אהבה בלתי אפשרית

25/12/2010 793 צפיות אין תגובות

מתעוררת רגועה .תארגן את הבית ותצא לשלם את כל החשבונות שנערמו . תשלם גם לבעל הדירה את התשלום עבור 3 חודשים כפי שסוכם ביניהם.
בשובה, מתכוונת להתחיל לעבוד על העבודה שלה . כמו כן היא קבעה עם סמדר היום ב- 4 לקפה .
הן תיפגשנה בבית קפה “רומי” על שפת הים.
בית קפה זה מאוד פופולרי ומאוד נעים . המון צעירים מגיעים ביום שישי אליו. .

מזמינה קפה. עוד מעט תגיע סמדר. מביטה סביבה . המון צעירים יושבים במסעדה ומחוצה לו . האוירה נעימה .מוזיקה שקטה ברקע. חושבת על המעונב. כמה מיוחד היה אתמול. איך רקדו חבוקים לקול צלילי המוזיקה . הריח הנעים של המעונב עדיין באפה. מתגעגעת אליו .

סמדר נכנסת ומתיישבת . לא מפסיקה לדבר על העבודה שלה.
מספרת שהיא עמוסה מאוד . מצאה דרך חברה משותפת , בחורה בשם אורלי שהייתה נשואה 3 פעמים ועתה היא לפני הנשואין הרבעי שלה. החיים שלה מאוד מורכבים ויש לה המון פגישות ראיון איתה.

בוחרת לשקר לסמדר , שתאלץ לראיין את הבחורה לעבודתה , דרך טלפון ,כי היא גרה רחוק .
אין לה משהו מיוחד לספר . עדיין לא התחילה את העבודה .

סמדר ממשיכה בתיאוריה על אורלי ולא פעם הן פורצות בצחוק מהסיפורים . סמדר מספרת כי אורלי בחורה פתוחה מאוד ,משתפת פעולה , אפילו קצת יותר מדי . חשוב לה מאוד שסמדר תצליח ולכן כל ראיון איתה הוא חוויה .

השמש שוקעת . הים די קרוב . האוירה כיפית ורגועה . מזמן לא ישבו כך ושוחחו בינהן.
סמדר מסתכל סביבה ורומזת שיש כאן “חתיכים”. היא כבר תדע ותצליח לכבוש אחד מהם .
הן יושבות כך למעלה משעתיים . היום יש לה הופעה. לכן מתרצת שעמוסה מאוד וטרם התחילה בעבודה לכן , לא תוכל לצאת לבלות איתה מאוחר יותר . הן נפרדות בנשיקה .

אחרי מנוחה . מגיעה למועדון. יום שישי הוא יום גדוש . צריכה להיות במיטבה .
בעוד היא מתארגנת מגיע בעל המועדון לשאול לשלומה. מדי פעם נהנית לסרוק את גופו. כמובן עושה זאת בלא שישים לב . הם משוחחים בקצרה ובעל המועדון הולך לדרכו.
היום מחליטה ללבוש שחור. לרגליה גרביונים שחורים מיוחדים ,לגופה בגד עם מחוך שחור .באזור החזיה משובצות אבנים נוצצות קטנות. על ידיה כפפות שחורות ארוכות . נעלי עקב גבוהות שחורות לרגליה.
מסדרת את הפאה היטב על ראשה . עתה השער ארוך וגולש אחרי כתפיה. שמה לעינה מסכה שחורה המשובצת באבנים קטנות .
בעוד מס’ דקות תעלה לבמה. כהרגלה מסיטה את הוילון ומביטה אל האולם. האולם גדוש מאוד
את המעונב היא לא מצליחה לראות. יודעת שהוא אמור להפגש איתה מאוחר יותר . די רגועה.
“קבלו את סילבי” נשמע קולו של הדי ג’י . האורות מתחלפים , המוזיקה משתנה, ומתוך ענן עשן ניצבת על הבמה .
רוקדת לקול הצלילים . האורות על הבמה מחליפים צבעים . כמו אלה רוקדת . גופה גמיש ,תנועותיה מושלמות וסקסיות. האנשים מתקבצים לקירבת הבמה . מדי פעם נשמעת שריקה של פירגון. המוזיקה שוב מתחלפת והיא ממשיכה לרקוד. משנה תנועותיה לקול המוזיקה . הריקוד שלה מושלם. הקהל יודע לפרגן לה על הביצוע המושלם . בסיום מודה לקהל בקידה ורצה לחדר ההלבשה .

מודה לאל. ממהרת להתכונן ,המעונב אמור להגיע . לוגמת מעט מים וניגשת למראה .
מסדרת היטב את שערה ואת האיפור . בודקת שהכל בחדר מסודר . מחליטה לעמם את האורות ולהשאיר מס’ נרות דולקים בחדר .ברקע מוזיקה שקטה ונעימה . מכינה גם 2 כוסות זכוכית ובקבוק יין שהיה במקרר . מביטה שוב סביבה הכל לרוחה. מטפטפת מעט בושם על גופה . יושבת ומחכה למעונב.

נשמעת דפיקה קלה. ליבה דופק בפראות. מתרגשת כל כך . ניגשת לפתוח את הדלת לקראתו.
המעונב עומד בפתח הדלת. לבושו שונה מאוד מכל הפעמים שהגיע למועדון. היום הוא לבוש ספורטיבי.
ג’נס צמוד, חולצה לקוסט תכלת ,חגורה שחורה ולרגליו נעלי ספורט איכותיות. הוא נראה צעיר מאוד ופשוט מהמם.
“בבקשה” – לוחשת , מכניסה אותו לחדר . כרגיל הם מתיישבים אחד קרוב מאוד לשניה . לא מפסיקה להתרשם מהלבוש המחמיא . הבושם שלו כל כך נעים וחזק שבא לה להצמד חזק לגופו ולהצמיד את אפה לתוך צווארו . להצמיד את שפתיה לצווארו ולנשקו כך בעדינות .
“אתה נראה טוב” – מתחילה בשיחה.
“גם את כמו תמיד” – משיב לה בחיוך .
“יין ?” – שואלת
הוא לוקח מידיה את הבקבוק ומוזג לשניהם מעט יין .
“לחיים” מברכים אחד את השניה .
המוזיקה שנשמעת ברקע מזכירה להם את הריקוד שרקדו יחדיו אתמול .
“תספרי לי קצת על המשפחה שלך ” – מבקש המעונב.
“מאוד קשה לי . משפחתי כל עולמי. ממשיכה לספר לו על אחיותיה המתוקות ועל אימה . מספרת לו על אביה שנפטר וכמה הוא חסר לה .
בעוד היא מדברת על אביה קולה נחנק . מתאפקת לא לבכות . המעונב מרגיש כמה קשה לה ואוחז בידיה.
מסמיקה ומתרגשת קלות כשהוא אוחז בידיה.
ממשיכה לספר על אביה . לא מבינה כיצד הצליחה להפתח . לא מפסיקה לדבר על משפחתה.
המעונב מחזיק את ידיה ומקשיב בקשב רב . הוא לא מפסיק אותה לרגע . נותן לה לדבר.
לאחר שסיימה . השתתקה . המעונב מביט אל עיניה והיא אל עיניו. שניהם שותקים .
“אני רוצה לחבק אותך” המעונב מושך אותה קלות אליו ונותן לה חיבוק .
לפתע היא מרגישה נשיקה קלה על לחיה. נרתעת קלות וחוזרת לשבת.
“איך הגעת לרקוד כאן”? – שואל
מספרת לו בעצב על התקופה הקשה שהייתה לה . נזהרת לא לספר לו שהיא סטודנטית.
משבחת את בעל המועדון שעזר לה מאוד בשעה הקשה . ואיך הוא משלם לה משכורת טובה .
“אני רוצה שגם אתה תספר לי על עצמך ,על הילדות שלך” – לוחשת .
“אני מבטיח לך שבפגישה הבאה אפתח את ליבי ואספר לך כל שתרצי. גם לי יש סיפור חיים לא פשוט ואני צריך אומץ רב לדבר עליו.” המעונב משפיל את עיניו . היא לא מבינה מה קורה פה. אך היא שמה לב שהמעונב לפתע מאוד עצוב . אוחזת בידיו ומבקשת ממנו שיסלח לה אם נכנסה למקום רגיש .
המעונב משפיל את עיניו ושקט חד שורר בחדר . ליבה כואב לראותו כך. קמה ומבקשת לחבקו.
המעונב נאתר לה. הם עומדים חבוקים כך . כל אחד עם הכאב האישי שלו.
מלטפת קלות את פניו. ולוחשת לו שהזמן הוא התרופה לכל מכאוב . הוא מחבק אותה חזק חזק אל חיקו
היא לא רוצה לעזוב אותו . כיף לה מאוד להיות בין זרועותיו.
הם שוב רוקדים צמודים לקול המוזיקה . מחליטים לשכוח מכל הצרות ולחיות את הרגע האינטימי והיפה הזה .
לאחר מס’ דקות של ריקוד הם חוזרים לשבת .
“איזו מוזיקה את אוהבת לשמוע?” – שואל המעונב
מספרת לו על כל הזמרים שאוהבת לשמוע ובמיוחד מדגישה בפניו שהיא מעריצה את לאונרדו כהן.
מספרת לו ששבוע הבא יש לו הופעה מיוחדת בארץ . הכרטיס יקר אז היא תמשיך לשמוע אותו בדיסק.
“ואתה , איזה מוזיקה אתה אוהב לשמוע?” – שואלת
“תתפלאי אבל מזרחית אני נהנה לשמוע. “
די מופתעת מביטה בו. “אני צריכה להכיר אותך יותר ” לוחשת לו.
“גלי לי את שמך” – מבקש המעונב.
“לא עכשיו. מבטיחה לך במפגשים הבאים”.
המעונב מחזיק את ידיה . “כיף לי מאוד איתך . זה מעבר למחקר”
שותקת .
חושבת בליבה האם כיף לו עם סילבי בעלת הלבוש הסקסי או כיף לו עם סיון הסטודנטית.
האם ירגיש כך גם כלפי סיון הסטודנטית כאשר יגלה מי היא. היא חייבת לגלות את התשובה ואותה היא תעלה ותנתח בעבודה שלה .
“אני לא אוהב לראות אותך עצובה, ושותקת”
היא מביטה אליו. עדיין שותקת.
המעונב מקרב את שפתיו ללחיה ומנשק אותה קלות . שפתיו כמעט נוגעות בשפתיה .
מחזירה לו נשיקה קלה על שפתיו. נרתעת אחורה במבוכה. המעונב מצמיד אותה חזק אל חיקו ונושק לה ארוכות. .שניהם מתנשקים ארוכות . לרגע מתעשטת , עוצרת אותו בעדינות ומבקשת בלחש שילך .
המעונב נאתר לה. לוחש לאוזנה “לילה טוב ” והולך .
ממשיכה לשבת . לא מאמינה . הוא כל כך מקסים בעיניה. מאוהבת בו עד הראש. הנשיקה שלו כל כך נעימה. דקות ארוכות המשיכה לשבת ולעכל את מה שארע ..לבסוף מחליטה להתארגן וללכת הביתה .

בחדר 102 אמור להיות לה שיעור עם דר’ דן. כל התכנונים להגיע לפני הזמן לשיעור ,לא צלח לה.
היא נעמדת בחשש מול הדלת . מאחרת בכ– עשר דקות לשיעור. דופקת קלות ונכנסת. דר’ דן מביט בה בחיוך . בהליכה מהירה מתיישבת במקומה. שם בסוף הכיתה .
בסיום השיעור כשכול הסטודנטים מתפזרים דר’ דן עדיין בכיתה. מבקש ממנה לגשת אליו.
לא מבינה מדוע? ליבה הולם . ניגשת בהיסוס ובבישנות .
“קרה לך משהו?” – שואל דר דן
“היא משיבה בלחש שהתעוררה מאוחר .
דר’ דן מבקש לברר איתה איך מתקדמת העבודה שלה .
משיבה לו שכל השבת עבדה עליה. ויש התקדמות.
דר’ דן מחייך אליה קלות . “אני מחכה לקרא את העבודה שלך” .
כל מה שהיא רוצה כעת זה להסתלק מהחדר . לא מבינה מדוע דווקא איתה הוא מנהל שיחה כזו.
“אני ממהרת לשיעור הבא, אז נתראה” – מסתובבת והולכת .מעט רועדת .
בחצר סמדר ממתינה לה. “עוד פעם איחרת”
“קמתי מאוחר ” – משיבה
“לא יודעת , אבל רחל המזכירה מחפשת אותך מהבוקר” .
מודה לסמדר . ממהרת למזכירות לברר מה רחל רוצה.
במזכירות רחל עסוקה בשיחה עם סטודנט. היא ממתניה מחוץ לדלת שלה.
כעבור דקות מס’ קוראת לה רחל לחדר.
בידיה מעטפה . “זה עבורך. מישהו תרם בעילום שם זוג כרטיסים למופע של לאונרדו כהן עבורך” .
לא מבינה . המומה לוקחת את המעטפה . מודה לרחל ויוצאת מהחדר.
פותחת קלות את המעטפה . בתוכו זוג כרטיסים זוגי למופע , במיקום הטוב ביותר .
איזו מתנה נהדרת . מעניין מי זה שתרם את הכרטיסים . מאוד הייתה רוצה להודות לו.
יודעת היטב שהמון אירועים נתרמים בעילום שם . ואין טעם לברר אפילו .
איזה צירוף מיקרים . חושבת . כל כך רצתה ללכת להופעה הזו. פשוט מתנה משמים . ממשיכה ביום הלימודים הארוך . מבטיחה לעצמה שתעשה הכל לא לראות את דר’ דן השבוע באונוברסיטה. תתעלם ממנו . קשה לה מאוד לשוחח איתו בתור המרצה שלה. פוחדת שיזהה אותה.
היא זקוקה לו ומחכה כבר לראותו שם במועדון החשוך לקול צלילי המוזיקה שהם אוהבים לשמוע .

אהבה בלתי אפשרית
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך