mysecretheart
שזה אומנם סיפור קצר אבל כמו שאתם שמים לב זה יותר כמו חלק מסיפור ארוך מאוד. בתוך הראש שלי זה מדע בדיוני. אין לי את כל המסביב. יש לי רק את הסצנה הזאת. ולי זה מספיק ואני מקווה שגם לכם.

סיפור קצר – לא עד כדי כך

mysecretheart 23/04/2019 106 צפיות 4 תגובות
שזה אומנם סיפור קצר אבל כמו שאתם שמים לב זה יותר כמו חלק מסיפור ארוך מאוד. בתוך הראש שלי זה מדע בדיוני. אין לי את כל המסביב. יש לי רק את הסצנה הזאת. ולי זה מספיק ואני מקווה שגם לכם.

“אם אתה אוהב אותי תן לי ללכת”,היא אמרה לו וניסתה להשתחרר מהקורה שאליה הוא קשר אותה.
הוא הביט בה והיא הביטה באקדח שבידו.
הוא הפנה את מבטו אל היער החשוך.
“אני אוהב אותך”,הוא התוודה,”אבל לא עד כדי כך”,אמר במרירות.
הוא התקרב אליה והתכופף כדי שיוכל להביט בפניה.
“היית צריכה להקשיב לי”,הוא אמר וצמרמורת עברה בה.
“תראה”,היא התחילה לומר לפני שהצמיד אקדח לראשה.
היא השתתקה מיד.
אל תבכי היא אמרה לעצמה.
“הייתי צריך לדעת. הפכת אותי לאידיוט”,הוא אמר ונלחם בזעם שרצה להתפרץ ממנו,”תאמיני לי גם אני לא רציתי שזה יגמר ככה”.
היא נשכה את שפתייה.
הוא הוריד את האקדח ושתק דקה ארוכה.
“את לא אוהבת אותי”,הוא אמר וקם על רגליו,”את אף פעם לא אהבת. את רק השתמשת בי.”.
הוא התחיל לשחק באקדח…הכניס והוציא את המחסנית.
“מה?”,היא שאלה המומה,”זה מה שאתה חושב עליי?”.
“תסתמי”,הוא אמר בלי להביט בה והמשיך לשחק עם האקדח,”אני לא רוצה לשמוע את התירוצים שלך ויש לי אקדח ביד , אל תגרמי לי להשתמש בו מוקדם מכפי שתכננתי”.
היא הייתה סותמת.
אבל היא העדיפה למות מלתת לו לחשוב משהו שהוא לא נכון.
“תסתכל עליי”,היא קיבלה אומץ לומר.
הוא לא הקשיב.
“תסתכל עליי!!”,היא צעקה.
הוא לא נרתע.
הוא הביט בה במבט האטום שלו.
“בגדתי בך. נכון”,היא אמרה בפשטות,”אני לא מתחרטת על זה. אם לא הייתי עושה את זה לעולם לא הייתי יכולה להביט בך שוב”.
הוא ואנשיו עמדו לפשוט על עיירה ולטבוח בכולם.
היא הזהירה אותם ובכך הצילה רבים.
אנשי העיירה היו ממנהגי המהפכה – והיא הייתה אחת מהם.
שייכת לעם אחר.
עם שהוא האויב שלו.
הוא ידע את זה.
הוא ידע על מוצאה המפוקפק.
אבל הוא התעקש להשאיר אותה איתו.
בוודאי עכשיו הוא מתחרט על ההחלטה הזאת.
היא בלעה את הרוק,””הייתי מאבדת אותך באותו הרגע!!. אתה יודע את זה!!”.
הוא טחב את האקדח בחגורה ותוך שניות התכופף מולה והחזיק בברכיה.
“אני לא מבין אותך”,הוא אמר והביט עמוק אל תוך עיניה,”את לא מבינה שלשקר לי לא יעזור לך?”,הוא אמר נסער.
היא מתעקשת שהיא עשתה את זה בשביל האהבה.
“היא חושבת שאני טיפש?”,הוא שאל את עצמו.

“את חושבת שאני רוצה לעשות את זה?”,הוא שאל בכעס,”לא השארת לי ברירה”,הוא לחץ על ברכיה.
הוא לא רצה לאבד אותה.
היא ראתה את זה.
אבל היא גם ראתה שהוא נלחם בעצמו…הוא נלחם בצד הזה שבו שאוהב אותה.
היא הזילה דמעה.
“אני לא מבינה אהובי”,היא אמרה כשעיניה נעוצות בעיניו,”למה אתה לא מאמין לי?. מה עשיתי שגרם לך לאבד בי אמון?”.
עיניו התרככו…היא ראתה שם פגיעות…היא ראתה שם שיגעון.
“את עמדת לעזוב אותי”,הוא אמר נבגד,”אני ראיתי את התיק שהכנת. את עמדת לברוח”.
היא הסתכלה עליו מבוהלת.
היא שתקה.
“מה את הולכת לומר לי הפעם ?. איזה סיפור את הולכת להמציא?”,הוא שאל בכאב.
היא לא יכלה להביט בו.
“תירה בי וזהו”,היא אמרה מיואשת,”אולי זה עדיף לי”,היא הביטה בשמי הלילה עייפה.
הוא התיישב לידה והניח את ידו על ירכה מבלי להביט בה.
היא הצטמררה.
“אם אחי ידע שהשארתי אותך בחיים…זה רק ייתן לו תירוץ לקחת ממני את כל מה שיש לי”.
“חשבתי שאני כל מה שיש לך”,היא אמרה במרירות.
הוא הפנה את פניו והביט בה.
“אם אני לא יהרוג אותך הוא כבר יטפל בך. ותאמיני לי שהוא הרבה יותר אכזרי ממני”.
היא הסתכלה עליו וראתה נער שאהב אותה נואשות וגם היא אהבה אותו.
“תנשק אותי. תנשק אותי בפעם האחרונה”,היא התחננה.
הוא הביט בה מבולבל.
“אני לא אבקש שוב”,היא הזהירה אותו.
הוא מיד נישק אותה.
הוא היה רעב אליה.
לא יכל לוותר.
לא יכל לשחרר.
בטח שלא לפגוע בה.
אבל לא הייתה לו ברירה.
היא מסוכנת.
היא גרמה למוות של הרבה מאנשיו.
היא כמעט עלתה לו בחייו.
“אני רק צריך לדעת דבר אחד לפני שאני מהמר על הכל”,הוא החזיק בפנייה ברכושנות.
“מה?”,היא שאלה מבוהלת.
“אם בסופו של דבר…זה או אני או הם. במי את תבחרי ?”.
היא לא ידעה איך לענות לשאלה הזאת.
“אהובי…אם אתה בוחר בי אתה בוחר גם בעמי אתה לא מבין את זה?”,היא שאלה בעצב.
הוא קם והתרחק ממנה נסער.
“אני שייך לפה ואת לשם!! . איני יכול לשחרר אותך למשפחתך!!. ובטח שלא להחזיר אותך איתי הביתה…מה את מצפה ממני לעשות?!”.
הוא התהלך סביב עצמו.
“תתן לי ללכת”,היא אמרה בפשטות.
“לעולם לא”,הוא אמר בכעס.
“אתה מעדיף להרוג אותי ?!”,היא שאלה מזועזעת.
“זה מגיע לך!!”,הוא אמר,”את יודעת בכלל למה גרמת ?!. כמה חיים הרסת !?”.
“אני לא אתן לאף אחד לפגוע בחפים מפשע!”,היא אמרה בכעס,”אני לא יכולה!! זה נגד הטבע שלי!”,היא ניסתה להסביר לו.
“גם להיות איתי זה נגד הטבע שלך!!”,הוא אמר בכעס,”אבל את איתי!. את שלי!”.
הוא התקרב אליה.
“אני שלך!. אני נשבע לך!. אני נשבע לך שאני שלך!”,הוא אמר והביט עמוק אל תוך עיניה.
היא לא ידעה מה לומר.
“תגידי שאת שלי!!”,הוא התחנן.
הוא רצה הבטחה.
הוא רצה לדעת שהיא יותר בחיים לא תחשוב לעזוב אותו.
“אני שלך”,היא אמרה בכנות,”אבל אני לא יכולה להישאר איתך. אני לא יכולה להישאר פה,אתה יודע את זה. בבקשה אהובי…אם אתה אוהב אותי תן לי ללכת”.
הוא התרחק ממנה.
“אמרתי לך…אני לא אוהב אותך עד כדי כך”,הוא אמר בקרירות.
היא התחילה לבכות.
“אני מצטער”,הוא ירק במרירות,”לא השארת לי ברירה”.
הוא שלף סכין וחתך את החבלים.
“יקירי מה אתה עושה!?”,היא שאלה מבוהלת.
“אני לוקח אותך. הוא כבר יחליט מה לעשות איתך”.
היא התנגדה בבהלה והופתעה כאשר היא השתחררה ממנו.
היא לא הופתעה כאשר הוא שלף את האקדח והצמיד אותו למצחה.
היא עצמה את העיניים וחיכתה.
“אני לא הולך לירות בך. אבל אם תנסי לברוח…אני לא אכוון להרוג אבל אני בהחלט אפגע בך. את רוצה לנסות אותי אהובתי?”.
היא נענעה בראשה לשלילה.
“את יודעת את הדרך”,הוא הסתכל אל היער שמאחוריה,”תתחילי ללכת”.
היא נכנעה והסתובבה.
אחיו עלול לענות אתה.
אבל לפחות היא תישאר איתו.
זה העונש שלה.
היא לא הייתה צריכה לבגוד בו ככה.

סיפור קצר – לא עד כדי כך
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (4)

זה ממש ממש יפה

23/04/2019 15:52

תודה רבה !

23/04/2019 19:21

כתוב טוב, מותח

23/04/2019 20:01

    תודה ! שמחה שאהבת !

    23/04/2019 20:19
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך