
בעתה אחזתו מה אבא עושה כאן ???
מה אא—ננ—יי עושה כאן ? בעצם היכן אני ? האם האם האם עברתי את הגבול ואני שם
אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא———מממממממממממ———-אאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!

מישהו נגע בכתפו.
הוא פקח את עיניו בלאות. (כנשוך נחש) ?
– “אדוני, אנחנו סוגרים”
((הוא הציץ בבהלה בשעון. חלפו רק עשרים דקות.))
“כבר ??”
– “רגע ומה עם התור שלי ? ”
– “אל תדאג תורך עוד יגיע ” חייך המלאך בפתח השער ונופף בחרבו לשלום

אדרימל
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך