עולם אפור – פרק 4

mysecretheart 10/11/2020 325 צפיות 3 תגובות

זה מוזר להרגיש כל כך רחוקה מכולם.
שבכל יום שעובר, הזיכרון נמחק, ואז כבר אין טעם לדבר עם אף אחד.
אני יכולה לשלוח הודעה, אבל אני מעדיפה שפשוט תהיה פה.
כי אני לא רוצה לדבר, אין לי שום דבר חשוב להגיד, אני רק רוצה להרגיש שוב מה זה אומר להכיר מישהו, ולהבין את מה שנמצא בין המילים

מסובך לי להבין, למה כל כך קשה לי להיות עצמי ליד אנשים.
כאילו אני תמיד חייבת להגן על עצמי.
אני קוראת לה “חברה”, רק אם אני עצמי כשאני איתה.
אם אני כבר לא יכולה להיות אמיתית (לרוב באשמתי), החברות מתה.

“היא לא חברה שלי”, אני מסבירה לאמא, והיא עושה לי פרצופים.
לכי תסבירי לה, שיש אנשים שאתה כבר לא יכול לקרוא להם חברים, לא משנה כמה הם נחמדים אלייך, או סתם בכללי – אנשים נהדרים.

אני מקווה שחברות שלי מרגישות בנוח להיות עצמן כשהן מולי.
קשה לי עם המחשבה שאולי הן מעמידות פנים, כי אני הבן האדם האחרון שישפוט אותן, על כך שהן קצת אחרות ממה שאני זוכרת.

אנשים משתנים.
כמובן שאני ארגיש לא בנוח מול מישהי שלא רואה את מי שאני היום.
זה כמו להתחיל מחדש, אבל אם צורך מיותר להעמיד פנים שהכל אותו דבר.

יש אנשים שבכלל לא מודעים לכך שהם צריכים להתחיל איתי מחדש, אם הם באמת רוצים לחזור לחיים שלי.
הם ממשיכים להתנהג באותה הצורה המעיקה, לא באמת מקשיבים.
אני כמו נוף, או סלע שהם נחים עליו – הם לא באמת רואים אותי, כי אכפת להם רק מעצמם, ואני מבינה את זה, אבל אני לא רוצה להיות חברה של מישהו שלא מסוגל אפילו לשנייה אחת, להתנתק מעצמו ולראות את האחר.

אני מרגישה לא בנוח להיות פשוט מישהי שהם מכירים.
בעוד שאני מרגישה שאני לא מכירה אותם בכלל.

אני לא מזייפת, אבל אם לא שואלים אותי, אז אני לא אסביר.
אבל בחייאת, מי יבוא וישאל?
צריך חתיכת אומץ לבוא ולשאול: “האם את עדיין מחשיבה אותי כחברה?”.
אם השאלה הזאת הייתה נשאלת, אולי היינו יכולות באמת להתחיל מחדש.

לא. אני לא מחשיבה אותך כחברה.
אבל את רוצה לדעת למה?
כי תני לי לומר לך, שזה לא באמת משנה למה אני לא מחשיבה אותך.
מה שמשנה, זה אם את רוצה להתחיל איתי מחדש.
ואז אולי אם נהיה שוב חברות, אולי אפילו יותר קרובות מפעם, אוכל לומר את מה שעמד לי בגרון בכל פעם שחשבתי עלייך.

אני לא צריכה אותך.
אבל אני לא אוהבת חברות שהן רק לתקופה.
כאלה שפתאום הן צצות, כי הן צריכות מישהו, ואני תמיד פה.

מצד אחד, אני רוצה להיות שם, בשביל אלו שצריכים אותי.
מצד שני, לפעמים זה מתסכל אותי, כי כשאני צריכה מישהו אין שם אף אחד.

אבל אין כאן אשמים.
איכשהו זה פשוט איך שדברים אמורים להיות.
אני יכולה לעזור לאחרים עם הבעיות שלהם, אבל אני רק לעיתים נדירות, מצליחה למצוא את האנשים שבאמת יכולים לנחם אותי.
זה כאילו שבורא עולם מעדיף שאני אתמודד עם הבעיות שלי לבד.
אולי הוא רוצה שארד על ברכי ואתפלל לישועה.

עולם אפור – פרק 4
דרג את הסיפור

תגובות (3)

אני מאד מתחבר לקטע הנוכחי (לאחרים היה לי קצת קשה יותר), למעט הפיסקה וחצי האחרונות.

אני חושב שמעולם לא לימדו אותי לבקש עזרה, ונוצר אצלי הרושם, שאני לא אמור להציג חולשה. זה לא רק חברים. גם משפחה.

אז אני חושב שכן יש אשמים, ולא כך הדברים צריכים להיות, ואני לומד היום שכשואלים אותי “אם הכל בסדר?”, לא רק לחייך ולהנהן, אלא גם לשתף במה שלא. אני גם לומד לבקש טובות, ואפילו עזרה. זה אולי נשמע פשוט לרוב האנשים, אבל זה ממש קשה לי. בעתיד אני מקווה שאלמד גם להפגין חולשה.
זו נשמעת לי גם דרך טובה לזהות חברים.

אני חושב שהייתי רוצה יותר להבין, למה את חושבת שזה האופן שבו דברים צריכים להיות, במקרה שלך?

10/11/2020 20:32

    כי את עזרה שאני צריכה, אף אחד מהחברים שלי לא יכול לתת לי.
    אני איכשהו תמיד מקדימה את זמני, והעולם שלי הפוך משאר האנשים, ורוב הזמן אני לא יודעת מהן הבעיות שלי, אז לפנות למישהו אחר לא יעזור לי.
    בכל פעם שאני מנסה לפנות למישהו אחר, אני במצוקה אמיתית, ואיכשהו תמיד הם לא שם, אבל אז זה דווקא טוב שהם לא שם, כי הצלחתי למצוא את התשובות והנחמה שהייתי צריכה בתוך עצמי.

    אני חושבת שבכל פעם שאני פונה למישהו אחר, זה לרוב לאנשים שאני יודעת שלא יכולים לעזור לי, אבל אולי הם יצליחו לגרום לי להרגיש יותר בסדר.

    אני מניחה שאני חושבת שכך דברים צריכים להיות. כי אני מאמינה בלהתמודד עם הרגשות והתחושות במקום פשוט לברוח.
    וכשאני פונה למישהו אחר, זה כמעט תמיד ממקום של לברוח ממה שקורה בפנים.

    אני מקווה שהתשובה שלי מספיק טובה.

    10/11/2020 20:48

אני מעריך את הניסיון להסביר לי, אני לא חושב שהבנתי, אבל כתבת הרבה דברים מעניינים. אולי אם היית כותבת סיפור עם דוגמא למקרה אמיתי שקרה לך. מקום שהרגשת שאת צריכה עזרה, למי פנית, למה הם לא היו, או לא יכלו לעזור ואיך בסוף התמודדת. אני אמשיך לעקוב.

10/11/2020 21:11
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך