אהבה שנייה -פרק 26-

אליסון הייתה הראשונה להתעורר מהשעון המעורר, היא פקחה את עיניה וכיבתה את הצלצול, מתרוממת לישיבה על המיטה ומסתכלת על שני הישנים והיא חייכה לעצמה קלות, נושקת למצחם.

"הגיע הזמן לקום, היא לחשה להם וורודת השיער חייכה ופקחה את עיניה, מתעוררת מהצליל המתוק של קולה של אהובתה, "בוקר טוב" אביגייל לחשה, מקבלת ניקור קטן מאליסון, "בוקר טוב יפייפה אחת" שחורת העיניים מלמלה בחיוך לפני שהסתכלה על טים שהמשיך לישון, עייף מהבכי של אתמול, "יפיופי, הגיע הזמן לקום" אליסון אמרה, מלטפת את שיערו הרך של האחר, "אני קם" הוא לחש, פוקח באיטיות את עיניו לפני שהוא התרומם לאט לישיבה על המיטה, מניח את ראשו על הכתף של אליסון, "הלוואי והייתי יכול לישון עוד" הוא אמר ברצינות ואביגייל צחקקה והתיישבה גם כן, טופחת על כתפו, "הלוואי" היא אמרה בהסכמה, "אבל אנחנו צריכים להמשיך בחיים שלנו, אסור לנו לתת לעייפות לנצח" אליסון אמרה, מעודדת את שני האחרים שגיחכו קלות.

"אמצע השבוע הגיע, השבוע הולך להסתיים בקרוב" אביגייל אמרה, ואליסון הנהנה בהסכמה, "אז בואו נתארגן ונסיים את השבוע הזה כמו שצריך" אליסון השיבה בחיוך וקמה מהמיטה, "טים תתארגן ואז ניסע אלינו ואני ואביגייל נתארגן" שחורת העיניים אמרה וטים הנהן והתרומם מהמיטה גם הוא, עושה את דרכו החוצה, מאפשר לבנות להיאנח לעצמן, "בהצלחה טימי" אליסון מלמלה לפני שחזרה להתיישב על המיטה, מחבקת את אביגייל ומקבלת ממנה אנרגיות טובות.
—

טים ישב בכיתה, מסתכל על העט שלו, ליבו פעם בחוזקה, הוא היה מודאג לראיין, מקווה שהכל יהיה בסדר, הוא כבר רצה לפגוש אותו ולנחם אותו, הוא רוצה לעזור לו ואולי לגרום לו להחזיר את קריסטין אליו.

נכון שזאת גם יכולה להיות הזדמנות טובה להתוודות בפני ראיין על רגשותיו, אבל טים היה רחוק מלחשוב על זה, אחרי הכל המחשבות שלו היו עסוקות גם בליאם, ברגשות שהוא עוד צריך ללמוד ולהכיר, המחשבות שלו היו גם מלאות בדאגה לראיין ולקריסטין, הוא לא אפשר לעצמו אפילו לחשוב על להתוודות, הוא כבר לא בטוח בעצמו, הוא לא בטוח ברגשות שלו, הוא לא בטוח באהבה שלו לראיין ובפחד שלו מליאם.

הפחיד אותו לחשוב שאם הוא יתוודה בפני ראיין, זה יגרום לכך שהוא לא יראה את ליאם יותר, גם אם הוא לא בטוח מה הוא מרגיש כלפי ליאם, הוא פחד לאבד אותו, אחרי הכל הוא חלש לליאם, ליאם הוא המוצא האחרון שלו, הוא מקום המסתור שלו, אם ליאם יעזוב אותו אחת ולתמיד, זה יגרום לטים לחשוש, גם אם הם הפסיקו כבר את היחסים בניהם, לחשוב על לא לראות את ליאם לעולם היה נורא מדאיג מבחינתו של טים, הוא כבר התרגל לליאם בחיים שלו, הוא לא יודע איך הוא יתמודד אם ליאם לא יהיה לצידו למשך זמן ממושך.
–

טים נאנח לעצמו והניח את העט על השולחן, מסתכל על המרצה בריקנות, השיעור לא עניין אותו, לאחרונה כבר לא אכפת לו מהלימודים האלו, כאילו שאין לו כבר טעם ללמוד אותם והוא לא ידע למה, הוא עוד אוהב את ראיין, הוא עוד רוצה לעזור לו ולהעניק לו יד תומכת, אבל עדיין, הלימודים האלו כבר התחילו להימאס עליו, הוא התחיל לחשוב על בישול יותר לעומק, הוא התחיל לחשוב על החלום שלו כשליאם נכנס עמוק יותר לחייו, למה? הוא לא ידע.
—
ליאם חייך כשהוא סיים מספר הרצאות, הוא הקשיב לדין, מקשיב לעצמו, מקבל מהאמירות שלו תקווה.

הוא הלך אל חדר המנוחה, רואה את כחול העיניים שותה קפה והוא חייך והלך אליו, "שלום" הוא אמר, "שלום" דין השיב בחיוך, "למה אתה שמח?" הצעיר שאל בבלבול, "הקשבתי לעצמי" ליאם אמר לפני שהלך להכין לעצמו קפה גם כן ודין גיחך קלות והביט עליו, רואה איך שהוא מכין לעצמו קפה, חוקר את פניו והוא חייך לעצמו, ליאם היה נאה בעיניו.
–

"לגבי אתמול" דין מלמל כשליאם נעמד לידו, "טים…" הוא הוסיף וליאם כחכח בגרונו לפני ששתה את הקפה שלו, "אתה חושב שאני לא קורא אותו נכון? יכול להיות שאתה צודק" ליאם אמר בכנות ודין הנהן, "מי הבנות שהיו איתו?" דין שאל, "אתה לא חייב להגיד אם אתה לא רוצה" הוא הוסיף, לא רוצה לכפות על ליאם, "אביגייל ואליסון, הן זוג ואביגייל היא חברת ילדות שלי" ליאם אמר, "אביגייל?" דין שאל, מנסה לחשוב מי משתיהן היא אביגייל, "זאת עם השיער הוורוד" ליאם הסביר ודין פתח מעט את פיו בהבנה בזמן שהנהן קלות, מצליח לחבר את השמות לפרצופים.

"הן יפות" דין מלמל וליאם הנהן בהסכמה, "כן, הן לחלוטין זוג יפה" ליאם השיב, לוגם קלות מהמשקה החמים שלו, "גם אתה וטים יכולים להיות זוג יפה, הוא יפה ואתה נאה…" דין מלמל וליאם הסתכל עליו וחייך קלות, מבלגן קלות את שיערו של האחר, "אם אתה אומר" השרירי מלמל ודין צחקק ושתה מהקפה שלו עם חיוך, שמח שהוא וליאם מסתדרים גם אחרי החיזורים הלא מוצלחים שלו.

"עוד כמה הרצאות יש לך?" דין שאל, "עוד שלוש בערך" ליאם מלמל, "רוצה לאכול ביחד אחרי זה?" כחול העיניים שאל, "אני לא יכול, יש לי משהו לעשות אחרי העובדה" ליאם אמר, אחרי הכל פיליפ ופיטר לא יאפשרו לו לאחר, "אה, הבנתי" דין אמר, "אז בפעם אחרת" הוא הוסיף וליאם הנהן בחיוך, חוזר לשתות את הקפה שלו ולשוחח עם דין, נהנה מההפסקה שלו לפני שהוא חזר להרצות, ממשיך להקשיב לעצמו, שומע את אמירות העידוד שלו, מקשיב להסברים שלו, לתרומה שלו.

והוא חייך לצעירים שהקשיבו לו ברצון, רואה את התקווה שהוא מחדיר בהם והוא נהנה מזה, זוכר את הימים שבהם טים היה זה שהקשיב לו, הוא זכר את המבט התמים של הנער הזה, הוא זכר את המבט מלא התקווה, את המבט הכאוב, הנער הזה כבר נעלם, הוא כבר רחוק מלהיות אותו צעיר.

ליאם יצא מהבועה שלו כשהבין שהוא שוקע יותר מדי עמוק במחשבות על טים והוא המשיך את ההרצאה שלו, ממשיך להיות בעל הסמכות, לא רוצה שאותם נערים יחוו את מה שהוא חווה, אומנם הוא מכניס בהם תקווה על זוגיות ועל המיניות שלהם, אבל הוא היה חסר תקוות בעצמו, הוא היה רחוק ממה שהוא הציג בפניהם, החיים הנוצצים בעלי התמיכה והאהבה לא היו באמת קיימים אצלו, הוא היה צריך להילחם בשביל להגיע להיות הבן אדם הנאהב.
—

טים מלצר הכי טוב שהוא יכל, רוצה לתת לסועדים להרגיש בנוח גם כשהיה מתח במסעדה, כל העובדים היו מבולבלים, לא יודעים באמת איפה קריסטין וראיין, מקווים שהכל בסדר איתם, חלק הניחו לעצמם שהם פשוט היו צריכים חופשה וחלק דאגו שאולי חוסר ההגעה שלהם לעבודה היא לא חופשה, אלא משהו לא טוב.
–

טים היה מודאג, יותר מכולם, הוא ידע את האמת, הוא ידע את הסיבה לחוסר ההגעה של בעלי המסעדה וזה הקשה עליו, אבל הוא היה צריך להיות חזק, הוא הפנים של המסעדה, כל העובדים הם הפנים של המסעדה ואם הוא יראה לכולם עד כמה שהוא מודאג, הלקוחות יבינו שמשהו לא בסדר והוא ממש לא רצה שיתחילו שמועות שליליות על המקום שראיין עבד עליו קשה.
—

כחול העיניים ישב בחדר המנוחה, לוקח לעצמו קצת הפסקה מהעבודה, 'המסעדה מתנהלת כמו שצריך' הוא שלח לראיין, מעדכן אותו על המצב, 'מצויין' ראיין השיב להודעה, הוא כבר היה די שיכור, הוא שתה לא מעט מאז שהתעורר, קריסטין לא התקשרה אליו, היא אפילו לא שלחה לו הודעה.

"הכל בגללך" הוא מלמל בכעס על מסך הטלפון שהציג את השיחה מטים, השכרות שלו האשימה שלא בצדק את טים, והוא האמין כרגע לשכרות הזאת, מוצא את זה נוח יותר להאשים את טים מאשר את עצמו, "רק בגלל שאתה חבר שלי אני מגן עלייך" הוא מלמל למסך ברוגז, "גם כשאתה משקר לי אני מגן עלייך" הוא הוסיף וזרק את הטלפון על המיטה, ממשיך לשתות לעצמו, רוצה לשכוח מהמצב שלו.
—

ליאם נאנח כשראה את פיליפ ופיטר מחכים לו מחוץ לבית, "סוף סוף" פיליפ אמר בחיוך, "בוא נשתה" הוא זימר באושר והשרירי חייך קלות לפני שפתח את נעילת הדלת, מאפשר לשני חבריו להיכנס לפני שהוא נכנס גם כן, "הבאנו גם חטיפים" פיטר אמר, מראה לירוק העיניים את השקיות, "יופי" ליאם אמר, חולץ את נעליו, "אני אלך להתקלח, תכינו בינתיים את הדברים" הוא אמר לפני שנכנס למקלחת, שוטף את עצמו מהיום הארוך, רוצה להרגיש בבית.
—

הוא יצא מהמקלחת, רואה שחבריו כבר שותים ואוכלים מהחטיפים בזמן שהם משחקים בטלוויזיה, מוצאים משהו בעצמם.

"בוא" פיליפ אמר בחיוך, טופח על המקום לידו וליאם התקדם אליו, מתיישב לידו לפני שהוא מזג לעצמו שתייה חריפה, לוגם ממנה באחת, מפתיע את האחרים, "פיו" הוא מלמל בהקלה, "הייתי צריך את זה" הוא אמר לפני שמזג לעצמו עוד כוס, הפעם שותה ממנה באיטיות, לא מתכוון להשתכר עכשיו, הוא פשוט היה צריך את החריפות הזאת שתרגיע אותו.

"תאכל משהו לפני שאתה דוחף אלכוהול" פיטר אמר ברוגז, דוחף חטיפים למול ליאם והשרירי גיחך והביט על האחר, "מי היה מאמין שתדאג לי" ליאם אמר ופיטר כחכח בגרונו לפני שחזר למשחק, מתעלם מליאם שצחקק לעצמו, אוכל מהחטיפים בזמן שהביט על המסך שבטלוויזיה, שוקע במשחק המצוייר, לא היה לו כוח לשקוע במשחק המציאותי כרגע.
—
"טים עומד לסיים את העבודה שלו בקרוב" אליסון מלמלה בלחץ, יושבת לצידה של אביגייל בסלון ביתן, "ואז הוא ייפגש עם ראיין" היא הוסיפה, "כן…" אביגייל מלמלה, מסתכלת על האחרת, "אני מפחדת" אליסון אמרה בכנות, מפחדת על טים, אחרי הכל הוא יהיה לבד עם ראיין, יכול להיות שראיין ימצא את זה כהזדמנות טובה לדבר איתו על מה שראה.

"אל תפחדי" אביגייל אמרה, מחבקת את צידה של האחרת, נושקת למצחה, "טים ילד גדול, הוא יצליח להתמודד" היא הוסיפה, "איך בדיוק הוא ילד גדול אם הוא נשבר בקלות?" אליסון שאלה בדאגה, טים לחלוטין עוד שבור מאתמול, הוא אפילו שבור עוד לפני אתמול, אם ראיין ילחץ על הטריגר הכי גדול של טים, אז טים ישבר לחלוטין, הוא כבר לא יהיה הטים שהיא מכירה, הוא יהיה טים שסובל יותר.

"ראיין ידע איך לדבר עם טים, הם חברים טובים אחרי הכל" אביגייל הזכירה, מנסה להרגיע את האחרת שלא באמת הצליחה להירגע, "הוא לא ידע, הם אומנם חברים טובים, אבל אם הוא ידבר איתו על הסקס עם ליאם, אני מתקשה להאמין שהוא ידע איך לדבר עם טים" היא השיבה ואביגייל נאנה לעצמה בייאוש, מפחדת גם היא, אליסון צודקת, זה לא משהו שראיין ידע למתן במילים, במיוחד כשהוא חושב שאליסון וטים יוצאים.
—

טים ניקה במהירות את המסעדה ביחד עם עובדי המסעדה, עובדים בחריצות ומנסים לסיים כמה שיותר מהר, רוצים לסיים את היום ולנוח, טים היה זה שמיהר במיוחד, רוצה לסיים ולנסוע לראיין, הוא היה מודאג בשביל חברו הטוב, חושש שראיין מדוכא מהפסקת הזוגיות שלו עם קריסטין, במיוחד כשהוא תכנן להציע לקריסטין להתחתן איתו.

טים לא חשב על לנוח, זה היה הדבר האחרון שתפס את מחשבותיו, הוא היה רחוק מהמנוחה, הדאגה תפסה אותו יותר מהכל.
—

"זהו" הוא אמר לעצמו בחיוך כסיים לנקות, מוריד מראשו את הסיכות, מסדר את הפוני שלו לפני שהוא לקח את תיקו, יוצא מהמסעדה ומזמין לעצמו מונית, מקווה שהיא תגיע כמה שיותר מהר, רוצה כבר לראות את ראיין, הפעם לא בגלל שהוא רוצה להיות לצד אהובו, אלא בגלל שהוא רוצה להיות לצד חברו הטוב במצוקה, וזה משהו שטים עדיין לא הצליח לגלות על עצמו, יכול להיות שכבר רגשות האהבה שלו לראיין מתחילות להתגמד כנגד רגשות החברות התמימים שהוא מרגיש כלפיו.
—

"יש" ליאם אמר בחיוך כשניצח את פיטר שצקצק ברוגז, לוגם מהמשקה החריף שלו, הוא לא אהב להפסיד, במיוחד לא לליאם.

"בפעם הבאה תנצח" פיליפ אמר בחיוך לבן זוגו, רואה את הפרצוף החמוד והנרגז שלו, "מה שתגיד" פיטר מלמל, אוכל מעט מהחטיפים, "בואו נרקוד" פיליפ אמר, מוחא כף ומתרומם מהספה, מכבה את המשחק ומפעיל את ערוץ המוזיקה, "קדימה!" הוא אמר בהתלהבות, מתחיל לרקוד לבד ופיטר מצא את עצמו מחייך בזמן שהוא לגם קלות מהמשקה שלו.

"תלך לרקוד איתו" ליאם אמר לאחר ופיטר הביט עליו לכמה רגעים, "אני נהנה לצפות" פיטר אמר, "אתה מפחד להתפדח מולי? זאת לא תהיה הפעם הראשונה שאראה אותך רוקד עקום" ליאם אמר, מרים גבה מתגרה בזמן שלגם בהתגרות גם כן, מסתכל על פיטר שהביט עליו ברוגז, "עקום?" פיטר שאל בכעס וליאם הנהן בחיוך, מלקק קלות את שפתו התחתונה בניצחון, "חכה ותראה" פיטר אמר והתרומם מהסלון, "אני אוכיח לך לא רק שאני רוקד טוב, אלא גם שיש לי משהו שלך עוד ייקח זמן עד שתקבל אותו" הוא הוסיף והתקדם לפיליפ, מתחיל לרקוד איתו וליאם צחקק, מסתכל על הזוג שרקד ביחד.

ליאם ניסה להבין למה פיטר התכוון כשהוא אמר לו שהוא יראה לו משהו שייקח לו הרבה זמן לקבל גם כן, טוב, לפחות עד שפיטר נישק את פיליפ בהפתעה ובן הזוג העדין הופתע לכמה רגעים לפני שהוא עצם את עיניו, מנשק אותו בחזרה בזמן שהם זזו קלות למנגינה, וכשפיטר פקח את עיניו באמצע הנשיקה והביט בהתגרות על ליאם, ירוק העיניים הבין למה הוא התכוון, ייקח לו זמן עד שהוא יקבל בן זוג, עד שהוא יקבל אהבה, עד שהוא יהיה נאהב, אומנם פיטר עשה את זה בצורה מרושעת, אבל הוא ידע בדיוק איך לעורר את ליאם, הוא ידע איך להחזיר את ליאם למציאות, וזה לא תמיד דבר רע, זה לפעמים עוזר לליאם להיות הגיוני יותר, שפוי יותר.

ליאם נשען אחורנית בחיוך, לוגם מעט מהמשקה שלו בזמן שהוא הביט על פיטר שחייך ועצם את עיניו בחזרה, ממשיך לנשק את בן הזוג שלו, "ניצחת" ליאם מלמל, מאפשר לפיטר לשמוע את זה והוא גיחך בשקט, מעניק לאהבת חייו נשיקה חמימה ומתוקה, בדיוק כמו שהוא אהב.