דיין
אני לא חושבת מישהו בכלל יבין את ההרגשה ואולי זה נשמע סתום

שברים

דיין 27/06/2017 545 צפיות אין תגובות
אני לא חושבת מישהו בכלל יבין את ההרגשה ואולי זה נשמע סתום

זהו זה, נשברו הצלחות, עפו החודים, ואת הכוסות בעטתי לעזאזל, ואוף הכול לא מסתדר, כמו מן בלון בצבע צהוב שהתפוצץ אבל עדיין מתעופף? כן, הכול כזה בלגן כמו לכלוך יפה שלא יורד, כמו הלק שעשיתי למסיבה- חלק נשאר וחלק התקלף, ושוב אני רוצה את הכול לקלף, לעשות קצת סדר בבלגן שיצרתי. אני שונאת בלגן, אבל אני יוצרת כל כך הרבה אי סדר שנהפך לבלגן אחד גדול וזה הכול, זה הכול. אבל הזבל גם נשאר וערימות של מיליון בגדים על המיטה, זרוקים, ואוי ואבוי הכול שוב נשרף, ונשארו רק שאריות של בגדים ומדף, ועכשיו אין ארון או מיטה או שידה ואיפה לעזאזל אני ישנה?! אני כבר לא מבדילה בין מיטה לרצפה או מדף אני פשוט נשכבת ונרדמת, זה נחמד. זה נחמד לפעמים קצת בלגן אבל יותר מדי זה כבר גדול עליי, עוד שנייה אני אתמוטט כי היא אוהבת אותו אבל היא בכלל חברה של מישהו אחר ואני בכלל אוהבת את ההוא שהיא אוהבת ומחשיבה אותו חבר, אבל עוד שנייה הוא יגיד שהוא אוהב אותה ולא אותי ו-איך ידעתי שזה יקרה, לצערי. וזרקתי את הצלחות לאיזה חור במטבח ליד החודים של העיפרון ושברי כוסות החבאתי במכנס, באמת לא כדאי לעשות בלגן, ידעתי שזה רק יעשה בלגן.

שברים
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך