האדם הכי אהוב ביקום

mysecretheart 28/02/2020 328 צפיות 2 תגובות

אני ממש עצובה עכשיו.
אני לא צריכה להיות מדהימה.
אני לא צריכה חיים מדהימים.
אבל כרגע זה מרגיש שאני ממש צריכה את זה.
אני ממש צריכה שדברים יתחילו להשתפר.

רבתי עם אח שלי…וזה פשוט היה כל כך…זה גרם לי להרגיש כל כך רע בסוף.
אני לא יודעת מה נכנס בי, נכנס בי השד ואמרתי לו “תיזהר כי נכנס לי השטן”, הייתי כל כך עצבנית ואני לא בטוחה למה הוא פשוט הפעיל עליי לחץ נפשי מסויים שאני לא יכולה להסביר אותו.

בסופו של דבר סילקתי אותו מהחדר שלי, אמרתי בקול רם את מה שחשבתי “ברוך שפטרנו” ונעלתי את הדלת.

אני לא רוצה להרגיש ככה !
אני לא רוצה להגיד משהו כזה לאח שלי.
בעיקר לאח הספציפי הזה.
אני פשוט לא מבינה מה הבעיה…
למה אני לא מצליחה להסתדר איתו, למה אני כל הזמן נשרפת מבפנים ?

אני רק רוצה להיות מאושרת עם המשפחה שלי…כולנו ביחד…למה זה כל כך קשה ולמה זה לא קורה ?
אני לא מרגישה שיש לי משפחה שלמה ומלוכדת ו…

אויש אני בוכה.
כואב לי בנשמה.
ממש כואב לי בנשמה.

למה אנחנו לא יכולים להיות מאושרים ביחד ?

למה אחי מבודד את עצמו מכולנו ?

למה לא יצאנו לטיול משפחתי כבר שנים ?

למה אנחנו לא חוגגים ימי הולדת ביחד ?

למה ?!…למה אלוקיי למה זה ככה ?
אני אמורה פשוט לקבל את זה ?!
באמת אין שום דבר שאני יכולה לעשות ?!

אני רוצה להיות גאה במשפחה שלי…
אבל אנחנו לא משפחה כזאת.
אנחנו לא גאים אחד בשני כי כל אחד יותר דפוק מהשני.
רק ההורים שלי נורמליים.
אני מניחה שמשהו באיך שהם גידלו אותנו גרם לכל אחד לצאת דפוק בצורה אחרת.

יש ישתפר נכון ?
הרי אחי הגדול התבגר ונהיה אדם שפוי ובריא יותר…
אז גם שאר האחים שלי ישתנו לטובה נכון ?
נכון ?

אם הייתי מאמינה בזה לא הייתי בוכה…
אבל מכיוון שבכיתי אני מניחה שאני צריכה שמישהו יגיד לי את זה…

“אתם תהיו בסדר. את תראי. זה רק עניין של זמן עד שהכל ישתפר. תחזיקי מעמד ותמשיכי בדרך שלך…אל תדאגי הכל יסתדר. רק תאמיני שזה יכול לקרות וזה יקרה. רק תתפללי לזה וזה יבוא”.

אני כותבת את זה לעצמי…אבל אני שומעת קול אחר מקריא את זה וזה מנחם אותי.
עוד דמות שהמצאתי.
דמות בלי שם.

אני מניחה שזה באמת אומנות או נמות…
מה הייתי עושה בלי המוח שלי והדמיון שלי שירפא אותי וינקה אותי מהמציאות המלוכלכת ?

מחר יום חדש…
מחר יהיה יותר טוב.
תהיה לך עוד הזדמנות לתקן…שום דבר לא אבוד.

אני באמת מרגישה יותר טוב עכשיו.
אני מניחה שזה באמת הרבה יותר טוב ובריא פשוט לפרוק את הרגשות ולא לחכות שהם יעלמו לבד כי אז הן לא באמת יקבלו מקום ולא נוכל באמת לשחרר אותן בצורה הנכונה.

בפעם הבאה אני אהיה יותר טובה…
בפעם הבאה אני אהיה יותר נחמדה…
בפעם הבאה אני אעשה את הדבר הנכון.

הדלקתי בליבי משאלות.
משאלות שיש לי אמונה בהן, שיש לי רגשות של תקווה ואהבה כלפיהם.
להאמין שיהיה טוב…ויהיה טוב.
מתי זה אי פעם איכזב אותי ?
מתי להאמין שיהיה טוב אי פעם הכאיב לי או שבר אותי ?
אף פעם, זה אף פעם לא קרה.
אז אני חוזרת להאמין.
להאמין באהבה, להאמין בטוב, להאמין שכל היופי והקסם עוד לפני ושדברים מופלאים קורים כל יום והם קורים גם לי.

אני אוהבת את ההרגשה הזאת…
ברגע שרוקנתי את כל הכאב והעצב והכיעור וכל מה שהכביד עליי…נכנסה תחושה כל כך חמה לחזה שלי.
ואני בוכה שוב…
כי כשמישהו מחבק אותך בזמנים קשה אתה כבר לא מנסה להחזיק את הדמעות.
זאת הסיבה העיקרית למה אני אוהבת את עצמי…אני יודעת לחבק ולאהוב גם את עצמי ולתמוך בעצמי כאילו אני האדם שאני הכי אוהבת ביקום.

אני מניחה שכרגע ברגע זה…אני באמת הבן אדם הזה שאני הכי אוהבת ביקום.

האדם הכי אהוב ביקום
דרוג הסיפור 4.8 | 4 מדרגים

תגובות (2)

את/ה כתוב/ת ממש לא רע
תמשיכ/י
אין לי מושג מי את/ה אז אני מעלה את שתי האפשרויות

28/02/2020 22:05

    תודה, אני מעריכה את זה מאוד.

    03/03/2020 03:34
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך