לא אוהבת את פורים

mysecretheart 08/03/2020 220 צפיות אין תגובות

אני לא אוהבת את פורים.
אני לא אוהבת להתחפש, ואני אף פעם לא במצב רוח חגיגי.
זה פשוט לא חג שאני מצליחה לשמוח בו וכל הקונספט של החג הוא שמחה.
אני מניחה שעבורי זה פשוט…קיצוני מידי לנפש.

אני לא יכולה פתאום לשמוח רק כי חג ופורים וכיף וכולם מתחפשים…כי לי זה לא כיף.
אני לא טיפוס שנהנה מהדברים האלה.
אולי אני פשוט זקנה בנפש שלי.

בכל מקרה, חברה שלי הציעה לי ללכת איתה לאיזשהו מקום לחגוג ואני סירבתי כי אני לא במצב רוח וליטרלי התעוררתי לפני שעה וחצי ואני עדיין עייפה.
קיצר, גם השנה פורים חולף מעליי מבלי שממש אכפת לי מזה.
כי זה באמת לא החג שלי.
כשהייתי ילדה זה היה החג האהוב עליי.
אבל התבגרתי, התעייפת מהמאמץ שהוא דורש, והיום פורים הוא חג שבמקום לשמח אותי גורם לי להרגיש סגורה ומוזרה.

אולי זה קשור לחוסר ביטחון עצמי…ואולי זה לא.
אני לא ממש אדע את התשובה עד שאני אחזיר לעצמי את הביטחון העצמי שלי ברמה שאני מצליחה לשמור עליו כל הזמן מבלי לתת לאנרגיות של אנשים אחרים להשפיע עליי.

הכי הזוי שאני תכלס כן אדם עם ביטחון…אבל זה לא ביטחון כשלא אכפת לך.
ואני סוג כזה של בן אדם שכבר לא אכפת לו.

אז כן, זה כנראה לא קשור לביטחון.
זה כנראה פשוט המצב רוח שלי שהוא לא רגיל להגיע לרמה של אנרגיות שפורים דורש.
אני פשוט לא מצליחה להיזכר בתקופות שכן היו לי אנרגיות.
אני לא בטוחה אם הן היו.
זה נראה כל כך רחוק…

אז אם אתם לא טיפוס של פורים כמוני…אני מבינה אתכם.
אם יש לכם איזשהו מטען ריגשי בקשר לחג הזה…אני גם מבינה אתכם כי גם אני חוויתי דברים כאלה.

היום אני מבינה שאני לא יכולה להתנהג הפוך מאיך שאני מרגישה ברגיל ולשנות את הרגשות שלי והמצב שלי רק בגלל שיש חג.
אני לא מרגישה ככה, אני לא מרגישה שבא לי לחגוג, אני שונאת להתחפש, ולא ממש אכפת לי מהמוזיקה הרועשת.

אני מעדיפה פשוט להישאר בבית ולהמשיך בחיי כרגיל כאילו אין חג בחוץ.

אני לא מאושרת שזה ככה.
הייתי רוצה למצוא את השמחה שלי בפורים.
למעשה גם ביום העצמאות ול”ג בעומר אני לא מוצאת את עצמי.
אני אף פעם לא הולכת לשום מקום, אני תמיד נשארת בבית וזה כבר לא קשור לשמחה.
זה כבר קשור לזה שבחגים כולם רוצים להיות עם החברים האמיתיים והקרובים שלהם…ולי אין ממש כאלה.

רק בודדות ולהן יש חבורות משלהן ככה שאני תמיד נשארת לבד.
אויש זה כל כך עצוב…
עצוב לי על עצמי מלפני כמה שנים שלקחה את הדברים האלה ללב.
אבל היום אני מבינה…שלא מצאתי את האנשים שאני רוצה להיות איתם בחגים, ואני לא רוצה להיות עם סתם אנשים, אלא עם אנשים שבאמת גורמים לי לשמוח.
לא משנה אם זה פורים, יום העצמאות או ל”ג בעומר.

יום העצמאות אני מעדיפה להיות עם המשפחה ולעשות על האש.
זה לא הדבר הכי מלהיב…זה בקושי קורה, בקושי למישהו אכפת…אבל אני מרגישה שאני יכולה לייצב את זה כמשהו שאנחנו עושים בתור משפחה.

ל”ג בעומר זה כבר יותר מסובך…אין לי ממש איך לחגוג אותו והוא עובר בלי יותר מידי יחס.

ופורים…פורים זה חג שאני בוחרת להתרחק ממנו.
כל השמחה הזאת עושה לי עצוב.
כי גם אני רוצה לשמוח…
זה פשוט לא כזה פשוט כמו שכולם גורמים לזה להיראות.

אבל אני שמחה שכל השאר נהנים.
אני באמת שמחה שגם כשאני לא יכולה לשמוח, אנשים אחרים מסוגלים ומקבלים מהחג הזה המון אנרגיות.

אז אני מקווה שכולכם נהנים בחג, ועושים את מה שאתם אוהבים.
אני גיליתי שאני לא אוהבת לחגוג את פורים, אז בחרתי שלא…כי זאת הדרך שלי לשמוח ולא להרגיש מלחמה פנימית וחוסר נוחות.

כדי שאולי תצליחו להבין פחות או יותר איך פורים גורם לי להרגיש ולמה בדיוק אני לא אוהבת אותו…אני אצטט לכם בית משיר שמזכיר לי את ההרגשה הזאת.

“אני לא נסיכה,
ולא מלכה של איזו ארץ רחוקה
תמיד אהיה הליצנית העצובה
של הקירקס אשר אצלי בנשמה” – מול המראה _דנה עדיני.

שיהיה חג שמח לכולם.
אני אהנה מהחג הזה בתור עוד יום מבורך בחיי ולא בתור החג הזה שכולם אוהבים.

לא אוהבת את פורים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך