תחושה של כאוס

mysecretheart 24/03/2020 225 צפיות 4 תגובות

*קטע זה לא עבר עריכה ולא יעבור בעתיד מכיוון שהחלטתי שאני רוצה להעביר את הרגשות שלי ואת רצף המחשבה שלי בצורה יותר אותנטית.
מקווה שהשגיאות שכנראה תמצאו בהמשך לא יפריעו לכם יותר מידי.*

יום שלישי, השעה 19:14.
אין לי ממש על מה לכתוב.
אני לא ממש יודעת מה אני עושה בימים אלו.
אני אפילו לא יודעת על מה אני צריכה לחשוב…
במה אני צריכה להתמקד בתקופה הזאת שבה אני שומעת את המילה “קורונה” יותר מאת השם שלי?

אנשים גם מגזימים…
יותר נכון המשפחה שלי מגזימה.
אצלי בבית אומרים “יהיה בסדר, ה’ שומר”, אבל עמוק בפנים רואים שחורות.
אני מבינה למה פחד זה טוב…שמפחדים נזהרים ושמים לב לכל דבר.
אבל אני הרבה יותר בן אדם של אמצע…במקום לפחד ולהיזהר…או לא לפחד ולא להיזהר…אני פשוט נזהרת.
זה נראה לי הרבה יותר שפוי ובריא לנפש.
זה גם לא שזה דורש ממני ללכת נגד הטבע שלי או משהו…
אני נולדתי מתבודדת.

אולי אני פשוט אתגנב לסלון ואחליף ערוץ.
בחיי שאני לא מסוגלת לשמוע את המילה הזאת יותר…
אני מרגישה שהיא מקצרת לי את החיים.

גם נמאס לי להיות באינסטגרם…
גם שם הקורונה השתלטה לגמרי.
אולי אני המוזרה…
אבל אני מרגישה שהקורונה הזאת הורגת אותי נפשית.
ללא ספק הכי בריא לי פשוט להתעלם ממנה.
זה ולא לצאת מהבית.

אמרו לי פעם “מה שמתמקדים בו גדל”, ונמאס לי שמוציאים אותי מהתמקדות בעצמי וכופים עליי להתמקד בקורונה.
אולי אני אנוכית.
אבל זה שאני אחשוב על קורונה לא יגרום לה להיעלם.
מה אני אשמה שיש אנשים שלא קולטים מה הם צריכים לעשות בתקופה הזאת?
אומרים שאנחנו לא ממושמעים.
האם זאת באמת אשמתנו?

ללא ספק דבר אחד טוב יוצא מהקורונה הזאת…
כל הדפקות של כולם ושל הכל צפות על פני השטח.
זה כאילו שהקורונה חשפה עוד עשרות מחלות אחרות.
בעיקר דברים שכולנו ידענו, אבל לא ממש יכולנו לעשות משהו לגביהם…וזה דרש יותר מידי מאמץ ולכולנו יש חיים ככה שאין לנו זמן להתמקד בבעיות הגדולות של העולם.
טוב…זה חזר לנשוך אותנו בישבן.

אני שואלת את עצמי, איפה האחריות שלי?
העולם משתגע…מה התפקיד שלי בתקופה כזאת?

אבל אני לא יכולה שלא להרגיש אדישות מוחלטת.
מוזר, פתאום שלכולם אכפת כל כך…לי כבר ממש לא אכפת.
טוב אולי אני קצת עצבנית שבכלל הגענו למצב הזה…אבל זה לא בריא לי אז אני אתעלם מזה לגמרי.

אני מסתכלת על כל דבר כשיעור שיש ללמוד ממנו.
אני מניחה שלי אין פשוט כל כך הרבה מה ללמוד מהקורונה.
רק שפתאום אנשים ניראים לי ממש מעצבנים.
בין אלו שבפאניקה לאלו שממשיכים את החיים כרגיל…אני מתקשה למצוא את עצמי.

איך אני אמורה להרגיש?
הרי אין שום דבר שאני יכולה לעשות, אין לי כבר שום מחשבות…לחשוב על זה רק גורם לי לתסכול.

אז אני אומרת לעצמי “תתמקדי בעצמך”.
אבל אחרי כל כך הרבה שנים של להתמקד בעצמי…זה אפילו יותר מתסכל אותי מהקורונה.
אולי זה למה אני כל כך מבולבלת.

שנים ששום דבר לא זז, ועכשיו דברים מתחילים לזוז…אבל יש לי אפס שליטה על זה.
אני לא יכולה לעשות כלום, חוץ מלקוות שאנשים יקחו אחריות ויעשו את העבודה שלהם.
אני מרגישה שאני אמורה לכעוס על מישהו.
אבל אני לא יודעת על מי.

על הסינים, על הממשלה, על הציבור שלא מסוגל להישאר בבית, על המחסור והמצוקה של מערכת הבריאות…יש כל כך הרבה דברים, כאילו באמת, אני רק צריכה לבחור !
אני כל כך מעולה בלכעוס, ואני בדרך כלל בעד לכעוס.
אבל מה הטעם לכעוס?, הרי זה ברור שיותר משאני כועסת…אני פשוט עצובה.

דברים לא השתפרו…אז עכשיו זה מה שנקרא “ירידה לצורך עליה”.
אני רק מקווה שזאת לא תהיה ירידה חדה ועמוקה מידי…כי זה אומר שיקח לנו שנים לעלות.

אם העולם יכול להתהפך ככה כל כך מהר?, הוא יכול להתהפך בחזרה באותה הקלות לא?
עם האנשים הנכונים והגישה הנכונה…זה אפשרי.
אבל מה הסיכוי שזה יקרה?

אני לא מבינה איך העולם עובד.
מי אמור להגן על מי?
אולי זה מה שנקרא כאוס.
כן…זה מה שמתרחש בתוך הראש שלי כרגע – כאוס מוחלט.

אני לא יודעת למי אני אמורה להקשיב…
אני רק צריכה מישהו שירגיע אותי…מישהו שאני יכולה לבטוח בו שכשאני עסוקה בעצמי ובחיים שלי ובבעיות שלי, הוא דואג לכל שאר הבעיות שאין לי שום יכולת לפתור.
אני פשוט כל כך מתוסכלת…
אני אפילו לא יודעת למה !
אני אומרת שלא אכפת לי, אני חושבת שלא אכפת לי…אבל יש מועקה חונקת כזאת בחזה.
אני פשוט אלך לעשות מדיטציה או משהו.

(20:06)

נ.ב
ללא ספק משהו בדור שלי לא לגמרי תקין עם התשובה לכל התסכול והכאוס הזה שמעיק לי על הנשמה זה לעשות מדיטציה.
אבל החלטתי לסיים ככה את הקטע.
כי זה באמת מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות.
פשוט להירגע, ולשחרר כי אין שום דבר אחר שאני יכולה לעשות.

תחושה של כאוס
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (4)

אני חושבת שאת ממש צודקת, הכל מבלבל בתקופה הזו. אנחנו תקועים להיות עם עצמנו לבד בפחד עם כל החדשות האלה, במקום לטפל בבעיות ולחוות את המציאות. במקום להתקדם מהקושי הזה… הלוואי וימצא לזה תרופה במהרה! שנוכל לצאת ולחיות באמת במקום להיות לבד מול מסכים שמראים רק את ה”קורונה” הזו.

24/03/2020 21:25

מהמם. מקווה שימצאו תרופה וחיסון כמה שיותר מהר!!!

25/03/2020 19:48

היה לי פשוט תענוג צרוף לקרוא את המחשבות שלך.

“בחיי שאני לא מסוגלת לשמוע את המילה הזאת יותר…
אני מרגישה שהיא מקצרת לי את החיים.”

באמת שצחקתי כל כך חזק. את מקסימה כמו הכתיבה שלך.

26/03/2020 21:39

    אווו תודה רבה !
    התגובה הזאת ממש חיממה לי ת’לב.

    26/03/2020 22:32
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך