103 fairy
אז כמו שבטח כל הצופים של עיר המלאכים שמו לב סיימתי את הסדרה בפעם 20372383 אבל הפעם החלטתי לעשות לזה סיפור המשך לפי דעתי. או יותר נכון... לפי הבת של סולפיס וראפ?

אהבה רוחנית: פרק 1

103 fairy 24/02/2021 66 צפיות אין תגובות
אז כמו שבטח כל הצופים של עיר המלאכים שמו לב סיימתי את הסדרה בפעם 20372383 אבל הפעם החלטתי לעשות לזה סיפור המשך לפי דעתי. או יותר נכון... לפי הבת של סולפיס וראפ?

אהבה רוחנית
“אבל ראפ יכול להיות שלא נחזור משם יותר… ואפילו יותר גרוע.. אם זה יקרה היא לא תדע מי ההורים שלה.. ומי יגדל אותה…?”. “סולפיס דיי!, אני מבינה את הדאגות והחששות שלך… אני גם מאוד מפחדת לגביה…ולגבינו…. אבל אם לא נשאיר אותה כאן שזה המקום הכי בטוח כרגע ונלך לסיים את הקרב המטופש הזה גם אני גם אתה וגם הילדה כולנו נמות פה… לכן בוא נשאיר אותה כאן, בתוך הבית הנטוש וההרוס הזה… מתחת לשמיכה פה למטה”. “אאוץ’… מזה הרעש הכואב הזה….” אמרתי בקול תוך כדאי שאני פוקחת את עיניי ומתעוררת לרעש הצורם של השעון המעורר שלי. כן, חלמתי עוד פעם חלום מוזר… שוב… טוב אין לי זמן לחשוב על זה כי כבר 9!!.
קמתי מהר למקלחת והתארגנתי בצורה הכי מהירה שיכולתי כשבאתי לפתוח את הדלת נזכרתי ששכחתי אוכל. “לוקאססססססססס” צרחתי כי חשבתי שהוא עוד ישן. “לוקאסס איפה האוכל???” אני מתקדמת ורואה במטבח קופסא וליד פתק פתחתי וקראתי את הפתק שבוא היה כתוב “אמילי, יצאתי מוקדם היום יש לי שעת 0 לכן הכנתי לך אוכל בקופסא מקווה שהפעם לא תאחרי;) אוהב אחיך המושלם^^”. אין על הלוקאס הזה. לקחתי את קופסאת האוכל שלי ובגלל שכבר לא היה לי זמן בכלל שמתי את הרולר בליידס ונסעתי לבית ספר.
הגעתי בדיוק ל20 דקות אחרונות של השיעור. וואו שברתי שיא הפעם… מקווה שיכניסו אותי. פתחתי את הדלת כשישר אני אומרת “כאבה לי הבטן אבל לבסוף לקחתי כדור והחלטתי להגיע למרות הכל!” כל העיניים עוברות מהמחברות אליי כלל של המורה אבל מבטה ניראה לא משוכנע ולכן היא אומרת “לא מעניין אותי זאת כבא פעם שלישית השבוע שאת מאחרת אמילי צאי לי מהכיתה”.
התיישבתי על הדשא בחוץ והתחלתי לאכול את האוכל שבתוך הקופסא שלי. ואז נשמע הצלצול ודקה אחר כל אני רואה את חברותיי ג’ניפר וקורל, מתקרבות אליי.
“אז מה באמת קרה הבוקר? למה גם הפעם לא הגעת? באמת בגלל כאבי בטן פתאןמיים?” פותחת קורל. אך לא יכולתי לספר להן על החלום שלי שכבר זמן מה לא עוזב אותי. לכן אמרתי להן שלא שיקרתי מקודם. ניסיתי ישר להעביר נושא לכן שאלתי את ג’ניפר “נו אז מה בסוף קרה אתמול בחנות ההיא בקניון? זאת שרצית לעבוד בה.. הם קיבלו אותך?” ג’ניפר ישר העלתה חיוך מסגיר והסבירה “כן, האמת שהעבודה מעט קשה משהיא ניראית אבל זה גם דיי מהנה לעזור ללקוחות עם תכשיטים. ובנוסף גם יש שם צוות ממש נחמד שקיבלו אותי יפה”. קורל פתאום אמרה “קיבלו? או שמישהו אחד מסוים קיבל?” קןרל אומרת לה תוך כדי קריצה קטנה. ג’ניפר רק הסמיקה. לאחר רבע שעה של הפסקה חזרנו לכיתה והיה שיעור גיאוגרפיה, היסטוריה ולבסוף אנגלית. בדרכי הביתה עצרתי בפארק האהוב עלי גם בשביל לחשוב קצת בשקט וגם בשביל הסיכוי הקטן שאולי חברתי מה”עולם האחר” תבוא. ישבתי וחשבתי קצת על הוריי ואחי. טוב הוריי המאמצים עם בנם. כן, הם אימצו אותי כשהייתי בת שלוש. אבל אני לא זוכרת מה קרה לפני זה.. או מי היו הוריי… ואפילו ההורים המאמצים שלי לא מוכנים לספר לי.. הדבר היחיד שאני יודע הוא ש… שיש לי את הדבר הזה שנולדתי אית- “אמילייייי!” חברתי מהעולם האחר באה וקטעה את מחשבותיי. מלאכית. כן אני מסוגלת לראות ולשמוע מלאכים ושטנים… אבל אני לא מלאכית ולא שטנית אני בת אדם… הוריי תמיד אמרו לי לשמור את התופעה הזאת בסוד כי יש אנשים רעים שירצו להשתמש בי למטרות זדוניות אם יגלו על זה… אבל זה טפשי.. למה שמישהו יתעניין בכלל בי… או בדבר הזה שיש לי…? “חיכית לי? כמה נחמד מצידך לא היית צריכה!” צחקקתי ובאתי לומר משהו אבל חברתי השניה מהעולם האחר -שטנית באה ואמרה “ממש מי בכלל ירצה לחכות לך?” לפני שיתחיל פה קרב שוב… החלטתי לעצור אותן ולשאול איל היה להן היום ולמה כל היום לא ראיתי אותן? שתיהן אמרו לי מה שתמיד לא רק הן אמרו לי אלא כמעט כח בן אדם שחשוב לי בחיי אמר לי “אסור לנו לספר לך…” כבר נמאס לי לשמוע את זה… אני יודעת שאני האנושית שלהן… והן המלאכית והשטנית שלי בסך הכל… אבל תמיד החשבתי אותן כחברותיי… ומה כל כך סודי שם למעלה? במקום שהן יספרו לי למה הן לא ניסו כל היום להסית אותי לכיוון הטוב או הרע … הן שאלו אותי על היום שלי… אבל עניתי להן בחיוך ובלי תלונות כי אני אוהבת אותן… חזרתי הביתה וראיתי את לוקאס- אחי.
“אז איך היה היום שלך טיפש?” כן ככה אני קוראת לו עוד מילדות וכמובן כמו שהוא קורא לי הוא ענה..”יום לא פשוט צהצהבונת… התחלתי שעת 0 היום את יןדעת…. ובנוסף עבדתי בפיצה היום כך שהיה לי יום מאוד ארוך…” כן הוא קורא חי צהבהבונת כי כשהיינו קטנים הוא ראה ג’וק ענק והוא מחץ אותו מול העיניים שלי.. וראיתי את כל הדם המגעיל שלו אז הפנים שלי החליפו לצבע צהבהב. ומאז הוא קורא לי כך. “אבל כבר קנית את האוטו שרצית.. למה אתה ממשיך לעבוד שם…?”התיישבתי לידו בספה ושאלתי אותו. “כי הכסף שאמא ואבא השאירו לנו לפני שהם נסעו לנסיעת עסקים עומד להגמר… ומישהו צריך להביא אוכל הביתה עד שהם יחזרו לא?” “אמרתי לך שאין לי בעיה ללכת לעב-” לא סיימתי אצ דבריי והוא ישר אמר “לא אני לא חלש שאני צריך שאחותי הקטנה תעבוד במקומי”. הוא כזה אדון קשוחי. הוא חייב תמיד לצאת גבר גבר גם מול החברים שלו.
“טוב רק אל תעמיס על עצמך אוקיי?” הוא סימן לי בחיוב והמשכתי “טוב אתה הכנת לי את ארוחת הבוקר ועכשיו תורי לא? מה אתה רוצה לארוחת ערב?” “אולי מרק תירס”. לאח המטומטם שלי יש טעם מוזר אבח בסדר… זה לא נורא כל כך לעומת דברים גרןעים מכך שהוא רצה בעבר.
אני והוא כך כבר הרבה זמן… לפני כמה שנים הורינו קיבלו הצעת עבודה פתאומית ביחד… ומאז הם כל כמה חודשים יוצאים לנסיעות עסקים של הרבה זמן ואנחנו בקושי רואים אותם….
אכלנו את מרק התירס והייתי כל כך עייפה שאיך שקפצתי למיטה נרדמתי… אבל הפעם החלום הקבוע שלי על הזוג המוזר התחיל אחרת…

אהבה רוחנית: פרק 1
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך