אינסטינקטים ארורים

11/01/2019 127 צפיות אין תגובות

מהפעם הראשונה שנפגשנו המתח היה שם. פלירטוטים סמויים וגלויים, היינו מודעים כל כך אחד לשני שלא יכולנו להתעלם מזה. למרות שהראש שלי צעק לי להתרחק, צעק סכנה ושאתה לא בשבילי לא יכולתי להתעלם מזה. כאילו נמתח בינינו חבל בלתי נראה שקושר אותנו אבל חייב להישאר מתוח, לדאוג שלעולם לא נתנגש. למה זה לא יכול להיות פעם אחת הזמן שלנו? כשאני מתקרבת אתה מתרחק כשאתה מתקרב אני בורחת. אינסטינקטים ארורים. רציתי לכבות את ההיגיון, אולי רק ללילה אחד, משקה אחד יותר מדי, נשיקה אחת ועוד אחת ועוד אחת.. התנגשנו חזק.
היינו כל כך טובים ביחד וכל כך לא. אני לבן, אתה שחור, אתה רוצה לטעום מהכול ואני רוצה לכבוש את העולם. לי היה מקום בשבילך לצידי אבל המקום הזה אף פעם לא התאים לך. לא יכולת לסגור את עצמך במסגרת, לתפוס תפקיד מסוים. שכנעתי את עצמי לא להיכנע להיגיון, לא להדליק שוב את המתג, העדפתי להתמסר לרגש. התשוקה הייתה מסנוורת. כזאת שמכלה אותך ושורפת אותך אבל גורמת לך להרגיש חי. לא ידעתי למה אנשים עושים כזה סיפור ממגע לפניי שהרגשתי את היד שלך משחקת בשערי, חופנת את פניי, מלטפת בעורפי. אחריי כל נגיעה הגוף שלי עקצץ, רק רציתי להרגיש אותך שוב, לקעקע אותך על עורי. התחושה הזאת כל פעם שהייתי לידך, שהבטן שלי מתכווצת, מחכה לעוד רוצה יותר, יותר מהכול. רוצה לקחת את כל מה שיש לך לתת ואתה לא מסוגל. אבל גם הרסנו אחד את השנייה, האש שהייתה כל כך טובה אליי גם הייתה שורפת. זה נגמר.
טוב לא ממש נגמר כי עדיין היה החבל הזה שקושר אותנו. החבל שכמעט תמיד נשאר מתוח, אבל מדי פעם נעשה רפה והתנגשנו. זה תמיד היה טוב ותמיד נגמר לפני שהתחיל. אתה רצית לטעום עוד, שום דבר לא הספיק לך. מצאת דרך לקלקל את זה רק כדי להתרחק, רק כי פחדת, ואני קיבלתי את זה כל פעם מחדש. אפילו שהכאבת לי מצאתי את המקום לסלוח. אתה הסם שלי, אתה ממכר ואסור וזה רק גורם לי לרצות אותך יותר. אפילו הכאב גורם לי להרגיש שאני חיה, לגלות עוד מקום בתוכי, כל כך עמוק שרק אתה מגיע אליו. ואז הדלקתי את המתג, כבר לא יכולתי להשתיק את ההיגיון שנלחם בתוכי עם התשוקה, נלחם וניצח.
“אני צריכה לדעת. לדעת אם יש לנו סיכוי. כי אם כן אני מוכנה להילחם על זה, עלייך, עלינו אני רוצה לנסות. אבל אם אתה לא. אם כל זה רק משחק בשבילך אז בבקשה תשחרר אותי, תן לי ללכת” לקחתי נשימה עמוקה, סוף סוף הוצאתי את זה, עכשיו הכדור במגרש שלך. אני עומדת ומחכה, מסתכלת עלייך ולא בטוחה מה אני רוצה יותר, סוף או התחלה…
×××××××××××××××××××××××××××××××××××××
הסתכלת עליי במבט הזה שלך, זה שבלבל אותי בכל פעם מחדש. זה שגרם לי לחזור ולכבוש אותך עד שהיית שלי. שלי עד שהרסתי את זה שוב. את היית כל כך מיוחדת וידעתי שאני רק יהרוס אותך. אני יודע בדיוק מה אני צריך להגיד עכשיו. בפעם הראשונה בחיים שלי אני מחליט לא להיות אנוכי. אני מחייך אלייך את חיוך מיליון הדולר שלי, זה שאף אחת לא עומדת בקסמיו, במיוחד לא את ואומר “זה היה רק משחק בשבילי”.
חייכת גם, את לא תתני לי לראות שריסקתי אותך. את לא מהבחורות האלה, הנזקקות. את חזקה ואני שברתי אותך. לא פעם אחת ולא פעמיים. אבל אני אוהב אותך מספיק בשביל לשחרר. בשביל להגיד את השקר הגדול ביותר שאי שפעם אמרתי לך ובפעם ראשונה נשברתי ביחד איתך. אבל אני לא אתן לך לראות את זה. את צריכה לראות רק את החיוך. הפעם אני לא יכול לתת לך לקרוא אותי. אם את תראי את ההיסוס את תגרמי לעצמך להאמין. להאמין בי שאני יכול להשתנות. אבל אני לא. עמוק בפנים שנינו יודעים את זה.

אינסטינקטים ארורים
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך