Edenashley
"גשרים בגרביונים" הוא הסיפור השניים-עשר מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

גשרים בגרביונים

Edenashley 29/03/2019 261 צפיות 4 תגובות
"גשרים בגרביונים" הוא הסיפור השניים-עשר מתוך אוסף סיפורים קצרים על גברים בודדים.

סימנים כחולים מבצבצים מבעד לגרביונים שלה. הוא לא מבין. הוא עוקב אחריה כל הדרך מהרחוב אל תוך המכבסה. כמה כהים הם כבר יכולים להיות אם הגרביונים לא מסוגלים להסתיר אותם? המקום מלא בריחות של אבקות שונות, זה מדגדג לו בעיניים. מהו צבע העור שלה בכלל? היא לא שמה לב אליו, רק ניגשת למכונת כביסה יחסית מלאה ושולפת ממנה ערימות של בגדים מקומטים. היא גוררת אותם היישר אל המייבש שנמצא ממולה. זה נראה כאילו היא יוצרת גשר של בגדים, מהמכונה אל עבר המייבש. הוא תוהה אילו עוד גשרים ושבילים היא יוצרת, חוץ מהשבילים בגרביונים, כמובן.

היא מפעילה את המייבש, מכניסה מטבע-מטבע ויוצאת לדרכה. הוא לא יוצא אחריה, הוא יודע שהיא תחזור. הוא יודע שכל פעם היא הולכת לקנות את הסלט הבריא הזה שלה, שגורם לה להרגיש טוב עם עצמה. הוא בחיים לא יגיד לה שהרוטב יותר שמן מהמבורגר של מקדונלד’ס. מגיע לה להרגיש טוב עם עצמה. וזה לא שהם מדברים, ממילא. הוא מביט במייבש, איך הבגדים שלה מושלכים מצד לצד, ללא רחמים. רובם שחורים ורוב המגבות שלה לבנות, או לפחות היו פעם, כשעוד שכבו בחנות וחיכו שמישהו יבחר בהן.

פיסת בד אדומה מבצבצת לפתע מבעד הגוונים המונוכרומטיים. הוא מתקדם אל עבר המייבש, הוא חייב להביט מקרוב. תחתוני תחרה אדומים. הוא לא מבין אם יש בהם חורים או שזוהי הדוגמא. הוא מתקרב אף יותר, הריחות באוויר מחזירים אותו לילדות. הוא יודע שזה לא מהבגדים שלה, לבגדים שלה יש ריח של הבושם של הלילה, כזה שלא יורד מהבגדים לא משנה באיזה מרכך תשמש. אבל מה אם כן? פעימות הלב שלו משמעותיות יותר כרגע, אך כשהוא מביט הצידה ורואה אמא עם שני בניה, תחושת אכזבה צפה מעלה אל כיוון הגרון שלו. זה מרגיש כמו צריבה קטנה, אז הוא חוזר במהרה להביט על התחתונים. מה היה עושה כדי רק לגעת בהם לרגע. היא לא נראית באופק. האמא בדיוק מסיימת לקפל את הכביסה, בזמן שאחד הילדים שלה מתחבא מאחורי מגבת לבנה להפליא, בטוח שהיא לא שמה לב.

כשהאמא סוף סוף יוצאת, הוא לוקח צעד נוסף אך משמעותי לכיוון המייבש ופותח אותו בביטחון. ככה לא יחשדו. היא עדיין לא חזרה. הוא תוהה לעצמו מדוע היא מתעכבת, אם היה זה כל יום אחר הוא היה משתגע ומאחר לעבודה בגללה. אבל לא היום. המייבש עוצר ברגע, חלק מהבגדים בוערים מרוב חום וחלקם האחר עוד לח. הוא מפשפש בין ערימות המונוכרומיה עד שמוצא את התחרה האדומה. פיסת הבד שמפרידה בינו לבין האושר. הוא סוגר את המכונה החמה, שכרגע ממשיכה בשלה כאילו דבר לא קרה. הוא מכניס את התחתונים אל כיס מעילו ויוצא, משאיר את ניחוחות הכביסה מאחור.

הוא יוצא מהמכבסה בתמימות, כי זה בכלל לא מוזר לצאת ממכבסה ללא בגדים. הוא היחיד שיודע את זה. הוא משתדל לא לתת לפרנויה להשתלט עליו כשהוא רואה אותה במדרכה, מתקדמת לעברו. הוא מכניס את כפות ידיו אל כיסי המעיל, שומר על פיסת התחרה האדומה. היא חולפת כאילו לא ראתה אותו מעולם.

אותו יום, אותה שעה, רק שבוע אחרי, הוא חוזר עם פיסת התחרה אל המכבסה. הוא תרגל את זה אינסוף פעמים אל מול המראה. “היי” הוא אומר ומושיט לה את התחתונים שהפכו את השבוע שלו ללא פחות מחלומי. “אני חושב ששכחת אותם במכונת כביסה, מצאתי אותם כשהוצאתי את כל הבגדים שלי מהמייבש”.

“איך אתה יודע שהם שלי?” מובכת לרגע. לחייה אפופות באדמומיות המזכירה את התחתונים שטרם הודתה שהם שלה, בין כל בגדיה השחורים. הוא מגמגם. מבט חטוף על רגליה מגלה סימנים כחולים חדשים.

“נקרעו לך הגרביונים”, זה הדבר היחיד שהוא מצליח להוציא מפיו. היא חוטפת את התחתונים שלה מידו והולכת לכיוון מכונת הכביסה, ליצור גשר נוסף של בגדים בין המכונה אל עבר המייבש. “אני ירון, דרך אגב”. היא בטח לא שמעה.

גשרים בגרביונים
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (4)

יפה מאוד, אהבתי את העלילה המצומצמת. הצלחת לרגש עם מעט עלילה.

29/03/2019 14:58

הרבה זמן לא קראתי משהו כזה, תודה לך

30/03/2019 13:35

    זה מביע המון עבורי, תודה לך

    01/04/2019 07:02
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך