חילופי עונות (סיפור שביעי בסדרה)

23/04/2019 83 צפיות אין תגובות

שיר, רז ונועם אהבו כולן את האביב. שלושתן היו חברות טובות כבר מגיל צעיר, וזה היה אחד הדברים המשותפים לשלושתן. הן אהבו את זה שמזג האוויר מתחיל שוב להתחמם אחרי הקור של החורף, את החגים והחופשים ששברו את שגרת העבודה, ואת הפריחה והלבלוב שמסביב. בעצם, לחלק האחרון רז פחות התחברה. הייתה לה אלרגיה די קשה, שתקפה אותה בעיקר באביב. אבל חוץ מהעניין הזה, שלוש החברות שמחו מאוד בכל פעם שהחזאים בישרו על סופו של החורף ובואו של האביב. במקום שבו האביב נמשך בערך שלושה שבועות בשנה, לפני שהוא מפנה את מקומו לקיץ החם והארוך, שלושתן ידעו להתענג על אותם ימי אביב ספורים, שבהם העולם נראה, איכשהו, קצת יותר שמח. הן אהבו מאוד להיפגש יחד באביב, אפילו יותר מבדרך כלל, ולבלות, בעיקר בחוץ, כשהן נהנות מהשמש האביבית שחזרה לאזור אחרי תקופה ארוכה של קור.

“אז מה חדש? יש תוכניות מיוחדות לזמן הקרוב?” שיר שאלה את נועם כשהשתיים נפגשו בשעת אחר צהריים מוקדמת. הן ישבו על ספסל בשדרה, שתו קפה והמתינו לרז שתצטרף אליהן.
“חשבתי אולי ללכת לטייל קצת, אם יהיה לי זמן” השיבה נועם. “מה איתך”?
“שום דבר מיוחד, לפחות בינתיים” ענתה שיר. “אני אחרי תקופה מטורפת בעבודה, אז עכשיו, כשהעניינים סוף סוף מתחילים להירגע, נראה לי שאנוח בבית כל עוד אני יכולה, לפני שהטירוף יתחיל שוב”.
“רעיון לא רע” אמרה נועם וחייכה.
“הַפְּ טְשוּ!” נועם ושיר הסתובבו להביט במקור הרעש הפתאומי וראו את רז, שבדיוק הגיעה, מתעטשת.
“לבריאות לך” אמרה נועם.
“תודה, דועב” אמרה רז מבעד לאף סתום.
“את מרגישה בסדר?” שאלה שיר.
“כד, רק האלרגיה הזאת הורגת אותי” השיבה רז. “כל שדה אותו סיפור- העציב והפרחיב בתחיליב לפרוח בחדש, ואדי בדחילה להִ….. פְּטשוּ! להתעטש. בהבוקר האף שלי לא בפסיק לדזול, והוא כל הזבד בדגדג דורא, אפצ’י אחרי אפצ’י אחרי אַפְּ טְשוּ! טוב, הבדתד את הדקודה”.
“וואו רז, בחיים לא ראיתי אותך ככה” אמרה נועם.
“בה זאת אוברת? אדחדו בכירות כבר שדיב ושתיכד ראיתד כבה האלרגיה שלי יכולה להיות דוראית באביב הַ אַפְּ טְשוּ!” התעטשה רז.
“כן, אבל משהו נראה שונה” אמרה שיר.
“באבת?” שאלה רז לפני שהוציאה טישו וקינחה את אפה.
“כן, גם אני שמתי לב לזה” אמרה נועם.
“בה בדיוק דראה שודה?” שאלה רז.
“טוב, ראינו אותך כבר עם אלרגיות, מתעטשת ומנוזלת, אבל עכשיו…. אני לא יודעת, נראה לי שזה משהו בקול שלך, הוא נשמע שונה” אמרה נועם.
“זה בטח בגלל הדזלת” אמרה רז וקינחה שוב את אפה. “איך עכשיו? יותר טוב”?
“לא ממש” השיבה שיר. “האמת? זה לא נשמע סתם כמו האלרגיה הרגילה שלך, עם אפצ’י פה ושם, זה נשמע כאילו את חולה”.
“בה פתאוב חולה? זה באבת רק קצת אִיפְּ טְשוּ! אפצ’יב” אמרה רז.
“אני מסכימה עם שיר- את נשמעת ממש מצוננת, רז” אמרה נועם.
“דו באבת, דועב. אתד שתיכד בגזיבות. אדי לא בבידה לבה אתד עושות כזה סיפור גדול בקצת הַפְּ טְשוּ! אלרגיה” אמרה רז.
“אנחנו בסך הכל דואגות לך” אמרה נועם.

“אִיפְּ טְשוּ, הַפְּ טְשוּ! אוף!” נאנחה רז למחרת בבוקר. היא הלכה ברחוב וכמעט שלא הפסיקה להתעטש. היא סבלה מהתקפי עיטוש במשך כל אחר הצהריים והערב הקודמים. היא באמת לא זכרה מתי האלרגיה שלה תקפה אותה בעוצמה כזאת. האף שלה כבר היה אדום לגמרי מרוב קינוחים, והיא התחילה להרגיש קצת סחרחורת. לפתע, רז הבינה שהיא נמצאת קרוב מאוד לדירה של שיר. היא ידעה ששיר מתחילה לעבוד מאוחר בדרך כלל, וחשבה שאולי אם תקפוץ לקפה קטן אצל חברתה הטובה היא תרגיש יותר טוב. למרבה הפתעתה של רז, כאשר הגיעה לדירה של שיר ודפקה בדלת, הייתה זו דווקא נועם שפתחה.

“דועב? בה את עושה פה?” שאלה רז בהפתעה גדולה.
“הַא אֵשוּ!” נשמע עיטוש רועם מכיוון הסלון.
“זאת שיר” אמרה נועם “היא לא מרגישה כל כך טוב, אז היא החליטה לא ללכת לעבודה היום, ואני באתי לראות איך אני יכולה לעזור לה”.
“זה בבש דחבד בצידך” אמרה רז. “אדי רק קפצתי להגיד שלוב, אבל חבל שלא אברתד לי ששיר חולה- הייתי באה לעזור גב הַפְּ טְשוּ”!
“לך יש בעיות משלך” אמרה נועם בזמן שרז הלכה אחריה לסלון, שם ישבה שיר על הספה, כאשר ראשה מכוסה במגבת והיא רכונה מעל קערה שהונחה על השולחן. רז יכלה לראות אדים עולים מתוך הקערה.
“תשאפי את הכל טוב טוב, זה ינקה לך את הראש” אמרה נועם לשיר.
“בה זאת אוברת ‘לך יש בעיות בשלך’? לבה את בתכוודת?” שאלה רז את נועם.
“היא בתכוודת שאת בעצבך בצודדת, ועכשיו גב אדי דדבקתי בבך” בקע קולה המצונן של שיר מתחת למגבת.
“כבה פעביב צריך להגיד לכן? אדי לא בצודדת! זאת רק הִיפְּ טְשוּ! אלרגיה!” התרגזה רז.
“שבעדו עלייך” אמרה שיר.
“זה באמת נראה קצת מוזר, רז” אמרה נועם.
“בה דראה בוזר?” שאלה רז.
“אתמול התעטשת בטירוף והיית מנוזלת לגמרי והיום שיר חולה. את באמת חושבת שאין שום קשר בין הדברים?” שאלה נועם.
“זה סתב צירוף בקריב” אמרה רז.
“האמת? זה לא נראה לי כל כך סביר שזה סתם צירוף מקרים” אמרה נועם. “אולי כדאי שתשבי ואני אביא גם לך קערה ומגבת”.
“אדי לא צריכה שוב קערה ובגבת הַא אַפְּ טְשוּ!” התעטשה רז.
“איך שאת רוצה” אמרה נועם.
“אֵ שוֹ! אוי….. הראש שלי…….” נאנחה שיר.
“מסכנה. האדים עזרו?” שאלה נועם.
“לא בבש” ענתה שיר. “הראש שלי עדייד ברגיש סתוב לגברי הֵ אֵשוּ! והאבצ’יב האלה בבש לא עוזריב”.
“וואו שיר, בחייב לא שבעתי אותך בדברת בקול כל כך בצודד” אמרה רז.
“אדי ברגישה זוועה. גב כד את והעאלק אלרגיה שלך, רז הֵ שוּ!” התעטשה שיר.

רז ונועם נשארו עם שיר בבית כל אותו היום כדי לעזור לה להבריא, אבל לא נראה היה שהן מצליחות במיוחד. העובדה שרז בעצמה לא הצליחה להפסיק להתעטש כל אותו היום לא ממש הועילה. ההתקדמות היחידה באותו היום הייתה שבסופו של דבר רז נאלצה להודות שהיא באמת חולה, אבל התעקשה שהאלרגיה שלה באמת תקפה אותה, והחמירה את מצבה. שיר ונועם לא התווכחו.

“הַ אֵשוּ! רז, את יכולה להביא לי בבקשה חבילת טישו? זאת שיש לי עובדת להיגבר בקרוב” אמרה שיר באותו ערב.
“איד בעיה הַ אִיפְּ טְשוּ! רק שדייה” אמרה רז.
“הַא אִישוּ, אִישוּ הַא אִישוּ!” התעטשה נועם לפתעה.
לבריאות, דועב” אמרה שיר.
“אִישוּ, אִישוּ, הַא אִישוּ! אוי, תודה” אמרה נועם.
“דראה לי שגב את קצת בצודדת, דועב” אמרה רז.
“לא שזה בפתיע בביוחד” אמרה שיר. “כל היוב היית פה עב ה…. ה….. הַ אֵ שוֹ! האבצ’יב שלי, ואת האבצ’יב של רז חטפדו שתידו עוד באתבול, אז בה הפלא שדדבקת” היא הוסיפה לפני שלקחה את הטישו שרז הביאה לה וקינחה את אפה לתוכו בקול רם.
“אִי שוּ, הַא אִישוּ! כד, אדי בדיחה שאת צודקת” אמרה שיר ומשכה באפה. “אז בה דעשה עכשיו? אב גם אדי חולה- בי יטפל בכן”?
“כדראה שדצטרך כולדו לטפל אחת בשדייה” אמרה רז.
“הי, יש לי רעיוד- בואו דעשה בסיבת ביג’בות, כבו שהיידו עושות כשהיידו קטדות” הציעה שיר.
“לא הבסיבה הכי כיפית שיכולתי לחשוב עליה, אבל שלושתדו כבר כאד, אז אולי זה דווקא רעיון טוב הִיפְּ טְשוּ!” התעטשה רז.
“ולכבוד בה תהיה הבסיבה? הַא אִישוּ, אִישוּ! בסיבת צידוד?” שאלה נועם.
“בה בתאוב- דעשה בסיבת ביג’בות לכבוד הֵ שוֹ הַא אֵ שוּ! האביב” אמרה שיר.
שיר כבר בילתה את רוב היום לבושה בפיג’מה, ורז ונועם בחרו מבין הפיג’מות הנוספות בארון שלה והצטרפו אליה למסיבת פיג’מות אביבית בסלון.

חילופי עונות (סיפור שביעי בסדרה)
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך