שבוע טוב מתחיל עם בננה

09/06/2021 82 צפיות תגובה אחת

“שבוע טוב מתחיל עם בננה”,
כך פסקה נחרצות באזניי דודה חנה.
“מה פתאום! אין מצב!”, כך הדוד יהושע:
“אין כמו תפוח לתחילת השבוע”.

בסוף כל שבוע סער הויכוח,
חנה: “בננה!”, יהושע: “תפוח!”
ואני מעת בוקר ממש משתגע,
בננה? תפוח? אני לא יודע.

אשאל את שכננו, אדון פילוסוף.
אולי להחליט יעזור לי סוף סוף,
כי אדון פילוסוף כידוע חכם
שיודע הכל יותר טוב מכולם.

הקשתי בדלת חזק, תוק-תוק-תוק.
פתח פילוסוף, מבליע פיהוק.
ראיתי שזה אך הקיץ משנתו
אך כלל לא היססתי. שאלתי אותו:
“בננה? תפוח? תפוח? בננה?
אמור מי צודק, יהושע או חנה?”

אדון פילוסוף קימט את מצחו,
חשב וחשב וכחכח בגרונו,
“אכן לא פשוט, בננה, תפוח?
הרי כאן אגוז קשה לפיצוח!
הואל להמתין כשנה או שנתיים
ואני אחפש בספריי בינתיים”.

חשבתי בלב, “שנה או שנתיים?
אתקשה לחכות אפילו יומיים!
ספרים הוא אמר? גם לי יש ספרים
עם תמונות ובדיחות והרבה סיפורים.
הכל שם כתוב, רק צריך אורך רוח,
בננה אמצא שם, אמצא גם תפוח”.

הלכתי הביתה, ספרים שם חרשתי,
שבועיים עלעלתי, נברתי, חיפשתי.
לילות לא ישנתי, כמעט לא אכלתי,
דרשתי, יגעתי אך כלום לא מצאתי.
לא בננה, תפוח, בטטה או שום.
במילים אחרות – לא מצאתי מאום.

עייפתי, נואשתי, ביקשתי לנוח.
נמאסת לי בננה, נמאסת תפוח,
אכזבתם ספריי, גם אדון פילוסוף.
איך ארגיע נפשי? אבקר את הקוף,
ידידי שבג’ונגל ישמח שאבוא
ואשאל מה נשמע ואשב לצדו.

ארזתי מגבת, בגדים ופיג’מה
קניתי כרטיס באל על לפנמה,
שם גר לו בג’ונגל צ’ימפנגו הקוף
ליד עץ המגנוליה, עם בנג’ו ותוף.

הגעתי עם שחר לעיר פנמה
בירת המדינה אשר שמה הוא כשמה.
לג’ונגל המשכתי בטקסי ישן
שקרטע בשבילים ופלט רוב עשן.

הגעתי לעץ המגנוליה סוף סוף,
לצלו שם המתין לי צ’ימפנגו הקוף
כאילו מראש בליבו כבר ניחש
שהנה קרב המפגש המרגש.

לאחר טפיחות גב, חיבוקים ונשיקות
ישבנו יחדיו להחליף חוויות
ותוך השיחה כבדרך אגב
סיפרתי עד כמה אני מאוכזב.
ממה התאכזבת? שאלני הקוף.
מספריי, עניתי, ומאדון פילוסוף
שלא פסקו דין בין יהושע לחנה
אם לבחור בתפוח או רק בבננה.

צ’ימפנגו צחק הא-הא-הא, הו-הו-הו!
מדוע לבחור רק בין אם לבין או
כשיש פתרון פשוט ומושלם?
בשביל מה אם או או כשאפשר גם וגם?
ועוד הוא שאל, על מה ומדוע
לאכול את הפרי רק אחת לשבוע?

וכדבר קלישאה: נפקחו אז עיניי.
אתם תפסתם את זה רבותיי?
על מה התנצחו יהושע וחנה
כשאפשר גם תפוח וכן גם בננה?
שניהם טעימים ובריאים כידוע
וראוי לאכלם מדי יום בשבוע.

חזרתי הביתה מבסוט עד הגג
עליז ושמח ממש כביום חג.
בדרך קניתי בשוק הירקות
ארגז תפוחים וארגז בננות.

מאז בכל בוקר ובכל צהריים
עשיתי מנהג לאכול מן השניים
תפוח תחילה ואחר כך בננה
לשמחת הדודים יהושע וחנה.

יום רדף יום, חלפו כשנתיים
פעמון הכניסה צלצל פעמיים.
פתחתי, עמד שם אדון פילוסוף
כחוש, חלשלוש, כל כולו רבע עוף.
“מצטער”, כך אמר, “הרמתי ידיים.
חיפשתי לשווא, שרפתי שנתיים.

לילות כימים הוגעתי מוחי.
לא הגעתי לכלום על אף כל חוכמתי.
תפוח? בננה? בננה? תפוח?
אין לי שמץ מושג, תיקחני הרוח!”

אוי, אדון פילוסוף, אנא סלח, אנא מחל.
איך שכחתי ממך לא ברור כלל וכלל.
לשווא כה יגעת, למותר כה טרחת,
מזון ומשקה ממעיך חסכת.

ימים ולילות בזבזת, שנתיים!
בעוד שאני כאן זולל בינתיים
תפוח, בננה ועוד פרי לרוב!
אנא סלח אדוני, זה לא טוב, זה לא טוב.

הגשתי קפה ופירות מלוא הסל.
אדון פילוסוף הסתער ואכל
בננה, תפוח, פיטנגו ומנגו
בזמן שאני מספר על צ’ימפנגו:
“תראה איך פתר בלי הנד עפעפיים
בעיה שהעיקה עליך שנתיים!”

הטיח אגרוף במצחו פילוסוף,
“מה שווה חכמתי אם הביס אותי קוף!”

“לא נורא”, עניתי, “גם חכם באדם
החוקר סוגיות ברומו של עולם
לעתים כשנדרש לעניין כה פשוט
כתפוח, בננה או סתם איזו שטות
מתקשה לנתח דברים עד הסוף
בנושאים שברורים ונהירים לכל קוף”.

שבוע טוב מתחיל עם בננה
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

יואל היקר, ברוך הבא לאתר.
אתה מוזמן להגיב על סיפורים של אחרים, וכך נכיר אותך יותר.
כתוצאה מכך, תזכה ליותר צפיות לסיפוריך, ואולי גם לתגובות.

העברית נהדרת, וכך גם החריזה ומשקל השורה. ללא ספק, אשמח לקרוא עוד מפרי מקלד־עטך.

מזכיר במידת־מה את ‘עוזו ומוזו מכפר קאקארוזו’.
לחלופין, את עט־החלל:
כשהאמריקאים הגיעו לחלל, גילו שבשל תנאי חוסר משקל אין ביכולתם להשתמש בעט. הם השקיעו זמן, מחשבה וכספים – ופיתחו עט שאפשר להשתמש בה גם בתנאי חוסר משקל.
כשהרוסים הגיעו לחלל, גילו שבשל תנאי חוסר משקל אין ביכולתם להשתמש בעט;
אז הם כתבו בעיפרון!

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

10/06/2021 16:46
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך