שקט

01/10/2020 404 צפיות 4 תגובות

בכיתי בלילה, כשז’ן ולז’ן מת. המשפט הזה מצחיק אותי. אני מתבדח כשאני נבוך, ברור לי שלא אני המצאתי את הרעיון, אבל בשבילי זו עוד סיבה לשנוא קצת את עצמי. בן 45, אני לא מתבייש לבכות, אבל מתבייש להודות בזה.

וכשבכיתי, ואני יודע שזה נשמע מתנשא, הרגשתי שמישהו צריך לבכות בלילה כשיוודע לו שמתתי, ואני לא מתכוון למישהו שקרוב אלי, אלא למישהו שמכיר אותי באמת. אבל אין מישהו כזה. אני צריך לדמיין אותו.
אני מדמיין אותו רומנטיקן כמוני. אחד כזה ששונא אנשים רק כשהוא מתחיל להכיר אותם. עד אז הוא אוהב אותם, כאילו היו הנפש הכי יפה בעולם. כמו נהגי האוטובוס, שאני אוהב אותם כי הם עושים את העבודה שלהם במין שקט אצילי. אבל זה נגמר כשאנשים מתחילים לדבר. על השובניזם שלהם או הגזענות שלהם או אלוהים יודע מה, ואתם בטח מבינים שאני צבוע, כי גם אני ליד אנשים מסוימים מעיר הערות גזעניות ושובינסטיות, אבל אני עושה את זה רק כדי להתחבב. זו הבעיה עם אנשים כמוני, לפעמים כשאף אחד לא אוהב אותך, אתה מנסה להתחבב על כולם או על רובם. בכל מקרה זה על יותר מדי, ואתה גם ככה לא באמת אוהב את אלה שאתה רוצה שיחבבו אותך, ואתה – כלומר אני – סתם גורם לעצמי לשנוא את עצמי קצת יותר. ובגלל זה הייתי מצפה שיבכו עלי. כי אני לא באמת כזה. זו רק הבדידות.

אני נסחף בדימיון עד יוון או איטליה או אוקינאווה, כי מי שברא את הדברים הטובים, ברא אותם מעבר להישג ידי. אני נסחף לכפר קטן של זקנים שתקנים, שקמים מוקדם בבוקר לדוג ולבנות שולחן ולשתוק. השקט המטהר הזה יחדור לאט לאט לראשי, ויגבור על שאון המחשבות הטורדות, שקורעות את הנפש ומייסרות נשמות אבודות, וייתן סוף סוף לפצעים להחלים.

לא תהיה להם בעיה שאני לא מבין את השפה, כי הם ואני מסוגלים להבין את השפה של לב כואב. ובערב, בלי לומר מילה הם יזמינו אותי למשקה, שם נשב ונשתוק יחדיו, בלי ללגלג על העולם, כי העולם כמו העבר והעתיד יהיה רחוק ונטול משמעות, רק לרגע תהיה משמעות.

בלילה אני אחלום על אהבה. היא תחייך ותהיה צעירה וטהורה ונכזבת. וכשאקיץ מוקדם, אשב בחברתם, בקור הבוקר, לוגם משקה חם בשקט ובוהה לתוך לא-כלום, שנמצא אי-שם בתוכי. לא אצטרך לספר לאיש על החלום, כי אדע שהחלום היה משותף לכולנו.

אני אמות בשקט שבו חייתי. הלוויה תהיה גם היא שקטה. בלי בכי. אבל אני מעדיף ככה, כי אני אדע שבתוך כל השקט, לא הייתי לבד, וכולם הכירו אותי באמת, כמו שהכירו את עצמם.

שקט
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (4)

מדהים, אהבתי.

02/10/2020 17:42

    תודה וחיוך.

    02/10/2020 21:53

שמע אתה כותב מקסים, שנון ונוגע ללב. לרגעים רציתי לבכות, לרגעים צחקתי. היו משפטים שגם רציתי להדוף מעליי, היה לי קשה עם מנת הפסימיות שלהם, עם החושך. זה קצת מעצבן שאומרים לך תראה טוב בתוכך וסביבך, זה קצת מעצבן כי אתה מרגיש שהאדם מולך לא באמת מבין אותך. אבל תרשה לי לומר בכל זאת משהו, כי נגעת בי בנקודות מסוימות וריגשת אותי, אני רוצה לגמול לך גם כן טוב מלבד הקשבה ותגובה טובה. הרשה לי לומר זאת מתוך לב כואב שלמד להחלים ולראות יופי.
מסתבר שהדברים הטובים נמצאים ממש מתחת לאף. אנחנו פשוט כל כך ביקורתיים כלפי עצמנו, כל כך חסרי חמלה שהכל נצבע לנו באותו הצבע. הטעויות שלנו והטעויות של אנשים מעלים ריח רע באפנו, אבל זו השנאה כלפי עצמנו שהופכת לשנאה כלפי האחר.
אתה יפה כמו שאתה. גם אם קצת מגושם. גם כשאתה בוכה. גם כשאתה מנסה להיות טוב אבל יוצא לך משהו צולע.
אני חושבת שהיופי של אנשים זה בפגיעות שלהם.
תרשה לעצמך להיות אנושי ותבין שגם האנשים סביבך כאלו. שאם הם בחרו ברע, זו לפעמים תוצאה של שרשרת כאבים בתוך הלב.
ומסכימה איתך, אין יפה כשתיקה. אז אני אשתוק לי עכשיו. טקסט מדהים, הלוואי ותמצא דברים מדהימים לכתוב עליהם ולא רק כאלו שקיימים בדימיון :)

04/10/2020 17:58

    קודם כל רציתי להגיד לך תודה על התגובה. ניכר שהשקעת בה, ורק זה מרגש אותי. הייתי חייב לשתף, שפרסמתי עוד סיפור. הייתי תקוע ומשהו בתגובה שלך עזר לי למצוא את הסוף לסיפור שלי, שהוא לטעמי טוב מהמקורי.
    אני רק ארשום שהסיפור נקרא בהתחלה “אור אדום” וכשסיימתי לכתוב אותו השם השתנה ל”אור ירוק”. אם תקראי אותו, אני מקווה שתביני את המשמעות. תודה.

    04/10/2020 22:26
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך