“אחרי הכל זה אנחנו”-פרק 3

14/04/2018 169 צפיות אין תגובות

לקחתי את כל הפתקים והכנסתי אותן לתיק שלי.
התחלתי לעשות את מה שמרגיע אותי ונותן לי מחשבה נכונה, לקחתי מחברת ועט והתחלתי להוציא את הנשמה שלי על הדף הסקיצות שלי.
אני לא יודעת מה לעשות אבל החלטתי לא להגיד לה שאני גיליתי את אמת , למרות שלא ממש גיליתי אלא פשוט מצאתי פתקים שמובילים לאמת.
השעה כבר היתה מאוחרת ונכנסתי להתקלח להוציא את כל דברים השליליים שעברתי היום, בזמן שהתקלחתי שכחתי מהפתקים וחשבתי רק על הסיימון הזה שפגשתי היום ועל המקרה שקרה במסעדה, הרגשתי טיפה הקלה עם עצמי.
יצאתי מהמקלחת כולי עטופה במגבת , ללא בגד מתחת ואז שומעת באוזניי דפיקות דלת .
כאשר אני פותחת את הדלת אני לא מאמינה למראה עיניי!
סיימון עומד עם חבילת שוקולדים ,מחייך כמו מטומטם, אני עומדת עטופה במגבת לא יודעת מה לעשות מסתכלת וטורקת את הדלת על פניו.
אני נכנסת לחדר כדי להתלבש ואז אני שומעת שוב דפיקות דלת ואני חושבת לעצמי מה הוא רוצה הנודניק הזה?!
ג’יין: “רגע!”
ברגע זה אני הבנתי שעשיתי פדיחה של החיים שלי , וזו בעיה כי הפדיחות רודפות אותי!
קודם במדרגות אחרכך במסעדה ועכשיו.
סיימתי להתלבש ולסדר את עצמי.
פתחתי את הדלת והוא הלך אך אני רואה את דריה עומדת עצבנית!
ג’יין: “מה קרה למה חזרת ? אבא החורג שלך ואמא שלך לא ביקשו שתעשי בייביסיטר?”
דריה: ” יש לך בעיה באוזניים? אני שעה דופקת וצועקת לך שתפתחי לי את הדלת!”
ג’יין: ” איזה שעה ? לפני חמש דקות סיימון היה כאן ..”
דריה:”טוב אין לי כח תני לי להיכנס”
ג’יין:” אבל מה קרה ?”
דריה:” אין לי יותר עבודה זה מה שקרה.. פיטרו אותי.”
אני מסתכלת על דריה ולא מאמינה לה.
היא רופא מצליחה ויש לה משכורת מכובדת אפשר להגיד; פתאום נזכרתי על הפתקים אז התחלתי להיות מתוחכמת יותר איתה ,אך בזהירות שלא תשים לב.
דריה:” תביא לי בבקשה כדור נגד מגרנה כואב לי הראש”
הלכתי להביא לה כדור וכוס מים ואני רואה מהחלון את סיימון למטה עם מישהי, התחלתי להתעניין,מהצד שלי זה היה נראה כאילו הם זוג.
כאשר נתתי לדריה את הכדור במבט זועם התחלתי לדבר על עומר.
ג’יין: “דריוש את זוכרת את עומר?”
דריה:” איזה עומר ? עומר שלך?
ג’יין:” כן… פתאום נזכרתי בוא , כמה שאני מתגעגעת אליו , לא יודעת אולי סיימון הזה פתח לי את העיניים.”
דריה: מה את אומרת …טוב אז תשכחי ממנו הוא איננו!
באותו רגע הבנתי שהיא משקרת , ציפיתי שהיא תיתן לי חתיכת אמת ; לצערי זה לא קרה ואני מאוכזבת ממנה!
לא יכולתי להתאפק ולקחתי את הפתקים ונתתי לדריה שתקרא אותם ותגיד את האמת , משום שלא יכולתי עוד אם השקר הזה.
אני רוצה את האמת לכל הרוחות!
ג’יין:” יש לך הסבר לזה ? כי אני מאוד מקווה שכן! איך יכולת ככה לשקר לי ? אנחנו חברות הכי טובות, את בגדת בי ועוד ממשיכה כאילו לא קרה כלום!
כעבור זמן של כעס ממני דריה שתקה והחלה לבכות ואני? משום מה לא ריחמתי אליה אפילו לא טיפה.


“אחרי הכל זה אנחנו”-פרק 3
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך