בסך הכל אדם

הוא בסך הכל אדם
אולי פחות, אך לא יותר
נשמה, עור בשר ודם
ומעצמו הוא מסתתר –
מסכות, תכריכים או משהו אחר,
רגשות חבויים הוא קבר ושומר.

הוא כבל עצמו בשלשלאות
מן העולם הרחק הרחק
הוא לא שמר צרור מפתחות
לבד מהן הוא יתנתק –
לא יקומם, לא יתלונן, אלא רק שותק,
גם אם שומם לא יקונן כי רק הוא זה שצודק.

בבד שחור קשורות לו העיניים
עיוור אל מאורעות העולם,
אין לו כוח או רצון בידיים
ואת חייו הוא מעביר נם –
זמן האמונה העיוורת עודנו לא תם,
גורלו עדיין מוסתר מן השמש המסנוורת – הוא בסך הכל אדם.