משגעת את עצמי

mysecretheart 23/02/2020 383 צפיות 5 תגובות

בא לי ליצור משהו טוב.
מה לעשות כנראה כתיבה זה התחום היחיד שאני “משהו” בו.

אבל אני לא יודעת…די מיציתי את הכתיבה.
או שלא…אני לא ממש בטוחה.
אני יודעת שאני יכולה לכתוב סיפור…אבל אני לא יודעת איזה סיפור אני צריכה לכתוב.
קראתי פעם איפשהו שלא כל רעיון שעולה לך לראש הוא באמת אמור להיות הרעיון שלך.
יש סיפורים שאני חושבת עליהם אבל לא אני אמורה לכתוב אותם אלא מישהו אחר.

“תכתבי את הסיפור שאת רוצה לקרוא”.
זאת העצה שעולה לי לראש כרגע בכל מה שנוגע לכתיבה.
אני באמת חייבת ללכת לצומת ולקנות את הספר של יובל אברמוביץ’ על כתיבה.
אני פשוט אוהבת ספרים כאלה ואהבתי את איך שהוא כתב את “שנת המתנות” אז אני כנראה, רוב הסיכויים, אהנה מהספר הזה.
יש לי השבוע לקנות אותו ואז נגמר כבר המבצע עליו.

בכל אופן.
אני לא בטוחה איזה סוג של סיפור אני רוצה לקרוא.
משהו שיספק אותי.
אבל כרגע אני מרגישה שרק הסיפור שלי יכול לספק אותי.
אני לא ממש רואה את עצמי משקיעה בדמויות ובאירועים כשאצלי בבית לא ממש קורה משהו.

אני רוצה לקרוא סיפור עליי.
משהו שאני אוכל להגיד שאני מזדהה איתו והוא מנחם אותי והוא מראה לי סוג של פתרון.
אולי כשאני אגלה מה לעזאזל הוא הפתרון שלי אני גם אכתוב עליו.
למרות שאני בספק שזה יהיה משהו מעניין.

אני מרגישה שרוב הבעיות שלי הן בתוך הראש שלי.
ובעיקר בגלל שאני פשוט לא רוצה לסבול…ואני מתחמקת מכל מה שעלול להביא לי סבל.
לצערי זה הרבה דברים.

אז אולי התרופה שלי היא להתמקד בלפתור את הדברים האלה שמביאים לי סבל.
לדוגמא – אם אני שונאת לנסוע באוטובוס אז להוציא רישיון.
אם אני שונאת ששואלים אותי שאלות אז פשוט למצוא דרך להתמודד עם זה יותר טוב.

אני בטוחה שלבעיות שלי יש פתרון.
אני פשוט לא ממש בטוחה מהם ובקשר לאלו שאני כן בטוחה אני לא רואה איך אני פותרת אותן.

אבל זה לא העניין כרגע.
העניין הוא שאני רוצה ליצור משהו חדש.
משהו שלם.
משהו שהוא לא חפירה שלי על עצמי.
משהו שאני אוכל לשתף עם העולם והוא יעמוד בפני עצמו ולא יחשוף אותי.

הרי כמה פעמים חשבתם על האדם מאחורי הספר שקראתם ?
לרוב זה לא ממש מעניין מי כתב את הסיפור אלא אם כן הוא כתב את זה בצורה גאונית שאתה תוהה לעצמך “איך הוא עשה את זה ?”.
אני רוצה להיות מישהי כזאת.
מישהי שהיצירה הולכת לפניה.
אבל אני בכלל לא יצירתית.

באסה לי מה אני אגיד.
אני מניחה שהגיע הזמן לקחת הפסקה מהכתיבה ולהתעסק בדברים אחרים שאשכרה מביאים אותי לאיזשהו מקום.
כבר כתבתי 5 פוסטים כאלה היום ומחקתי.
אני פשוט אכתוב רק את ה30 ימים האלה ואז זהו.
כל השאר ליומן.
כל השאר ליישם.
כל השאר להשתמש בו כחומר לבנייה עצמית ולא כדלק לחפירה עצמית.

אוי אני מרגישה לפעמים שאני מה זה קשה עם עצמי.
אבל מה אני אעשה שזה מה שאני באמת חושבת ?

אני פשוט כל כך אוהבת את הצליל של האצבעות על המקלדת.
זה אפילו לא עניין הכתיבה עצמה.
זה יותר הפעולה.
לשבת מול מחשב ולכתוב כאילו אין מולך דף.
זו פשוט הרגשה מנתקת.

חלום שלי להיות אחת שיושבת בבית קפה ועובדת על המחשב שלה.
זה אשכרה החלום שיש לי…
איזה חלום לא מוגדר.
יושבת בבית קפה ועובדת במחשב אבל על מה ?!
על מה את פאקינג עובדת ?!
אני פשוט רוצה לדעת !!!

חחחחחחחחח
אני משגעת את עצמי.
אני צריכה לצאת יותר מהבית ומהראש של עצמי.
להתמקד באנשים אחרים ובעולם ולא בעצמי כי מעצמי אני לא מגיעה לפאקינג שום מקום.

משגעת את עצמי
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (5)

יש לך יותר מידי דילמות שאני בטוחה שיבוא יום ואת תדעי מה התשובות שלהם , מציע לך לשבת ולקרוא את השאלות שכתב והתשובות פשוט יגיעו מעצמן כי הן נמצאות בתוכך .
ואל תשכחי את המשפט לפעמים חלומות מתגשמים…
שרוצים משהו הכל אפשרי

23/02/2020 07:29

שלום.
“חלום שלי להיות אחת שיושבת בבית קפה ועובדת על המחשב שלה.
זה אשכרה החלום שיש לי…”
זה גם החלום שלי!
אבל איני רואה איך אני מגיע אליו…
אני חושב שרק עם אנשים עם “לב כותב” יכולים להבין את התסכול שיצא לך מהלב וחיפש את המילים לבטא את עצמו.
גם אני מרגיש כך לפעמים. התחושה הזאת שאתה רוצה ליצור משהו, כאילו יש בתוכך משהו שרוצה להיוולד. אבל אתה לא יודע מהו. ואתה גם לא יודע איך ללדת אותו.

נכון שהכתיבה שלך ספונטנית? שאת פשוט יושבת והאצבעות כותבות מעצמן, בלי שתכננת מראש מה לכתוב? ואחר כך את קוראת את הדברים שכתבת ואומרת לעצמך – מאיפה זה הגיע?

התחושה שלי בכתיבה היא שקיים משהו, סיפור או כל דבר אחר, ואני רק מגלה אותו. לכן איני יודע מה לכתוב, כי אני אינני הכותב, אלא המגלה. וכמו מגלה ארצות, אינני יכול לדעת מה אגלה במסעותיי – עד שאגלה אותו.
אבל כמו מגלה ארצות, כשאני כן מצליח לגלות משהו שנסתר שם עד היום, ואיש לא גילה אותו לפניי – זו הרגשה נפלאה! וכשאחרים נפגשים עם הגילוי שלי ונהנים ומתרגשים ממנו – זו הרגשה נפלאה כפליים!

אנא, אל תנטשי את הכתיבה! המשיכי לכתוב וגלי את עצמך!
בהצלחה!

24/02/2020 01:00

    תודה, שכחתי להגיד את זה כשקראתי את התגובה שלך.
    וכן אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת ואתה לגמרי צודק ואין לי עוד מה להוסיף.

    27/02/2020 19:41

הממ אני זוכרת את הסיפור שכתבתי באתר הזה לפני כמה שנים – הסיבה למה חזרתי לאתר הזה – כדי לראות איך הוא היה- וגם ככה גיליתי את הסיפור שלך ככה שאני שמחה.

אני זוכרת שבהתחלה הייתי כותבת כל פרק על דף ואז עם הזמן הפרקים נהיו יותר ויותר מהלב שלי לא הייתי צריכה את הדף כל רעיון שהיה לי במוח רשמתי באותו רגע וזה הרגיש הכי טבעי והכי טוב כי לא הייתי צריכה לחשוב יותר מידי על ניסוח ועל מה יקרה אחר כך , ופשוט נוצר פרק שלם ולפעמים ארוך יותר אבל מעניין פי מאה!
כתיבה ספונטנית כמו שכתוב בתגובה לפני..

והבנתי שזה למה אני אוהבת את הכתיבה שלך! זה פשוט בא ישר מהלב ואני הכי מתחברת לזה ככה.

27/02/2020 12:00

    אוווו, למה זה מרגש אותי ?! חחחחח
    תודה.
    לא יוצא לי הרבה לחשוב על איך אנשים אחרים תופסים את הכתיבה שלי.
    אני חושבת שזה שאני פשוט לא הטיפוס שמתכנן מה לכתוב…
    אני רק יודעת מה אני מרגישה ואני הולכת לפי ההרגשה הזאת בגלל זה הרבה פעמים ב-30 ימים מצאתי את עצמי כותבת דברים כמו “אני ממש אוהבת את BTS” , “הקפה שלי לא טעים”, “אח שלי מעצבן” – כי זה מה שהרגשתי בזמן הכתיבה ואני כן רוצה לצקת את ההרגשה שלי באותו רגע שאני כותבת לתוך הכתיבה עצמה.
    לא יודעת למה…
    אני פשוט אוהבת לא לחשוב יותר מידי ולפרוק כשהסיפור הוא הסיפור שלי.

    27/02/2020 19:49
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך