בעצם זה רק משחק

04/07/2019 156 צפיות אין תגובות

רבקה

רוחות של סוף הסתיו נשבו לעת ערב בין העצים שבפארק מול המשרד בו רבקה עבדה, היא הביטה בעננים ובשמש השוקעת לאיטה בשמיים האדומים. מחשבותיה נדדו לעבר המקום בו גדלה ואותו עזבה כדיי להתחיל חיים חדשים בלונדון. הצעת העבודה שהיא קיבלה מלונדון הייתה בשבילה מקפצה להיכנס למשחק של הגדולים בעולם האדריכלות. נקישה קלה על הדלת קטעה את חוט מחשבתה, היא הסתובבה עם הכיסא חזרה אל שולחן העבודה והביטה אל הזכוכית שחצצה בין משרדה למסדרון, בדלת עמדה חברתה והקולגה שלה לאורן. רבקה קמה מן הכיסא וסימנה לחברתה להיכנס. -“או, לאורן.. טוב שבאת..” היא קראה בשמחה וחיבקה אותה כאילו לא התראו הבוקר שהגיעו לעבודה ביחד. –”באתי הכי מהר שיכולתי.” השיבה לה לאורן, -“עברת על השרטוטים של הפרויקט מגורים בשכונת קנזינגטון ששלחתי לך במייל?”- רבקה הביטה בה במבט תוהה. לאורן גירדה בראשה לרגע, “אמממ אה!!”- היא קראה בקול כאשר נזכרה במה מדובר. –”עברתי עליהם ברפרוף. צריך לשבת ביחד עם ג’ונס בישיבה הקרובה ולעבור שלושתנו ביחד על התכנון פרויקט. הכל הרי תלוי באישור שלו.”- היא השיבה לה בזמן שהתיישבה בכיסא מולה. עיניה של חברתה הופנו כלפי מסך המחשב, ותוך כדיי שהיא סוגרת קבצים במחשב ומכבה אותו היא ענתה לה בחזרה –”הכול תלוי בג’ונס אם כן? אם הוא לא היה הבוס שלי תאמיני לי שלא הייתי סובלת אותו בכלל.” ועיוותה את פניה שנזכרה בפרצוף השמנמן של הבוס שלה.

לאחר שסיימו לעבור יחדיו על הפרויקט, רבקה אספה את הקסדה שלה מתחת לשולחן והתרוממה מן הכיסא, גם חברתה עשתה כמותה ושניהן צעדו ביחד לכיוון המעלית. כאשר הגיעו לחניון רבקה ניגשה אל אופנוע כחול שתוצרת ימאאה, כזה שגם תוכל ליהנות מרכיבה מלאת אדרנלין כמו שאהבה וגם שיתאים למידות של בחורה כמותה. –”את לא מתכוונת מתישהו להפסיק עם ההרגל הקטלני הזה?” – הביטה בה לאורן, וסרקה במבט רציני את חברתה בזמן שחבשה את הקסדה והתיישבה על מושב האופנוע. לאחר מכן היא הביטה לקצרה בחברתה והתניעה את האופנוע, אך לא השיבה לעקיצה למעט נפנוף בידה. בעודה רוכבת אל תוך הערב הלונדוני היא ניסתה לא לחושב יותר מידי על אירועי היום. היא אוהבת את עבודתה כאדריכלית ומעצבת פנים במשרד האדריכלים בו בדה, היא אומנם פחות חיבבה שם את הבוס שלה, אך הוא פחות הטריד אותה ככל שהתקדמה בעבודתה ובמלא לא הייתה צריכה לעבוד מולו באופן ישיר רוב הזמן.

מחשבות על מה שהשאירה מאחור כשעברה לאנגליה מישראל הסיחו את דעתה לרגע מן הכביש ובשנייה אחת היא בלמה לפתע את הכלי והתהפכה עמו על האספלט, היא כמעט פגעה בהולך רגל במעבר החצייה. הבחור נבהל גם הוא אומנם, אך הוא התעשת מיד ומיהר לגשת אליה ולעזור לה לקום מן הכביש. היא הסירה את הקסדה וההלם ניכר על פניה. עינה נתפסו במבט כחול בוהה, -“אני ממש מתנצלת. אתה בסדר? לא שמתי לב אלייך.” –היא סרקה את הבחור לראות שלא פגעה בו. הוא היה נראה לה ממש מוכר. מולה עמד גבר כבן שלושים וקצת עם פנים מסותתות ושיער חום עם גוונים שצבעה השמש בבהיר. הוא הסתכל עליה גם כן, ודי הופתע לראות שבחורה רוכבת על האופנוע. –” אני בסדר גמור. אני חושש שאת זו שנפגעה.”- מבטא סקוטי כבד ניכר על שפתיו. תוך כדיי שהיא מסירה את הכפפות והמיגון היא בודקת שאכן שום עצם לא נפגעה. למעט מכה קלה שחטפה עם רגלה השמאלית כאשר התרסקה לקרקע נראה שיא בסדר. –”היי, אני מכירה אותך.. -וחיוך מבויש על שפתיה, -“אתה השחקן הזה, מהסדרה הזו ‘על שליטים ומלכים’.. נו.. אדוארד מייגן..” –הוא הסמיק וחייך בחזרה כמי שנתפס בקללתו. –”כן נכון, זה אני. אני באמת מקווה שאת בסדר מיס. התרסקת הרגע עם האופנוע שלך..” שניהם הביטו זה בזו במבוכה. רבקה עוד הייתה בהלם וניסתה להסדיר את הדופק, היא התיישבה על שפת המדרכה והוא התיישב לצידה לאחר שהרים את האופנוע והחנה אותו בצד. היא הביטה על הכלי והבחינה בשפשוף שנוצר בצדו הימני, היא קמה וניגשה לאופנוע, מבט קצר הספיק לה לעמוד את הנזק. והיא התיישבה שוב. היא הרגישה איך התקף חרדה נוסף משתלט עלייה, למזלה או חוסר מזלה הרחוב היה ריק יחסית ולא היו עדים לתקרית המביכה למעט אדוארד. היא הייתה במלא נבוכה ממנו, כאשר ניסתה להתרומם מן המדרכה הרגישה כאב חד מפלך את הקרסול. היא עיוותה את פניה והתיישבה שוב, ככל הנראה היא עיקמה את הרגל כאשר התרסקה עם האופנוע. אדוארד שם לב לכך ואחז בידה בכדיי לעזור לה להתיישב. –”נראה שבכל זאת נפגעת, אולי כדאי שניקח אותך לבית החולים?” –הוא שאל כאשר שניהם שוב התיישבו על המדרכה. –”אני בסדר, אין צורך בבית חולים. זה ככל הנראה רק נקע.” היא השיבה ובחנה מקרוב את תווי פניו. היא חשבה לעצמה כמה הוא נאה במציאות יותר ממה שהוא נראה על המסך הגדול.. היא התביישה להודות שאישה בוגרת בגילה עוד מפנטזת עליו בלילות. ועכשיו הוא ממש קרוב אליה, היא יכלה לחוש את ריח הבושם שלו.
אדוארד בחן את הסביבה והבחין בפאב בצדו השני של הרחוב, הוא קם ועזר לרבקה להתרומם. הוא תמך בה בידו ושם את ידה על העורף שלו ואחז בה במותן בכדיי שתוכל להישען עליו, -“בואי, לפחות תנוחי קצת בפנים ונשים לך קרח על הקרסול.” –הוא הצביע לעבר הפאב ושניהם צעדו ביחד לצדו השני של הרחוב. –”את יודעת את שמי אך לא שאלתי לשמך, לפי המבטא שלך הייתי אומרת שאת זרה.”- הוא שאל כאשר הביט בעיניה החומות. הוא הבחין בנמשים שעיטרו את אפה ולחייה. היא הייתה חיננית בעיניו ותהה איך בחורה עדינה כמותה רוכבת על אופנוע. –”אני מתנצלת, לא הצגתי את עצמי, שמי רבקה. ואתה צודק אני זרה כאן. נולדתי וחייתי עד לפני חצי שנה בישראל.”- היא השיבה בחיוך מבויש. –”שמעתי שישראל ממש יפה. מה את עושה רחוק מהבית?” –הוא שאל אותה כאשר התיישבו בשולחן עם מושב ארוך מעור בתוך הפאב. –”אני עובדת במשרד אדריכלים בסי.טי של לונדון.”- רבקה השיבה לו כאשר עיוותה את פניה שדרכה בטעות על הרגל הנקועה. –”אחותי הקטנה אדריכלית גם היא, אך בטח אינכן מכירות. היא אומנם עובדת גם באותו אזור, אך אני משער שיש עוד משרדים שם.”- המשיך אדוארד את השיחה. הבחורה הזו עניינה אותו משום מה. היא לא עשתה עניין מזה שהוא מפורסם. לא כמו שבחורות אחרות עושות כשהן בסביבתו. היא לא ניסתה להתחנף אליו כמו כול אחת אחרת, והוא הבחין שהיא שונה מנשים אחרות שהכיר.

הפאב היה אפוף עשן ותאורה חלשה עיטרה את המקום. מוזיקת פופ עדכנית התנגנה ברקע, המלצרית ניגשה אליהם עם התפריט, ובחנה את השחקן החתיך שיושב במושב ואת הבחורה שלצדו. היא זיהתה אותו מיד אך פנתה אליו בנימוס כמתחייב ממנה, -“מה תרצו להזמין?” שאלה כאשר אדוארד בחן את התפריט. הוא הביט ברבקה והיא השיבה במבט תוהה. הכאב כבר התחזק והיא ניסתה להסוות את זה, אך הוא הבחין בכך ומיד פנה למלצרית. –”אם אפשר קודם כל קרח ורצוי גם מפית בד. והביא מים קרים בשביל העלמה כאן, ואני אשתה וויסקי נקי.” –הוא השיב את התפריט למלצרית שרמשה את ההזמנה וחזרה על עקבותיה. – “כדאי שתחלצי את הנעל. זה ישחרר את הלחץ על הרגל שלך.” – הוא אמר נמרצות לרבקה, -“אם תרשי לי..”- אדוארד התכופף מעט ומשך את הרגל של רבקה וחלץ לה את הנעל. הוא זז מעט והניח את הרגל שלה על הירך שלו. בעדינות הוא הסיר את הגרב ובחן את הקרסול השמאלי. רבקה זזה במבוכה במושבה כאשר עשה זאת, -“תודה לך מר מייגן.. אני חוששת שהנזק יותר רציני ממה שחשבתי.”- היא נשענה מעט אחור והסירה את המגננות. היא הביטה גם כן ברגלה ונגעה קלות בקרסול כדיי לאמוד את הנזק, -“אני לא מאמינה שכזה דבר קורה לי.. אני רוכבת זהירה. כמעט דרסתי אותך וגרמתי נזק לעצמי.” – היא השפילה את מבטה. אדוארד אחז בסנטרה בעדינות והרים את מבטה עליו. היא הייתה מוקסמת ממנו, אך גם חשה אי נעימות כאשר הוא הביט בה. -“אל תתנצלי, באמת שאני בסדר. את זו שנפגעה, אני מקווה שהקרסול שלך רק נקועה ולא חלילה שבר. כמה שהאופנוע שלך יחסית קטן הוא כבד.” – היא חייכה אליו, והוא השיב לה בחיוך מקסים, המלצרית שוב קטעה את השיחה בניהם, והניחה על השולחן את הכוס וויסקי וכוס מלאה קרח ומפית בד כמתבקש ממנה.
הוא לקח את המפית ביד אחת וביד שניה שם כמה קוביות קרח, לאחר מכן הוא אחז שוב בעדינות בקרסול רגלה של רבקה שבחנה אותו בזמן שעשה זאת. לאחר שניה הוא הניח את המפית עם הקרח על הקרסול. –”אווצ’..” – רבקה נעה במושבה והתפתלה מכאב שעלה מן הקרסול. –”אני מתנצל.. הכאבתי לך.” הוא הביט בה והסיט תלתל חום סורר מעיניה. –”זה בסדר.. אתה לא אשם. המחשבות הסיטו את דעתי מהדרך..” –היא לגמה מעט מן המים והמשיכה, -“אתה בטח רגיל שבחורות שועטות לעברך..”- אדוארד צחק בתגובה, והשיב בחיוך, -“אני לא רגיל שבחורות מנסות לדרוס אותי.. ” –מבטיהם הצטלבו ושניהם צחקו יחדיו.
רבקה ואדוארד ישבו בפאב ודיברו בלי שישימו לב לזמן שחלף. צלצול הנייד של רבקה קטע את השיחה, -“אני מתנצלת. זו חברה מהעבודה אני יענה לה רגע ברשותך.” היא התנצלה כאשר שלפה את הנייד שלה מהתיק. –”זה בסדר.. תעני לשיחה.”- הוא השיב לה כאשר נגע קלות בידה. רעד קל עבר בגופה כאשר חשה את המגע שלו. לאחר שסיימה לדבר היא הבחינה שהשעה כבר מאוחרת, -“אני לא מאמינה. כבר כמעט אחרי אחת עשרה, אני צריכה לקום מוקדם מחר לעבודה..”- היא התנצלה וניסתה לקום אך ברגע שדרכה על הרגל הכאב הכריע. –”אני לא חושב שתוכלי ללכת לעבודה במצב הזה.” – הודיע לה אדוארד. הוא עזר לה להתרומם. –”אני חושב שעדיף שנלך למרפאה של חבר שלי. היא קרובה יותר מהבית חולים. והוא יבדוק לך את הרגל.” – הוא עזר לה ללכת לכיוון המכונית שלו. בעודם הולכים היא הפנתה את מבטה על האופנוע.. –”אל תדאגי לאופנוע, אני אחזיר לך אותו בבוקר עד לפתח הבית אם תרצי..” – היא נתנה בו מבט מופתע, -“כן, יש לי גם רישיון כמוך על אופנוע..”- הוא השיב לה בחיוך ועיניו הכחולות נצצו כאשר פנסי הרחוב השתקפו במבטו.
במרפאה הרופא בדק את רגלה השמאלית ואת הקרסול וקבע אחרי בדיקה קצרה שזה נקע, -“את תצטרכי לנוח מספר ימים בבית ולהימנע מלדרוך על הרגל.”- אמר הרופא אחרי שחבש את רגלה, היא הרגישה מוזר מעט בסיטואציה, בחלומות הפרועים שלה היא לא דמיינה שהיא תפגוש את אדוארד מייגן בצורה כזו, ושהיא תבלה את הערב שלה אתו, פצועה אך עם אחד הגברים הכי נחשקים בהוליווד ובבריטניה. הרופא הגיש לה קביים כדיי שתיעזר בהם בהליכה. רבקה אחזה בהם והתרוממה מהמיטה, -“תודה רבה דוקטור, כמה אני חייבת לך על הטיפול?”- היא שאלה בנימוס. הרופא השיב, -“אין צורך, אדוארד הוא חבר טוב שלי, אני יעשה הכול למענו.”- וטפח על הכתף של חברו. לפני שיצאו הרופא נתן לה חבילה של משככי כאבים ומים בכדיי שתוכל לקחת אחד עכשיו להקל על הכאבים ברגל.

כאשר הגיעו לדירתה אדוארד ליווה אותה עד לפתח ווידא שהיא הולכת לנוח ושלא תחשוב אפילו ללכת לעבודה, הוא נשק לה על היד בעדינות כמו ג’נטלמן ורבקה הרגישה כאילו היא בעולם אחר. הוא פנה ללכת אך לא לפני שביקש ממנה את המספר טלפון שלה כדיי להתקשר בבוקר לוודא שהיא נחה ומקשיבה למה שהרופא ביקש, בנוסף לקח ממנה את המפתח של האופנוע והקסדה בכדיי שיוכל להחזיר לה אותו מחר, הרי היא לא הייתה במצב לרכוב. רבקה נכנסה אל הדירה שלה והרגישה כאילו הלב שלה יצא מן החזה. היא נכנסה לחדרה פשטה את בגדיה ולבשה את הפיג’מה, ברגע שהניחה את ראשה על הכר היא נרדמה מיד. צלצול הנייד קטע את החלום המתוק שהייתה שקועה בו. היא הושיטה את ידה וראתה שיחה ממספר לא מוכר. השעון הראה שהשעה כבר עשר בבוקר, היא ישנה חזק כל כך ולא שמה לב לשעון המעורר, ככל הנראה המשכך כאבים שהרופא נתן לה השפיע עלייה בצורה כזו, היא חשבה לעצמה כאשר ענתה לטלפון, -“הלו?” , היא צייצה בעייפות, על הקו היא שמעה קול מוכר, -“אני משער שהערתי אותך. זה אדוארד.” –הוא אמר בקול מתנצל, -“איך הרגל שלך?” –היא סיפרה לו שלא שמה לב לזמן וככל הנראה הכדור שהרופא נתן לה גרם לה לישון עמוק. הוא שאל אם יוכל לבוא אליה יותר מאוחר להחזיר לה את האופנוע שלה, ומה תירצה שיביא לה לאכול. –”אני יכולה לבשל לי, אל תדאג.” –היא ענתה לו, -“מה פתאום. שמעת את ד”ר בראון, את צריכה לנוח כדיי שהרגל תבריא.” –הוא התעקש. –”או. קיי. אני אוכל כל דבר מבחינתי העיקר שתאכל איתי.”
אחרי שסיימה לשוחח בטלפון היא התקשרה אל לאורן להודיע לה שהיא נפצע אמש. חברתה נשמעה מודאגת על הקו, אך רבקה הרגיעה אותה וסיפרה לה בקצרה את שארע אתמול, היא לא ציינה שהג’נטלמן שכמעט דרסה הוא לא אחר מאשר השחקן אדוארד מייגן. היא חששה שחברתה תצחק אליה או לא תאמין לה, ולמען האמת היא חשבה שזה מידע לא רלוונטי לעניין.-“אני חושבת שכמעט דרסתי את גבר חלומותיי..” –היא ציינה בשיחה ושני החברות צחקו יחדיו. לאורן הבטיחה לעדכן את הבוס שלהם על כך שרבקה נפצעה והיא בחופשת מחלה לשבוע לפחות. כשסיימה את השיחה היא התפנתה לעבור על המיילים מהעבודה. היא קמה מהמיטה בכדיי להכין לה קפה ולהתקלח, אך השתדלה שלא להסתובב יותר מידיי בדירה וישבה במיטה עם כרית מונחת מתחת לרגל הפצועה. היא הייתה שקועה בעבודה במחשב כאשר השעון הורה על חצות היום. צלצול בפעמון הדלת הפריע לחוט מחשבתה, היא יצאה את חדר השינה שלה וניגשה לדלת, כאשר היא פתחה אותה היא שמחה לראות את אדוארד. ביד אחת הוא אחז את הקסדה שלה וביד השנייה שקית עם אוכל שקנה ממסעדה הסינית שהייתה בקצה הרחוב בו גרה. –”היי אדוארד, אתה יכול היכנס.”- היא סימנה לו בראשה כאשר היא מדדה על הקביים לכיוון הספה. –”היי, איך את מרגישה, רבקה?” –הוא הניח את השקית והקסדה על שולחן הקפה שבסלון ופנה שוב אל רבקה, -“אני מקווה שאת אוכלת סיני. זו המסעדה הכי קרובה שהייתה באזור.” –”כן, בטח. אני מזמינה מהמסעדה הזו הרבה פעמים אוכל. הם דווקא מצוינים. בוא שב על הספה.”- היא החוותה בידה על המקום לידה והבחור התיישב ברצון. הוא הביט בעיניה וחייך, הוא חשש אם נשיקה על הלחי שלה תהיה צעד חצוף מצדו, הוא לקח את ידה ונשק לה קלות על גב ידה. רבקה הסמיקה ומשכה את ידה בביישנות. –”תודה על הכול, אדוארד. באמת שזה מעל ומעבר למה שהיית צריך..”- היא ציינה כאשר בחנה את תוכן השקית. –”אם כבר אני זו שצריכה לפצות אותך, כמעט דרסתי אותך ואני חייבת לך עוד על ליל אמש.”- היא המשיכה. אדוארד אחז קלות בידה, “-אין על מה. אני שמח שיכולתי לעזור לך. באמת שזה בסדר.”

לאחר שסיימו לאכול רבקה הציע שאולי יראו סרט בטלוויזיה או משהו אך אדוארד העדיף ללכת, הוא אמר כי יש לו יותר מאוחר פגישה חשובה עם הסוכן שלו, ואם היא תסכים הוא יקפוץ בערב לראות שהכול בסדר. רבקה הודתה לו בנימוס, והוא נשק קלות על הלחי הימנית שלה. כאשר הוא עזב היא חזרה אל חדר השינה שלה, והמשיכה בעבודה שחיכתה לה. היא נטלה שוב כדור נגד כאבים ובלי שהבחינה היא שוב נרדמה. כשקמה היא שמה לב שהיו לה מס’ שיחות והודעות, היא שמה לב שהתקשרו מהעבודה אך היה מאוחר מידיי להתקשר כי המשרד כבר נסגר, היא חזרה אל לאורן שאמרה לי כי היא בדרך אליה לראות איך היא מרגישה ושאלה אותה אם היא צריכה משהו. רבקה השיבה לה כי היא תשמח אם היא תוכל לקנות לה בדרך משחה לשים על הרגל הכואבת, ואולי כמה בירות שיהיו במקרר. לא עברה חצי שעה וחברתה כבר הייתה אצלה בדירה. לאורן סיפרה לה על הישיבה שהיא הפסידה ומה סוכם עם ג’ונס. בנוסף היא הכינה להן משהו קליל לארוחת ערב.
בדיוק כאשר חברתה הלכה, הפעמון בדלת צלצל, -“נו לאורן, מה שכחת?”- רבקה שאלה שפתחה את הדלת, אך במקום זה אדוארד שעמד שם. הוא היה מצויד בחיוך חשוף שיניים וגומות, בקבוק יין ומגש פיצה. –”קראו לי בהרבה שמות, אך לא לאורן..” –רבקה הייתה נבוכה ממש כאשר סימנה לו להיכנס, אדוארד המשיך, -“מי זאת לאורן? חברה שלך לעבודה?” –רבקה הנהנה כאשר היא לקחה את המגש המהביל מידו והניחה על השולחן בפינת האוכל, -“גם לי יש אחות שקוראים לה לאורן. זה בטח צירוף מקרים.”- המשיך אדוארד ושניהם התיישבו ליד השולחן. רבקה נטלה את בקבוק השרדונה שאדוארד הביא בידה, ורצתה לקום למטבח בעזרת הקביים לפתוח אותו ולהביא כוסות יין אך אדוארד הורה לה לשבת בחזרה, -” אין צורך שתקומי. תגידי לי איפה הכוסות יין והפותחן נמצאים.” –רבקה התיישבה חזרה בכיסא, -“הכוסות יין בארון מעל הכיור והפותחן נמצא במגירה של הכלי מטבח, בצד שמאל של הכיור.” –היא החוותה עם ידה לכיוון של המטבח, ואדוארד ניגש לשם ופתח את בקבוק היין. הוא מזג לשניהם, התיישב שוב חזרה במושב ליד רבקה והגיש לה את כוס.

לאחר שסיימו לאכול הם עברו לספה ואדוארד נטל את שלט הטלוויזיה בידו ושאל את רבקה אם יש סרט שהיא מעדיפה.. אילו רק הוא ידע כמה סרטים היא מריצה בראשה עכשיו, המחשבה הזו שעשעה אותה. שניהם לבסוף הסכימו שהכי כדאי לצפות ב”יומן נעורים”. לאחר שלחץ פליי בשלט על הסרט הרצוי, אדוארד נטל כרית מהספה הניח על השולחן ורבקה הניחה את רגלה הפצועה על הכרית. באיזשהו שלב שניהם כבר היו מחובקים על הספה, ידו של אדוארד ליטפה בעדינות את ראשה של רבקה, משם הוא המשיך לצוואר, רבקה לא התנגדה ובתגובה היא שילבה את אצבעותיה בידו. השפתיים שלו נדדו מכיוון ראשה של רבקה בעדינות וגלשו לצווארה, רבקה הזיזה מעט את ראשה לכיוון פניו. שפתיו כעת היו על לחייה. הוא נשק לה בעדינות וברוך עד אשר שפתיו מצאו את שפתיה. באיזשהו שלב היא התיישבה עליו והם המשיכו להתנשק בלהט על הספה, אדוארד הרגיש ששניהם רוצים את אותו הדבר והרים אותה בשתי ידיו והוביל אותה לחדר השינה שלה, שם השכיב אותה על המיטה ונשכב מעליה כאשר שניהם עוד מתנשקים.
אדוארד ליטף אותה ברוך מהצוואר ונדד משם לכתף. הוא נישק אותה בצוואר, ולאחר מכן הביט בעינה החומות, מבטה נצץ בתגובה לנשיקות שלו. היא פשטה ממנו את החולצה ונישקה אותו בחזה, והוא הסיר ממנה את החולצה, כאשר היא נותרה עם חזייה. לאחר מכן הוא נישק אותה על החזה והעביר את ידו מהמותן שלה בליטוף לכיוון המפשעה, והיא התפתלה בעונג בזמן שהוא תחב את ידו אל תוך מכנסי הפיג’מה סטן הכחולה שהיא לבשה. הוא נגע באצבעותיו בנקודת הג’י שלה והיא השמיעה גניחת עונג עמוקה יותר.
משם רבקה רצתה לקחת שליטה היא הפכה את אדוארד על גבו, -“את רוצה להיות זו שמעל?! אין לי בעיה עם זה מתוקה.” השיב לה אדוארד בתגובה על הצעד שעשתה ונשק לה עמוקות, והיא הנהנה בראשה כאשר מבטה התעמק בכחול שבעיניו. היא העזה יותר ופתחה את מכנסי הג’ינס שלבש, והכניסה את ידה לתוך תחתוניו. משכה באיברו שכבר היה זקור מהלהט שהיא הכניסה בו. היה נדמה כאילו שניהם רוקדים במחול לוהט כאשר רבקה יושבת מעליו ושניהם כבר עירומים, לאחר שאדוארד לקח מכיס מכנסו את הקונדום ולבש אותו הוא נעץ את איברו בתוך רבקה ושניהם ביחד השמיעו קריאה עדינה. –”אני רוצה שתביטי בעיניי. אני נהנה לראות את עינייך.”- הוא אמר ורבקה הנהנה בהסכמה בזמן שהיא רוכבת עליו. הוא לקח את המושכות לידו והפך אותה שוב על גבה, הוא חדר אליה שוב ושניהם זרמו בקצב זהה כאילו הסתרכנו זו עם זו, ושניהם גמרו יחדיו.

כאשר הקיצה משנתה החדר היה חשוך, כשהסתובבה הבחינה שאדוארד לא היה במיטה. היא נבהלה לרגע אך שהזדקפה ראתה את הצללית שלו מהלכת במרפסת מחוץ לחדר השינה. היא התעטפה בשמיכה ויצאה את החדר, הקור הלונדוני של הסתיו חדר לעצמותיה, -“היי.. זר..” היא שאלה כאשר נעמדה לידו, הוא הפנה את מבטו אליה ושאף עמוקות את הסיגריה שבידו, -“היי.. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה נהניתי ככה במיטה עם מישהי זרה.” רבקה הביטה בו בביישנות ורצתה לומר לו שהיא בכלל לא בחורה כזו, אבל כל מה שיצא לה בתגובה היה –”כן, גם אני…” אדוארד הקריב אותה אליו וחיבק אותה מאחורי גבה. הוא נשק על צווארה וכאילו קרא את מחשבותיה. –”אני לא בחור כזה שמחפש אהבה ללילה.” היא רק שתקה בתגובה, ומחשבות על מה שארע רצו במוחה, ושאלות.. היו לה הרבה שאלות, אך היא לא רצתה ללחוץ עליו בכל זאת הם בקושי הכירו, למרות הרגעים האינטימיים. עמוק בתוכה היא ידעה ששום דבר לא יהיה כמו שהיה עד עכשיו בחייה, משהו עומד להשתנות.
כשחזרו למיטה אדוארד חיבק אותה חזק, נשק לה ברוך בעורף ולחש –”אל תחששי אני לא מתכוון להיעלם. אני מתכוון להמשיך לבלות אתך עוד הרבה לילות וימים כאלו.” היא רק רצתה לשאול לכוונתו אך היא הסתובבה אליו במקום ונשקה על שפתיו. היא שקעה בחלום עמוק כאשר הטלפון שלה צלצל, היא קמה בבהלה, והבחינה שכבר השמש באמצע השמים. הטלפון היה על השידה בצד של אדוארד, היא בעדינות משכה משם את הטלפון וקיוותה שהוא לא התעורר. על הצג הופיע “אהובי ג’ושוע”, היא ענתה לשיחה כי ידעה שאם ג’ושוע מתקשר אליה זה כנראה חשוב, בטח קשור לעבודה. –”כן ג’וש? קרה משהו מותק?” היא אמרה בקול ישנוני. -“לא משהו מיוחד חומד. רציתי לדעת איך את? שמעתי על התאונה את בסדר? למה לא הודעת לי?” -הוא ירה שאלות לתוך האפרכסת. ג’ושוע הוא ידידה הטוב מהעבודה, הם הכירו שהיא התחילה לעבוד במשרד, הוא גבר נאה ומושך ויתכן שמהצד רבקה והוא נראים ומתנהגים כמו זוג, הוא בכלל היה הומו מוצהר שחי עם בן זוגו . רבקה חששה שאדוארד ישמע שהיא מדברת עם גבר ויחשוב אולי שזה בן הזוג שלה בטעות. היא סיננה בשקט שהיא בסדר והיא תדבר אתו לקראת הערב.

אחרי הלילה הסוער שהיה לה עם אדוארד היא לא הצליחה להוציא אותו ממחשבותיה, היא קיוותה שהוא יקיים את מה שהבטיח לה, אך הימים הפכו לשבוע ועוד אחד נוסף אחריו, אך הוא לא שלח לה שום סימן חיים. היא הרגישה נבגדת משום מה כי היא בהחלט סמכה עליו. הוא לא נראה בחור כזה שיעלם בלי סיבה, ולא משנה מה קרה. היא רצתה להאמין שאולי פשוט הוא עסוק, אך הספק חלחל לליבה והיא העדיפה לשכוח את מה שקרה והעדיפה להתמקד בהחלמה שלה ובחזרה לעבודה. העבודה הייתה מרובה והיא לא יכלה להתעסק בדברים אחרים במלא, למעט קניות למסיבת האירוסין של חברתה לאורן ששניהן ערכו ביחד ופגישות עבודה היא לא הייתה פנויה.
היו אלה צהריי שישי קרירים בסוף דצמבר, לאורן ורבקה בדיוק יצאו ביחד מהעבודה, הפעם לאורן הסיעה את רבקה חזרה מהעבודה. –”את יודעת את הכתובת של ההורים של מייקל?”- היא שאלה את רבקה והפנתה מבט בוחן לעברה. –”אממ.. כן. אני זוכרת את המקום, אני אשתדל הגיע מוקדם היום.”- היא השיבה לה. –”יופי מותק, אני מחכה לך. את חייבת להכיר את אחי הגדול. הוא ואת ממש דומים, שניכם ביישנים כאלו.” -ציינה לאורן לחברתה, רבקה צחקה. –”אם ביישנות היא הגורם המשותף היחיד ביננו אני אוותר.” –”אויש נו. את יודעת למה התכוונתי סיפרתי לך על אחי. אני בטוחה שיש לשניכם הרבה מן המשותף.” –ענתה לאורן בתגובה. –”אני מעדיפה להכיר לבד, את יודעת שאני שונאת שמשדכים לי.”- רבקה בהחלט לא אהבה את הניסיונות של חברתה להכיר לה כל דבר שזז מאז שהיא ומייקל התארסו. שניהן אומנם שניהן בנות אותו הגיל, אך רבקה הייתה הרווקה הנצחית מבחינת לאורן וג’וש.

לאחר שנפרדה מחברתה, רבקה נכנסה אל בניין הדירות בו גרה מול הייד פארק. כאשר נכנסה אל דירתה פנתה מיד אל חדר השינה ונשכבה על המיטה מותשת וכיוונה שעון מעורר כדיי שתוכל להתארגן בזמן למסיבה. היא התעוררה עוד לפני השעון המעורר וכיבתה את ההתראה בנייד. היא קיוותה שאולי אדוארד יצוץ שוב והיא תוכל לגעור בו אך לא היה ממנו כל סימן חיים. רק הודעה מג’ושוע בווצאפ שמזכיר לה שהיא צריכה לאסוף אותו למסיבה. היא נגשה לחדר ארונות ומהמתלה הורידה את השמלה האדומה עם התחרה והגב הפתוח שרכשה מאיזה מעצב בשדרה בקניון כאשר הלכה עם לאורן לקניות. שמלה כזו היא לא הייתה רוכשת אם לא חברתה דחפה אותה לזה. היא הייתה נועזת מידיי לטעמה הסולידי שכלל רק שמלות פשוטות וחולצות משי מחויטות וחצאיות שחורות אותן לבשה לעבודה. לאירועים מהסוג הזה היא העדיפה ללבוש מכנס מחויט פשוט ונעל סירה עם חולצה מכופתרת כלשהיא, אך בתור שושבינה חברתה הכריחה אותה להתלבש בצורה יותר נאותה לבחורה עם גזרה כמו שלה.
לאחר מקלחת קצרה היא התלבשה והמראה שהשתקף בראי מצא חן בעיניה. השמלה ישבה עליה בצורה מושלמת עם גרביון שקוף ונעלי עקב בצבע אדום תואם לשמלה היה נדמה כאילו התמונה שהשתקפה במראה נלקחה ממגזין אופנה והי לא זיהתה את הטום בוי שהיא. צפצוף קצר הכריז על הודעה שקיבלה בטלפון, היא כבר ידעה לפי השעה שהיא כבר צריכה לצאת לכיוון של ג’וש שיכלו להגיע ביחד בשעה שהוזמנו אל מסיבת האירוסין. לאחר שסיימה להתארגן היא יצאה בזריזות מן הדירה וירדה במעלית אל החניון, שם היא ניגשה אל הרכב שלה, מתוצרת יונדאי וולסטר אדומה. היא התניעה את רכב ויצאה את החניון, היא הפעילה את הנגן ברכב והשיר six days התנגן ברקע. רבקה חייגה לג’ושוע כאשר הייתה בחצי הדרך אליו, -“היי מותק.” ענה לה ג’וש. –”ג’ושוע.. אני חמש דקות אצלך. רד למטה!” היא ציוותה עליו.

בכניסה לבית של ההורים של מייקל היא פנתה לכיוונו של ג’וש,-“איך אני נראית מותק?” היא שאלה כאשר מתחה את השמלה למטה. –”את מהמת.”- הוא השיב ושילב את הזרוע שלו בשלה והקיש על הדלת. מן הפתח הופיע לאורן, שיערה החום בהיר היה אסוף בקוקו גבוהה והיא לבשה את השמלה התכלת עם המלמלה בתחתית שרכשה אצל אותו המעצב שהיא ורבקה הלכו אליו. עיניה הכחולות של לאורן נצצו למראה הצמד. –”מהממים!” היא כמעט צווחה משמחה וחיבקה את שניהם. רבקה הגישה לה את המתנה שהיא וגו’ש רכשו לה כמתנת אירוסין, ויחדיו שלושתם צעדו אל הסלון, שם עמדו מספר אורחים. בניהם היה מייקל הארוס של לאורן אשר ראה אותם וניגש אליהם, -“רבקה, ג’וש כמה טוב שבאתם. , אני שמח לראותכם.” אמר מייקל, ולחץ את ידו של ג’וש, ונשק ללחייה של רבקה. לאורן נעמדה ליד בן זוגה, היא פנתה אל רבקה. “בואי, מותק אני אציג אותך בפניי אחי הגדול. סיפרתי לו עלייך והוא מחכה בקוצר רוח לפגוש אותך.” רבקה עוד לא הספיקה לענות וחברתה גררה אותה לעבר המרפסת, “אדוארד!”- היא קראה לעבר בחור גבוה שעמד ליד המעקה ועישן סיגריה, כאשר הוא הסתובב רבקה הייתה בהלם. מולה עמד אדוארד מייגן, היא רצתה שהאדמה תבלע אותה. נראה שגם אדוארד קפא במקומו מההלם, אך הוא ניגש אליהן, “לאורן..” הוא הביט באחותו וניסה להתחמק ממבטה של רבקה. “אדי, אני רוצה שתכיר את חברתי רבקה. זוכר שסיפרתי לך עלייה?” –מבטו של אדוארד הופנה אל רבקה, נראה שהוא נבוך מן הרגע אך הוא שיחק את המשחק ונשק קלות על ידה של רבקה, “נעים מאוד רבקה, אחותי סיפרה לי הרבה עלייך.” –רבקה הביטה בעיניו הכחולות, בלעה את הגוש שעמד לה בגרון מההלם והשיבה, “נעים מאוד. לאורן גם לא הפסיקה לדבר עלייך.” –לאורן שלא קלטה את המבוכה של שניהם, פנתה אליהם, “אני הולכת להביא לכם שתייה. אני אשאיר אתכם פה להתוודע אחד לשנייה.” ועזבה את שניהם לבד במרפסת, רבקה הייתה זו שהתעשתה ראשונה מן ההלם. “אני לא מאמינה. אתה אח שלאורן? פשוט לא יאמן. אתה יודע שאתה חצוף?” –”אני החצוף? את זו ששכבת איתי כשיש לך חבר? תגידי הוא יודע שבגדת בו?” אדוארד ענה ושם את ידו פיו לפליאה.

אדוארד
השמש חדרה את החלון בחדר השינה בדירתו של אדוארד, כאשר הוא הקיץ מהשינה, המחשבות אל הבחורה שאיתה בילה את ליל אמש עוד מילאו את מוחו. הוא סרב להאמין שבחורה מתוקה ועדינה כמותה תעשה לו מעשה שכזה ותנצל אותו בגלל שהוא מפורסם. הוא לא חשב שמישהי כמותה מסוגל לבגוד בבן זוג שלה רק בשביל לילה אתו. והיה נראה שהכוונות שלה אמתיות, הרי זה לא יכול להיות היא הייתה כל כך עדינה ומתוקה. והרי מי זה הבחור שהיא שוחחה אתו בטלפון בבוקר שקמו?! על הצג הופיע השם “ג’ושוע אהובי”. הדרך גם שהיא ענתה לטלפון הייתה נשמעת שהיא מדברת עם גבר, והקול שבקע מן האפרכסת לא הותיר מקום לספק לא היה שום היגיון בכך. הוא רצה להתעמת איתה, הוא כמעט היה קרוב להתקשר אליה. אך הוא העדיף להישמע לקול ההיגיון שלו ולהתרחק מבחורה כמותה, הוא לא מוכן שאף בחורה תנצל אותו בגלל הפרסום שלו או תשכב אתו, עד עכשיו הוא לא נתן לזה לקרות, הוא תמיד היה זהיר ווידא שאף אחת לא מנצלת אותו בצורה כזו. הוא עוד היה המום מכך שנתן לזה לקרות.
על סט הצילומים הוא רק רצה להתמקד בעבודה שלו, אך חברו השחקן ביירון מאנס שם לב לכך שהוא לא ממוקד וניגש אליו, “אדי, אתה מרגיש בסדר? נראה שאתה לא אתנו היום.” הוא הפנה את מבטו אל חברו שעמד מאחוריו, “לא אחי, אני מצטער. אני אהיה בסדר באמת.” הוא סיפר לחברו על מה שארע לו עם הבחורה שפגש, “היה נדמה שיש ביננו חיבור כזה, אם אתה מבין את כוונתי. היא ניראת עדינה ותמימה. לא הייתי משער בחיים שאחת כמוה תתנהג ככה.” חברו טפח על שכמו, “אחי, אני מבין אותך עם הבחורות היום אי אפשר לדעת. תאמין לי..” שני הגברים המשיכו לשוחח בנושא, אך ככל שהתעמק יותר בעניין הבין אדוארד שזה פשוט מיותר להתעסק בכך ואין טעם לנסות לברר את המצב. הדבר הכי הוגן שנראה לו זה לעזוב אותה לנפשה. עמוק בתוכו הוא כעס עליה, למרות שלא הכיר אותה. בלילות הריח לשה ושמה עלה על שפתיו בחלומות. ‘רבקה’ הוא מלמל, והתעורר מתוך חלום רטוב. התשוקה שלו אליה התעמקה ככל שהיא הייתה בלתי מושגת מבחינתו.

היו רגעים שמצא את עצמו מחכה לשיחה ממנה, אך הוא התאכזב לגלות שהיא לא שלחה אפילו הודעה. הוא העדיף להתעמק בעבודה על הסט של הסרט החדש שעבד עליו עם ביירון, ופשוט לחזור לשגרה. דווקא ברגע שהוא היה בטוח שהוא בשליטה, הקרקע שוב נשמטה לרגליו היה זה ערב שישי, אחותו הקטנה חגגה את אירוסיה לבן זוגה בשלוש שנים האחרונות. הוא עמד במרפסת בית הוריו של הארוס של אחותו הקטנה בלונדון, כאשר אחותו קראה לו וכאשר הוא הפנה את מבטו הוא היה מופתע לראות את רבקה. הלסת שלו נשמטה, והוא לא ידע איפה לקבור את עצמו. הוא העדיף לשחק ליד אחותו את התפקיד שנדרש ממנו, אך מיד שאחותו פנתה ללכת הוא רצה להעמיד את רבקה במקומה, אך היא עשתה זו לפניו. היא עמדה כעת מולו לצד המעקה, הוא בחן את מבטה, וכעס עלה בבטנו. ‘מה הבחורה הזו חושבת לעצמה? היא נראית כל כך תמימה ויפה.’ חשב לעצמו כאשר היא פנתה אליו. “את חושבת שאני מסוג הבחורים האלו שאת פשוט יכולה לנצל לצרכים שלך?” הוא השיב לה בטון גבוה. –”על איזה חבר אתה מדבר?” היא ענתה לו, -“הבחור הזה שדיברת אתו בטלפון, ‘ג’ושוע אהובך’ ” הוא ענה לה בלעג. היא רק התפרצה מצחוק אך הוא לא הבין על מה הצחוק, כאשר היא התעשתה היא הסבירה. “ג’ושוע?? הוא הידיד שלי מהעבודה, הוא הומו! שנשוי באושר לבן זוג שלו. אנחנו חברים טובים ופשוט הכינוי שלו בטלפון זה ‘ג’ושוע אהובי’ כי הוא באמת כזה. כעת גם אדוארד צחק איתה, -“רגע..” היא עצרה אותו. –”כל השבועיים האלו אתה לא התקשרת אליי כי חשבת שיש לי חבר, ושכבתי אתך כשאני תפוסה?” –”כן..” הוא השיב חסר אונים. –”מאיפה הייתי אמור לדעת שהוא הומו, או שזה בכלל ידיד שלך.” –הוא מתח את ידיו לצדדים לאות פליאה. “אני נראית לך כמו הבחורות האלו שילכו להזדיין עם כל שחקן קולנוע שהן פוגשות ויבגדו בבן זוג שלהם רק בשביל לילה?” היא השיבה לו ולהט ניכר על פניה. היא הייתה פגועה ממנו והכאב זעק מגרונה.
רבקה פנתה אל גרם המדרגות שהיו בקצה המרפסת וירדה אל הגינה, אדוארד רץ אחריה שהוא ממלמל “רבקה, חכי אני מתנצל.” שוב ושוב. אך היא העדיפה להתרחק ממנו, כאשר השיג אותה הוא אחז בזרועה, הפנה אותה אליו ורכן לנשק לה. היא נשקה לו בחזרה בלהט, אך מיד הדפה אותו והסבה לו את גבה. היא ניגשה אל הנדנדה שעמדה מתחת לעץ השסק שבגינה. “אני מתנצל. באמת.. לא יודע מה חשבתי לעצמי.” הוא אמר כאשר נעמד על ידה ואחז בשרשרת הנדנדה. הוא רכן לעברה והביט בעיניה החומות, על פניה הנמשים שלה נראו לו כמו עיטורים קטנים שעיטרו את אפה ולחייה. הוא הסיט קצוות שיער מעיניה הוא הבחין שדמעה זולגת על עינה. הוא מחה את דמעתה. “אני מצטער, על זה שנישקתי אותך בגסות. ועל זה שלא טרחתי לברר את האמת בזמן. את בטח שונאת אותי.. אני לא יודע מה חשבתי לעצמי..” רבקה רק הביטה בו בתגובה, ולא רצתה לענות, היא אחזה בידו שליטפה את לחייה והסירה אותה מפניה. היא קמה מן הנדנדה והוא גם התרומם. כעת שניהם נעמדו זה מול זו. וכל מה שהיא הצליחה לענות לו בחזרה היה: “זה בסדר, אולי הכול לטובה. זה לא נועד לקרות.” והיא סבה על עקבותיה.
אדוארד עוד עמד בגינה ושאף אויר מלוא ריאותיו. הוא לא ידע למה ככה הוא חש רגש כזה עמוק כלפיי זרה מוחלטת, אך היא בהחלט שבתה את ליבו והוא לא היה מוכן לוותר עליה בכזאת קלות. הוא רצה לכפר על הטעות ולזכות בליבה. הוא נכנס חזרה אל הבית ובמשך כל הערב הוא לא הסיר ממנה את מבטו. היה נדמה לו שהיא הגניבה מבט או שניים בחזרה. כאשר שב לדירתו הוא ניסה לחשוב על רעיון לכבוש אותה בחזרה. היא כבר הייתה שלו, הוא הרגיש את זה בלילה ששכבו, היא התמסרה לו. לא כמו שני זרים בסטוץ’ אלא כמו אישה שמתמסרת למאהב שלה. וגופו ונפשו התמסרו לה בחזרה, אף אישה לפנייה לא הצליחה ככה לחדור את שריון שלבש על ליבו. לא האקסית האחרונה שלו שאיתה יצא חצי שנה ולא הדוגמניות שבילה איתן בלילות הבדידות. כאשר הקיץ משנתו בבוקר הוא כבר ידע מה עליו לעשות, זה היה ברור לו כשמש שבצבצה בין ענני הסערה הבוקר.
לאחר שלגם את הקפה של תחילת היום הוא נזכר שג’ונס הבוס של אחותו הציע לו את שירותי המשרד, הוא חייג אליו לקבוע פגישה לקראת הצהריים. הוא תכנן לבקש ממנו שרבקה תעצב לו את הדירה, הוא אמר לג’ונס שאחותו סיפרה לו כמה רבקה מוכשרת והוא ישמח עם מעצבת פנים ואדריכלית כמותה תעשה זו. ג’ונס כמובן שמח שלמשרד הצנוע שלו יהיה לקוח כמו אדוארד והאמין שאחריו עוד יגיעו עוד לקוחות מפורסמים מהוליווד ולונדון והמשרד יגדל אל מעבר לים. הם קבעו שבשעה שתים עשרה הוא יגיע למשרד וג’ונס ידאג לכך שרבקה תהיה פנויה לקבל אותו. הוא כמובן תכנן את הכול לפרטי פרטים, הוא חיכה בקוצר רוח שרבקה תראה אותו בפתח משרדה, הוא השתעשע במחשבה שהיא עלולה לזרוק עליו חפץ או שניים באותה שניה שיכנס למשרדה, אך הוא ידע שהיא לא תסרב לבוס שלה.
בחצות היום הוא מצא את עצמו בבניין משרדים גבוהה בתוך לב הסי. טי של לונדון. הוא סימס לסוכן שלו שהתקשר לראות למה הוא מאחר לריאיון שלו בג’י קיו מגזין, שהוא לא מרגיש טוב ושידחה לו את הריאיון לפעם אחרת, כמובן שהסוכן שלו לא היה הכי מרוצה אך הוא לא יכול להתווכח אתו. ג’ונס השמן כבר המתין לו ליד המעלית. הוא לחץ את ידו בחום ותפח על שכמו, -“אדוארד.. חביבי! איזה תענוג לראות אותך כאן במשרדי הצנוע.” אדוארד לבש את הג’ינס האהוב עליו בגזרה כזו שישבה עליו בול, וחולצה מכופתרת וז’קט עור מעליה. נעלי סניקרס של אול סטאר בצבע שחור כמובן כדיי להשלים את ההופעה. –”מר ג’ונס. תענוג להיות פה. תודה שקבלת אותי בהתראה קצרה כל כך.

המשך יבוא…

בעצם זה רק משחק
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
54 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך