אני אהיה העיניים שלך -פרק 8-

BLUE41 02/08/2018 77 צפיות אין תגובות

היום עבר די מהר, מה ששימח את ג’ואי, שלושת הבנות המשיכו לדאוג לו, הן תמיד ביררו שהכל בסדר ושאין לו שום סחרחורת, כולם אכלו ולא היה לו עוד התנגשויות עם איאן שזה היה עוד יותר טוב, חוץ מפעם אחת שאיאן הגיש לו את האוכל, וזה היה נראה כאילו ועיניו הלא רואות של הבלונדיני מביטות עליו עמוקות.
—–
“הטלפונים” לורי אמרה כשהם חזרו להתיישב בחדר, כל אחד קם בתורו לקחת את הטלפון אחרי שהם החליפו לבגדים הרגילים שלהם, מגישים לאיאן את מדיהם, ג’ואי השתדל לעשות את זה כמה שיותר מהר, מעדיף לא להתקרב יותר מדי לאיאן.

“מחר יום שישי, שזה אומר שאתם לא באים לכאן מחר ושאנחנו נפגשים רק בראשון” ירוקת העיניים הודיעה ושלושת הנערים חייכו בהקלה, שמחים שיהיה להם יומיים של מנוחה, לא קל להם להיות שם, הם עדיין לא התרגלו למצב שהם נמצאים בו.
“עשיתם עבודה טובה היום” איאן אמר בחיוך כן, רוצה לעודד אותם, “אני מקווה שתמשיכו להתנהג ככה עד סוף המחויבות שלכם, כולנו נהיה מרוצים מכך” הוא הוסיף ולורי הנהנה בהסכמה בעוד שהשלישייה רק עמדו בשקט, לא רוצים לדבר ורק רוצים ללכת.

“אתם יכולים ללכת” איאן אמר לבסוף בגיחוך שקט ומשועשע כשזיהה את השקט הממתין של האחרים, יודע עד כמה שהם רק רוצים לעוף משם ולהעלם כמה שיותר מהר, “ראשון ב3” לורי הזכירה כשראתה איך שהם יוצאים במהירות מהחדר, נעלמים כאילו ולא היו שם לפני כמה רגעים.
“זה תמיד יצחיק אותי” לורי אמרה ואיאן צחקק, “הם בורחים מכאן כאילו וזה המקום הכי נוראי שיש” הבלונדיני אמר בחיוך והיא צחקקה והביטה עליו לכמה רגעים לפני שחיבקה את זרועו במהירות.
——
“שיט” ג’ואי מלמל כשהבין ששכח את התיק בחדר, הוא היה כל כך לחוץ לעזוב שהוא לא שם לב ששכח אותו, הוא הסתובב ורץ קלות אל החדר, רוצה לקחת את התיק שלו מהר וללכת משם כבר.

“בוא לדייט” לורי אמרה בחיוך, ממשיכה לחבק את זרועו של איאן וג’ואי נעצר בכניסה כשראה אותם, מסתכל עליהם בשקט ולא יודע מה להגיד, להיכנס? לא להיכנס? לחכות עד שהם יסיימו את השיחה?
“אמרתי לך שזה לא אפשרי, שום דבר לא יקרה בנינו לורי” איאן אמר בחיוך רגוע, לא רוצה להיות תוקפני ולפגוע בה, מזיז את ידיה של לורי ממנו.
“בואי נלך, אני עייף, העבודה הזאת יותר מדי מעייפת” הוא אמר בכנות אבל גם כתירוץ בשביל למנוע ממנה להמשיך ולבקש ממנו להיות איתה בזוגיות.

לורי נאנחה בכבדות, לא רוצה לוותר, “אז בוא נצא מחר, נעשה משהו כיפי, נלך לסרט ולמסעדה טובה” היא אמרה בחיוך והוא נאנח, “אפשר גם רק לקפוץ אלי ולהינות” היא הוסיפה בהתגרות, יודעת שאיאן לא אחד של סטוצים, אבל היא לפחות מנסה, “לורי…” הוא מלמל חלושות באכזבה והיא פלטה “אוף” שקט מפיה, זה לא הלך לה כמו שצריך.

“לעזאזל” ג’ואי לחש לעצמו, לא יודע מה לעשות, השיחה הזאת בין השניים הייתה מביכה בשבילו, לא באמת היה לו נעים לשמוע את המתרחש.
“פאק איט” הוא מלמל בשקט לפני שנכנס פנימה, מעדיף להיות מובך מאשר להישאר שם עוד, “אהמ” הוא כחכח בגרונו, תופס את תשומת ליבם של האחרים שהביטו לכיוונו.

“עדיין לא הלכת?” איאן שאל, מזהה את ג’ואי, “ה-התיק” שחור העיניים מלמל והצביע על התיק שמתחת לכיסא, מאפשר ללורי לראות שהוא דובר אמת, “תיקח אותו” ירוקת העיניים אמרה בזמן שהתרחקה מאיאן, לא יודעת אם ג’ואי שמע את השיחה שלהם והיא העדיפה להיות קצת רחוקה מאיאן כרגע כשאחד מהנערים שהיא אחראית עליהם נמצא איתם בחדר.

חום השיער הנהן במהירות לפני שצעד קדימה עוד יותר אל תוך החדר והתכופף, לוקח את תיקו, “ג’ואי, אתה גר קרוב לכאן, נכון?” איאן שאל לפתע והצעיר הסתכל אליו בשאלה ביחד עם לורי ששוב לא הצליחה להבין את התנהגותו של איאן, “20 דקות ברגל בערך” ג’ואי מלמל בשקט, מקווה שהשאלה הזאת לא באה ממקום רע, אין מצב שהוא יגרום לו להישאר כאן עוד זמן, נכון?


“מעולה, אתה באותו הכיוון של הבתים שלנו, נקפיץ אותך” הבלונדיני אמר בחיוך, “מה?” לורי לחשה לו בהפתעה, אחרי הכל זה הרכב שלה והיא לא באמת חשבה על זה, במיוחד כשהיא מעדיפה להעביר את המעט דקות שלה עם איאן ברכב לבד.
“לא! זה בסדר, אני אלך ברגל” ג’ואי מיהר להגיד, אוחז בתיקו בחוזקה, “אל תדאג, בסך הכל נוריד אותך על הדרך” העיוור אמר וג’ואי הביט על לורי שהביטה עליו בחיוך מבולבל, הוא הבין שהיא לא באמת יודעת איך להגיב למה שאיאן אמר.
“לא!” ג’ואי אמר ברצינות, “אני אסתדר לבד” הוא הוסיף לפני שהסתובב ויצא החוצה, נושם עמוק לפני שהלך משם במהירות, “יותר מדי מביך” הוא לחש לעצמו בזמן שיצא מחוץ למבנה.

“מה זה היה עכשיו?” לורי שאלה ברצינות ואיאן רק נאנח, “בסך הכל מעשה טוב” הוא מלמל ולאחר מכן נגס בשפתו התחתונה, זה באמת הגיע רק מהרצון לעשות מעשה טוב? הוא לא באמת ידע.

“ג’ואי!” צעקות רועשות נשמעו ושחור העיניים הביט בזעזוע על רוי וטד שעמדו מחוץ לשער, קופצים ומנופפים לו, “מה אתם עושים כאן?” הוא צעק בזמן שהתקדם אליהם, מחכה שהשומר יפתח את השער.

“איך היה היום?” רוי שאל בזמן שחיבק את ג’ואי המיואש, “אני מקווה שהיה לך בסדר” טד אמר וחיבק את שניהם ביחד, “ג’ואי שלנו” המנומש מלמל בחיוך בזמן שג’ואי נאבק בהם, רוצה להתרחק מהם כמה שיותר.

“למה אתם כאן?” ג’ואי שאל, ממשיך להיאבק בהם, “אנחנו ישנים אצלך היום” רוי אמר בחיוך בזמן שהתרחק מהחיבוק ביחד עם טד, “אמא שלך אמרה לנו לבוא, היא עובדת עד מאוחר וגם אבא שלך” טד אמר בחיוך וג’ואי נאנח, “מרושעת שכמותה, למה היא אמרה לכם לבוא, אני רק אסבול” הוא מלמל בציניות והם הביטו עליו ברוגז לפני שבילגנו את שיערו, “אנחנו יודעים שאתה אוהב אותנו” רוי אמר בזמן שחיבק את עורפו של האחר עם זרועו.

“או” טד אמר בשקט, תופס את תשומת ליבם של השניים האחרים שהביטו עליו ואז אל הכיוון שאליו הוא מסתכל, המבנה שג’ואי עובד בו.

“זה לא…?” רוי שאל כשהביט על איאן ולורי שיצאו החוצה, “זה כן” ג’ואי מלמל כשהבין את רוי, “בואו נלך” הוא אמר ומשך את רוי משם, “חכו לי!” טד קרא בקול כשנשאר קצת מאחור אחרי שבהה בשני אנשי המקום לכמה שניות, גורם ללורי ולאיאן לשים לב אליהם.
“בוא כבר, מטומטם!” ג’ואי אמר בכעס וסימן לטד לבוא אליהם מהר והג’ינג’י עשה את המבוקש ורץ אליהם קלות, לאחר מכן הם החליטו להמשיך לרוץ, מתרחקים מהאחראים.

“כנראה חברים שלו” לורי אמרה לאיאן שחייך קלות והנהן, יצא לו לפגוש אותם לכמה שניות מוקדם היום, “כנראה” הוא מלמל בשקט, מניע את המקל על הריצפה בזמן שהם התקדמו אל היציאה.
——
הם נעצרו בפתח הבית, מתנשמים ומצחקקים לעצמם ביחד, שמחים שהם הצליחו לברוח כמו שצריך.

“הצלחת להתחמק ממנו היום?” המנומש שאל אחרי שהצליח להסדיר מעט את נשימתו, “לא” ג’ואי השיב, “הוא גילה שזה הייתי אני בגלידרייה” הוא הוסיף ושני האחרים נאנחו, “הוא דיבר איתך על זה?” רוי שאל ושחור העיניים הנהן, “אבל העדפתי שלא להזכיר את זה שהוא גיי בפניו, זה לא אמור לעניין אותי גם ככה” חום השיער אמר בכנות ושני האחרים הנהנו בהסכמה.
“בכל מקרה, זואי בטח מחכה” טד אמר וג’ואי הנהן לפני שפתח את דלת הבית, שומע את הטלוויזיה דולקת.
—-
“או, היי” נערה יפייפיה בעלת שיער צבעוני הופיעה למולם, “ה-היי” רוי מלמל בחיוך, מרים מעט את גבותיו, מנסה להראות מושך אבל הנערה לא באמת נתנה לו את ההרגשה שאכפת לה ממנו.
“את לולה, נכון?” שחור העיניים שאל בזמן שהתקדם והניח את התיק על שולחן המטבח, “כן, אתה בטח ג’ואי” היא אמרה בחיוך והוא הנהן, מביט בייאוש על שני חבריו שבהו בבייביסיטרית של זואי.

“זואי ישנה” לולה אמרה וג’ואי הנהן בהבנה, “אני שמח שאתן מסתדרות” הוא מלמל בחיוך, ממשיך להביט מדי פעם על טד ורוי, “רוצה את המספר שלי?” לולה שאלה לפתע, גורמת לחום השיער להסתכל עליה באחת, “מ-מה?” הוא שאל בחוסר אמונה, בת מציעה לו את הטלפון שלה?
ליבו התחיל לפעום והוא התקשה להביט לה בעיניים, לעזאזל, “אם במקרה אצטרך את העזרה שלך עם זואי, אז אני אתקשר” היא אמרה בחיוך, מאפשרת לג’ואי לנשום כמו שצריך ולהירגע, אז היא לא מתחילה איתו אחרי הכל.
“כן בטח, קחי” הוא מלמל בזמן שהגיש לה את הטלפון שלו, נותן לה לכתוב את המספר שלה, “את צריכה שילוו אותך הביתה?” טד שאל בחיוך משתובב ולולה חייכה קלות, “חבר שלי בא לאסוף אותי” היא אמרה בהשתובבות גם כן, גורמת לשני הנערים המחוייכים להביט עליה ברצינות, “אה” רוי מלמל וטד כחכח בגרונו.
“מצטער על שני אלו” ג’ואי אמר בחיוך לאחרת, מרגיש יותר חופשי לדבר איתה כשהבין שהיא בלתי ניתנת להשגה ושאין לו צורך לנסות לרצות אותה עם התנהגותו, “זה בסדר” לולה אמרה בחיוך, “אני אשאר כאן עד שהוא יבוא” היא אמרה וג’ואי הנהן, רואה איך שהיא מסמסת בטלפון הודעה, כנראה לחבר שלה.

“תחפשו לבינתיים משהו להזמין לאכול” חום השיער אמר לשני האחרים שהנהנו במרץ, מעדיפים להתרכז בזה מאשר בפספוס שלהם עם לולה, “אני אלך לראות מה איתה” ג’ואי אמר לבייביסיטרית לפני שהתכוון ללכת לחדר של זואי, “היא רצתה לישון בחדר שלך” לולה אמרה והאחר נעצר והביט עליה, “באמת?” הוא שאל והיא הנהנה אליו, גורמת לו לחייך קלות לפני שהוא הלך אל חדרו.

ג’ואי חייך לעצמו כשראה את חומת השיער ישנה באלכסון על המיטה, “בלאגניסטית” הוא מלמל בחיוך והתקדם אליה, מזיז אותה בעדינות ומיישר את גופה בזמן שכיסה אותה כמו שצריך, מלטף בעדינות את שיערה לכמה רגעים לפני שהתרומם ויצא מהחדר.

ג’ואי נאנח לעצמו כשראה את שני חבריו יושבים לצד לולה על הספה, היא הסתכלה על הסרט בעוד ששניהם התקשו באמת להתרכז בו.

“חזרתי!” דלת הבית נפתחה באחת וממנה נכנסה מליסה בחיוך עם מגשי פיצה, “אמא” ג’ואי מלמל, רואה איך שהיא מורידה את עקביה מרגליה והולכת אליו בחיוך, “אתה בטח רעב” היא אמרה לפני שנשקה ללחיו, הולכת לאחר מכן אל שולחן המטבח ומניחה את האוכל ואת חפציה.
“בדיוק התכוונו להזמין משהו לאכול” טד אמר כשכל היושבים בספה התרוממו והלכו אל המטבח, “אז הגעתי בזמן” היא אמרה בחיוך, “זואי ישנה?” היא שאלה וכולם הנהנו אליה, “מתי היא נרדמה?” מליסה שאלה את צבעונית השיער, “לפני חצי שעה בערך” לולה אמרה, “אז היא כנראה תישן עד הבוקר” מליסה מלמלה לעצמה.

“בואי תשבי לאכול איתנו” האמא אמרה בחיוך, אבל לולה הניעה את ראשה לשלילה, “זה בסדר, חבר שלי אמור להיות כאן” היא אמרה ושניות לאחר מכן הטלפון שלה צלצל, “זה הוא” היא אמרה בחיוך למבוגרת ממנה לפני שענתה לטלפון, אומרת לבן זוגה שהיא כבר יוצאת.

“תודה על היום” מליסה אמרה בזמן שחיבקה את לולה המצחקקת, “אין בעד מה” הנערה אמרה בחיוך, “קחי” מליסה מלמלה בזמן שהתרחקה, מוציאה מכיסה חבילת דולרים ומגישה אותה לבייביסיטרית, “שמתי עוד קצת על הזמן הנוסף” אמו של ג’ואי אמרה בחיוך ולורה הנהנה בהבנה, “תודה” היא השיבה והמבוגרת ממנה ליטפה את שיערה מעט, “לכי, הוא בטח מחכה” מליסה אמרה והאחרת הנהנה, מנופפת לשלישייה לפני שהיא הלכה אל היציאה.
—–
“איך היה לך היום?” מליסה שאלה את בנה כשארבעתם ישבו בסלון וראו טלוויזיה, אוכלים מהפיצות, “כרגיל” ג’ואי מלמל בלחש, לא משתף את אימו במה שבאמת קרה, “אל תעשה עוד שטויות, ג’ואי” מליסה אמרה באזהרה, נוגסת במשולש הפיצה, “אל תדאגי” ג’ואי אמר ושני חבריו התאפקו שלא לצחוק, ג’ואי ושטויות זה חיבור מוצלח מדי בשביל שזה לא יקרה יותר.
“איך הראש?” טד שאל, מרים את הפוני של ג’ואי מעלה ומסתכל על הפלסטר, “בסדר” ג’ואי אמר וסטר לידו של הג’ינג’י, גורם לאחרים לגחך.
“כשתסיים לאכול, תיכנס למקלחת ואז נשים לך משחה ופלסטר חדש” בעלת העיניים השחורות אמרה ברצינות ובנה הנהן בהבנה, “יופי” היא מלמלה בשקט בזמן שליטפה את גבו של בנה, ממשיכה לצפות עם הנערים בטלוויזיה.
——
“בבית!” קולו של אדם נשמע בזמן שמליסה מרחה לג’ואי משחה על המצח אחרי שיצא מהמקלחת, “איך היה בעבודה?” מליסה שאלה כשאדם נכנס לסלון, מחייך אל הנערים שאמרו לו שלום, “היה בסדר” הוא השיב, נושק לראשה בזמן שצבט קלות את לחיו של ג’ואי המחוייך, “איך היה לכם היום?” הוא שאל את בני משפחתו, “היה בסדר גם כן” מליסה השיבה וג’ואי הנהן, “ולכם?” המבוגר מבין כולם שאל את חבריו של בנו, “אם לא היה בית ספר, היה טוב יותר” רוי אמר בחיוך משתובב, “לחלוטין” טד הסכים ואדם ציקצק בשעשוע, חבריו של ג’ואי תמיד מוצאים תשובות מתוחכמות, בדיוק כמו הבן שלו.
“אכלת?” מליסה שאלה ובעלה הנהן בחיוב, מסתכל על איך שאשתו מדביקה את הפלסטר על מצחו של בנו המיואש, מה שגרם לו לגחך מעט.

“יאללה, לישון!” מליסה אמרה בהחלטיות והתרוממה מהספה, מוחאת כפיים ומדרבנת את הנערים לקום, “עדיין מוקדם” ג’ואי אמר בחוסר אמונה כשהסתכל על השעון שבטלפון שלו, “רק 10” הוא מלמל ומליסה ציקצקה באזהרה, “אני עייף!” טד התרומם, מכיר את הצקצוק ואת המבט הנוזף של מליסה, אי אפשר לנצח אותה ברגעים כאלו.
“כן, יאללה ג’ואי, נלך לישון” רוי אמר וטפח על כתפו של חברו שנלחם עם אימו במלחמת מבטים בלתי פוסקת, “לישון…” מליסה מלמלה בהרמת גבה וג’ואי נאנח בכבדות והתרומם, היא בלתי מנוצחת.
“אדם, תיקח את זואי מהחדר של ג’ואי” האם המרוצה אמרה בחיוך לבעלה המשועשע שהנהן אליה בהבנה לפני שהלך אל חדרו של ג’ואי, מוציא משם את ביתו הרדומה ולוקח אותה אל החדר שלה.

“קדימה, לחדר” מליסה אמרה בשילוב ידיים, מרוצה מכך שניצחה במלחמה הקטנה את בנה שנאנח וחיבק אותה קצרות לפני שהלך לחדר עם שני חבריו שנופפו אליה לשלום בזמן שהלכו עם תיקם אל תוך החדר של שחור העיניים.

הם לא באמת ישנו, הם שכבו על המיטה וצחקקו בשקט מבדיחות פנימיות שלהם, הם דיברו על לולה ועל לורי ואיאן, הם דיברו על המרכז לעיוורים והתלוננו על בית הספר, מחליטים שהם צריכים לברוח שוב אל הגלידריה, הם ניהלו בניהם שיחות של נערים אל תוך הלילה עד שנרדמו מבלי באמת לשים לב, מניחים לעצמם שמחר הם יהיו עייפים, אבל לפחות יום הלימודים קצר.

אני אהיה העיניים שלך -פרק 8-
דרוג הסיפור 4.3 | 4 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך