מרוגז קלות
מדריך לכתיבה של נבל מוצלח, בערך

איזהו נבל? המממש את יצרו

מרוגז קלות 04/08/2018 139 צפיות אין תגובות
מדריך לכתיבה של נבל מוצלח, בערך

“קוראים לי קירא יושיקאגה. אני בן שלושים ושלוש. הבית שלי נמצא בחלקה הצפוני של מוריו, איפה שנמצאות הווילות, ואני לא נשוי. אני עובד בחנות הכלבו קאמה יו, ומגיע הביתה כל יום בשמונה בערב לכל המאוחר. אני לא מעשן, אבל שותה לפעמים. אני הולך לישון באחת עשרה בלילה, ותמיד דואג שאני ישן שמונה שעות, לא משנה מה. אחרי שאני שותה כוס של חלב חם, ועושה בערך עשרים דקות של מתיחות לפני שאני נכנס למיטה, בדרך כלל אין לי בעיה לישון עד הבוקר. כמו תינוק, אני מתעורר רענן וללא תשישות.
מה שאני מנסה להסביר הוא, שאני אדם המבקש לחיות חיים שקטים מאוד. אני לא מטריח את עצמי עם אויבים, או עם דברים כמו לנצח או להפסיד, שיגרמו לי לאבד שעות שינה. זו הדרך בה אני מתנהל בחברה, ואני יודע שזה מה שמביא לי אושר. אם כי, אם הייתי נלחם, לא הייתי מפסיד לאף אחד.
ביסודו של דבר, אתה דבר מעיק שידיר שינה מעיני, ולכן, האויב שלי. אני הולך להעלים אותך לפני שתהיה לך ההזדמנות לדבר, כדי שאוכל לישון טוב הלילה.”

אלו המילים שאומר קירא יושיקאגה, הנבל בחלק הרביעי של Jojo’s Bizarre Adventure, לפני שהוא רוצח בברוטאליות ילד בן שתים עשרה שראה בטעות דבר שהוא לא היה אמור לראות. אני אמנע מספוילרים (אם כי כנראה שלא תהיה לי ברירה אלא לעשות ספוילרים בהמשך כדי להמשיך ולדבר על הדמות שלו, אז אני אזהיר בהקדם) למקרה שעוררתי את סקרנותכם ועכשיו אתם מעוניינים לראות את הסדרה, אבל היסוד של הדמות נראה היטב בשורות האלו, גם אם הן כתובות בצורה מרושלת-משהו – קירא הוא לא נבל טיפוסי, גאון כריזמטי שרוצה להשתלט על העולם, אלא רק אדם פשוט שרוצה לחיות חיים שקטים בלי שיטרידו אותו. כמובן, כמו שכנראה הבנתם מהפסקה, הוא לא רגיל לגמרי – קירא הוא סוטה – ופה עלי להכניס אזהרת ספוילרים קטנה, אז אנא דלגו על הפסקה הזאת אם אתם עדיין מעוניינים לראות את הסדרה – סוציופת פרוורטי שהתחביבים שלו כוללים לרצוח נשים צעירות, לכרות את הידיים שלהן ולנהל איתן קשרים רומנטיים (עם הידיים, הכוונה). הסיבה שהוא לא רוצה שיטרידו אותו היא, כמובן, כדי שהוא יוכל להמשיך לנהל את אורח החיים הנוראי שלו בצללי החברה הפרברית שבה הוא חי.

הסיבה שאני מעלה את קירא פה היא כי הוא דוגמה מצוינת לסוג מסוים של נבל, שהוא בעיני הסוג הטוב ביותר של נבלים שאפשר לכתוב – נבלים שהם כוח טבע, שמתחברים לפחדים הכי עמוקים שלנו. דוגמאות אחרות לנבלים כאלה אפשר למצוא, למשל, בז’אבר, השוטר הבלתי נלאה מ-“עלובי החיים”, וכמובן, בג’וקר, האויב המושבע של באטמן. כולם נבלים מעולים שיזכרו עוד שנים רבות בגלל הדרך שבה הם מדברים על נושאים אוניברסליים, אבל לכולם גם יש מכנים משותפים, שאם נפצח אותם, נוכל להבין איך להכניס נבל כזה בסיפורים שלנו. אז במדריך/מסה/תזה/משהו הזה, אני אדבר על כמה מהתובנות שלי בעניין, ובתקווה, זה יקל עליכם במשימה שלכם ליצור את הנבל הכי טוב בהיסטוריה, או פשוט לשפר את הסיפור שלכם.

1. הנבל צריך לגלם פחד
החלק הזה קצת מובן מאליו – נבל שאמור להתחבר לאחד הפחדים הכי גדולים המובנים שלנו צריך לגלם את הפחד הזה בדרך שבה הוא בנוי. קירא הוא דוגמה פנומנלית לזה – כנבל, הוא אמור לייצג את הפחד שלנו מהמרחב העירוני, מהזרות והניכור שבו, ומהתחושה שאנחנו אף פעם לא יודעים מה עובר בראש של האנשים הסובבים אותנו. זה בגלל שקירא הוא לא מישהו מיוחד – קירא יכול להיות האיש במשרד שאתה לא ממש מדבר איתו, או הבן אדם שמוכר לך את המצרכים במכולת השכונתית, או הבן אדם שיושב לידך באוטובוס. קירא גם יכול אפילו להיות קרוב אליך אפילו יותר ממה שאתה חושב – קירא יכול להיות אמא או אבא שלך, החבר הכי טוב שלך, אדם שאתה חושב שאתה מכיר אבל לא יכול לדעת את הסוד האפל שהוא מסתיר ממך. קירא הוא, ביסודו של דבר, הפחד מהעובדה שהראשים של כל מי שנמצא סביבנו הם קופסא שחורה. כמובן שאם אתה לא מתחבר לפחד הזה – טוב, אני מניח שאתה קירא. אבל זה לא קשור.
ניתן גם לראות את זה מתבטא בז’אבר ובג’וקר – הפחד מהג’וקר הוא הפחד מטירוף, מכאוס, מאנרכיה, ומהעובדה שיכול מאוד להיות שרק יום רע אחד מפריד בינינו לבינו. ז’אבר מפחיד מהסיבה ההפוכה בדיוק – הוא הפחד מהשאלה של מתי ציות לחוקים נעשה אכזריות עיוורת. הוא מפחיד אותנו כי אנחנו לא יודעים לפעמים אם מה שאנחנו עושים הוא הדבר הנכון, או שאנחנו פועלים בצורה מסוימת רק כי זה מה שאומרים לנו שנכון.
אם אתם רוצים להכניס נבל כזה לסיפור שלכם, השלב הראשון הוא כמובן להחליט איזה פחד הנבל הזה אמור לגלם. הפחד חייב להיות רלוונטי לסיפור ולמסר הכללי שלו – אי אפשר להכניס, למשל, נבל שמדבר על הפחד מבגידה מאדם קרוב לסיפור שמדבר על היופי של אומנות (כלומר, אני מניח שאפשר אם אתה מנסה מספיק, אבל הנקודה עומדת בעינה). בנוסף הפחד חייב להיות אוניברסלי – למשל, יכול להיות שאתה חושב שעכבישים הם מבעיתים, אבל אני לא. הפחד חייב להיות משהו שבאמת נוגע לכולם, ושכולם ירגישו שהם מתחברים אליו במידה כזאת או אחרת (ושאם לא, אז הם כנראה המקור לפחד כזה).

2. הדמות של הנבל צריכה להיות אנושית ושניתן להזדהות איתה, אבל לא סימפתטית
זה קל מאוד ליצור נבל שמגלם כוח טבע, אבל שאין לו דמות אנושית – דוגמה טובה לזה היא מפלצת המגמה ההיא ממואנה, שאני לא זוכר את השם שלה. ובמחשבה שנייה, כנראה גם אתם לא (ולמרבה האירוניה עכשיו נזכרתי שקראו לה טה-קא, אבל זה יותר קשור לזה שיש לי זיכרון אנציקלופדי לעובדות טריוויאליות ופחות לזה שטה-קא היה נבל מעניין), כי המפלצת הזאת הייתה נבל משעמם להחריד – היא הייתה ערימה גדולה של אבנים רותחות שמישהו הדביק עליה פרצוף והכריז עליה כעל האנטגוניסט המרכזי של הסיפור. וזה לא שמואנה הוא סרט רע, אני עדיין מאוד אהבתי אותו, אבל הנבל הזה השאיר אותי קצת מאוכזב.
אם אתם מעוניינים ליצור נבל טוב מהסוג הזה, צריך לתת לו דמות אנושית – הוא לא יכול להיות סתם מפלצת גדולה ושואגת, אלא בן אדם אמיתי, שהקהל יוכל להזדהות איתו, לפחות במידה מסוימת. הפחד של קירא נובע מזה שיחד עם העובדה שהוא רוצח מחריד, אתה עדיין יודע עליו שהוא אוהב הליכות בפארק בימים עם מזג אוויר יפה ושהכריך האהוב עליו הוא כריך עוף בלחם טרי, שהם בהחלט דברים שהצופה יכול להזדהות איתם. אותו הדבר פועל לגבי ז’אבר והג’וקר – הג’וקר, למרות הצעדים הקיצוניים שהוא נוקט בהם, עדיין פועל מתוך אידאולוגיה שהיא מבוססת ומובנת, וז’אבר הוא עדיין המייצג של החוק והצדק בסיפור שלו, גם אם הוא מנסה להשיג אותם בעיוורון. לדעתי, לפחות, הסיבה שכתיבה כזאת פועלת בצורה כל כך אפקטיבית נוגעת לעיקרון של עמק המוזרות (עיקרון שקובע שככל שדבר נעשה דומה יותר לבן אנוש קל יותר לחבב אותו, עד לנקודה מסוימת שבה דברים דומים לבני אדם אבל לא בדיוק, ושם אנחנו מתחילים לחשוש ולהגעל מהם, ואז, מעבר לסף מסוים הם נעשים שוב דומים מספיק לבני אדם כדי שנוכל להחשיב אותם לאנושיים באמת ולחבב אותם) – האידאולוגיה של הג’וקר וז’אבר היא משהו שאנחנו יכולים להסכים איתו במידה מסוימת, אבל הדרך בה הם מנסים לממש אותה אף פעם לא נראית לנו נכונה. קירא הוא אדם לכל דבר ועניין, שניתן להזדהות איתו ולהבין מה הוא רוצה, גם אם אי אפשר להבין למה הוא רוצה את הדברים האלה (אלא אם כן יש לך פטיש ממש רציני לידיים).

3. אם יש לנבל קונפליקט פנימי, שיהיה קשור לפחד שהוא מגלם
נכון, לא לכל דמות, אנושית ככל שתהיה, צריך להיות קונפליקט פנימי – קירא, למשל, אף פעם לא מפקפק בעובדה שמה שהוא עושה הוא הדבר הנכון ואף פעם לא שוקל אופציה מלבד להמשיך הלאה – אבל אם כן החלטתם שהנבל שלכם צריך לשאול את עצמו שאלות, הן צריכות להיות קשורות בערך שהוא מייצג בסיפור. הדוגמה הכי טובה פה היא ז’אבר – הדמות שלו מורכבת מהשאלה של איך ייתכן שפושע כמו ז’אן ולז’אן יכול להיות אדם טוב, ובסופו של דבר, לאחר שהוא מנסה ולא מצליח לתפוס את הסתירה שבין המציאות של הדברים לבין תפיסת העולם שלו, הוא מתאבד. גם הג’וקר חווה פה ושם דילמות פנימיות, גם אם לא באותה התדירות (אני מאמין שב-Killing Joke ניתן לראות את הדילמה שלו די טוב, ואולי יש עוד, אבל אני לא מכיר הרבה מאוד קומיקס). לסיכום, הקונפליקט של הנבל צריך לשקף את הקונפליקט בסיפור, כדי לשמור על אחידות במסר הכללי של היצירה.

4. המיתוס
החלק הזה קשור יותר לטבע של היצירה עצמה יותר מאשר לכתיבה של הדמות, ופה הג’וקר מתעלה על שתי הדוגמאות האחרות שלנו בשנות אור, כי הוא כנראה הדוגמה הכי טובה לדמות שהפכה למיתוס של העולם המודרני. ברור שאני חושב שקירא וז’אבר הם שניהם נבלים פנטסטיים, אבל הג’וקר, בגלל השייכות שלו ל-DC, לא כבול ליוצר אחד. בעוד שקירא וז’אבר הם הקניין הרוחני של הירוהיקו אראקי (כותב המאנגה של Jojo’s Bizarre Adventure) ולוויקטור הוגו בהתאמה, הג’וקר לא כבול לאף כותב ספציפי, ולכן אפשר לקחת את הדמות שלו ולסובב אותה בכל כיוון אפשרי באלפי יצירות שונות, וככה להרחיב ולפתח אותה באופן טבעי עם כל עיבוד שהיא עוברת (ובנוסף, יש לדעתי גם ייתרון בעובדה שהוא לא פשוט נפל אל הרשות הציבורית, בגלל שבהיותו רכוש של חברה אחת ניתן לשמור על האופי היסודי שלו בצורה טובה יותר, בזמן שאם הוא היה הופך לדמות שכל אחד יכול להשתמש בה הוא היה מאבד את האופי הזה, כמו מה שקרה לדמויות כגון פרנקנשטיין, דרקולה וכן הלאה, ששמרו רק את המאפיינים הכי בסיסיים שלהן). אז אם אתם מעוניינים שהדמות שלכם תהיה לא סתם טובה, אלא תישמר לנצח בתור אחת הדמויות החשובות בקאנון הספרותי של האנושות, מומלץ שתנסו להוסיף אותה ליקום מושתת (כמו יקומי הקומיקס של מארוול או DC), או, אם אתם שאפתנים, תנסו להשתית מיתולוגיה שלמה סביבה. כמובן שאתם צריכים למצוא דרך לעשות את הדברים האלה לבד, כי לי באמת שאין מושג.

5. בונוס – בבקשה אל תכתבו את הג’וקר
אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל זו מלכודת שהמון, המון, המון כותבים נפלו אליה – ליצור דמות שנראית כיפית ומגניבה ומעניינת וחדשנית, אבל שהיא בעצם הג’וקר במעטפת אחרת. אני חושב שהדוגמה הכי טובה לזה היא הנבלים של סדרת Far Cry – ואאס, למשל, הנבל מהמשחק השלישי, הוא הג’וקר אבל ארגנטינאי וסדיסט, ופאגאן מין, הנבל מהמשחק הרביעי, הוא הג’וקר אבל אסיאתי ובנדיקט קמברבאץ’ (בחייכם. יש לו את המבטא הבריטי ואת עצמות הלחיים. אתם יודעים שאני צודק). וזה לא דבר רע בהכרח ליצור חיקוי של הג’וקר אם זה מה שהסיפור שלכם דורש – איזאיה מדוראראראה, למשל, הוא אומנם מאוד ג’וקרי בסגנון שלו, אבל הוא מתאים בצורה כל כך מושלמת לעולם של הסיפור שלו שאני פשוט נהנה מכל רגע שהוא נמצא על המסך (ובנוסף הוא גם מאוד שונה מהג’וקר בהרבה אספקטים אחרים, אז אני מניח שאפשר לתת לו לעבור בתחום הזה, אבל לא משנה). אבל אם אתם מעוניינים ליצור נבל שירגיש חדש ומקורי, תחשבו פעמיים לפני שאתם כותבים אותו כגאון כריזמטי, סדיסט ומטורף.

זה הכל בערך למדריך הזה. אולי שכחתי משהו, ואני אשמח מאוד אם תאירו את עיני בתגובות, אבל זה הכל, מלבד עוד שניים או שלושה דברים שרציתי לומר:
– הסיבה שאני מפריד רוב הזמן בין קירא לשניים האחרים היא לא רק בגלל שאני מעדיף אותו (וכן, אני מעדיף אותו כנבל על השניים האחרים, מה תעשו לי), אלא גם בגלל הדרך שבה הוא כתוב ביחס לשניים האחרים – בזמן שהג’וקר וז’אבר מייצגים אידאולוגיות, קירא מתחבר לפחד הקדמוני שהוא מייצג בצורה ישירה הרבה יותר, והוא גם מצויר כדמות הרבה יותר אנושית ביחס לשניים האחרים.
– הסיבה שאני מעלה רק את השלושה האלה כדוגמאות היא בגלל שאני באמת לא מצליח לחשוב על עוד סיפורים שיש בהם נבל כל כך טוב מהסוג הזה. אם אתם מכירים עוד, אני ממש אשמח לשמוע עליהם.
– כן, אני מודע בהחלט לקיום של קירא מדת’ נוט. למרות זאת, אני יכול לומר בבטחון שיושיקאגה קירא הוא לא העתקה שלו, כי בעוד שהמאנגה של החלק הרביעי של Jojo’s Bizarre Adventure יצאה בין 1992 ל-1995, המאנגה של דת’ נוט התחילה רק ב-2003. אז קירא מג’וג’ו הוא הקירא הנכון, ואני מוכן להלחם בכל מי שיאמר אחרת.
מקווה שנהניתם ושהוצאתם מהמסה/מאמר/תזה/משהו הזה משהו שימושי. נתראה בפעם הבאה שאני אחליט לכתוב משהו כזה, או, אם אתם קוראים את קצלקואטל, נתראה אז.

איזהו נבל? המממש את יצרו
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
19 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך