זהו סיפור על מפגש קרווים בעלי צבע שונה שיוצרים יחד,לבסוף,-מבנה

קווים

זהו סיפור על מפגש קרווים בעלי צבע שונה שיוצרים יחד,לבסוף,-מבנה

קַווִּים

בְּבּוֹקֶר אֶחָד, כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה,
הַקַּו הַשָּׁחֹור הִתְעוֹרֵר בְּשִׂמְחָה:
“אֵיזֶה בֹּוקֶר נִפְלָא לְטִיּוּל,זֶה הַיּוֹם!
“מִיָּד אֶתְקַשֵּׁר אֶל הַקַּו הָאָדוֹם!
חִישׁ מְהֵרָה, אֶת בְּגָדָיו הוּא לָבַשׁ,
וְנִגַּשׁ לְטַלְפֵּן אֶל הַקַּו הַמְּבֻקָּשׁ:
– “בּוֹקֶר טוֹב, יְדִידִי, מָה נִשְׁמַע אֶצְלְךָ?
“הַאִם אַתָּה מּוּכָן לְהִצְטָרֵף אֵלַי, בַּהֲלִיכָה?”
“ַ-הַבּוֹקֶר רַק הִתְחִיל”- פִּהֵק יְדִידוֹ,
אָז הַקַּו הַשָּׁחוֹר, יָצָא לְבַדּוֹ.

הָלַךְ הוּא לְאַט במוֹרַדוֹ שֶׁל רְחוֹב,
וּפָגַשׁ בַּפְּנִיָה אֶת הַקַּו הַצָּהֹוב.
שָׂמַח הַקַּו הַשָּׁחוֹר וְאָמַר:
– “הָבָה נַמְשִׁיךְ לְטַיֵל בִּמְחוּבָּר!”
הֵם הִתְקַדְּמוּ בְּנִתּוּר עַל הַחוֹל,
וּבְצָהֳרַיִם פָּגְשׁוּ אֶת הַקַּו הַכָּחול.
– “אֵיזֶה יוֹפִי”! אָמַר הַשָּׁחור הַנִּרְגָּשׁ
– “עַכְשָׁו נוּכַל לַהֲפוֹךְ לִמְּשֻׁלָּשׁ]”
הֵם יָצְרוּ מְשֻׁלָּשׁ שְׁוֵה-צְלַעוֹת מְהוּדָר
וְהִמְשִׁיכוּ יָשָׁר לְכִוּוּן הַנָּהָר.

עַל סִירַת מְשׁוֹטִים, בְּעַרְבוֹ שֶׁל הַיּוֹם,
הֵם סוֹף סוֹף פָּגְשׁוּ אֶת הַקַּו הָאָדום
– “מַה שְּׁלוֹמְכֶם חֲבֵרִים?” הוּא שָׁאַל בְּשִׂמְחָה
– “הַכֹּל בְּסֵדֶר חָבֵר. וּמַה אֶצְלְךָ?”
– “כָּךְ, לֹא רַע, רַק אֲנִי חָשׁ קְ צַ ת סָחוּט,
-כִּי כֹּל הַיּוֹם חָתַרְתִּי בַּסִּירָה, בְּלִי לֵאוּת!”
– ” מָה אַתָּה סָח? הִתְעַיַּפְתָּ? כֵּיצַד?”
“- נִסִּיתִי לַחֲתוֹר אֶל הָאוֹפֶק, לְבַד!”
– ” אָז מָה הַפֶּלֶא אֵפוֹא שֶׁאַתָּה כֹּה עָיֵף,
מוּטָב שֶאֵלֵינוּ עַכְשָׁו תִּצְטָרֵף”

כְּדָאִי שֶׁתִּזְכֹּר, כִּי כָּל הַקַּוִּים
יְכוֹלִים לִהְיוֹת יְשָׁרִים וּשְׁלוּבִים,
לְהִתְחַבֵּר זֶה אֶל זֶה בְּכָל פִּנָּה
וְלִיצֹר יַחַד צוּרָת מְצֻלָּע הֲגוּנָה
– וְאִם הַקַּו עָקֹם, לֹא מֻשְׁלָם
מָה קוֹרֶה אָז בְּעוֹלָם?
“- עוֹד מְעַט וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּמַיִם תִּצְנַח
וְיָרֵחַ לָבָן יַעֲלֶה מִמִּזְרָח”.
כָּךְ הַקַּו הָאָדוֹם הִתְפַּתֵּל מִסְּבִיבָם
וְנִסָּה אֶל הָאוֹפֶק מַמָּשׁ לְמָשְכָם!

אַךְ הַקַּוִּים שֶׁבִּלּוּ יַחַד כָּל הַיּוֹם
עֲנוּ בְּקוֹל אֶחָד לַקַּו הָאָדֹם:
חִיּוּךְ הוּא הַקַּו הֶעָקֹם הַיְּחִידִי
שֶׁיָּכֹל לְיַשֵּׁר כָּל דָּבָר בִּלְעָדִי!
כָּךְ שֶׁעַד מְהֵרָה הִתְרַּצָּה וְנֵאוֹת
לִיצֹר יַחַד, רִבּוּעַ צִבְעוֹנִי כַּיָּאוּת
אֶת הָרִבּוּעַ הֵם הִדְפִּיסוּ עַל בַּד
וְעַל תֹּרֶן גָּבוֹהַּ תָּלוּהוּ מִיָּד
וְאִם עֲדַיִן בָּרוּחַ הוּא לא עָף,-
הוּא בְּוַדַּאי נִמְצָא שָׁם עַד עַכְשָׁו!

*C כל הזכויות שמורות למירה (ברין) הראל

קווים
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך