Pnina2612love
אני ממש מקווה שאתם אוהבים את הסיפור !!!!!! זה הפרק 2 קריאה מהנה!!!!😍

החיים לא כול כך קשים,פרק 2

Pnina2612love 08/08/2018 73 צפיות 2 תגובות
אני ממש מקווה שאתם אוהבים את הסיפור !!!!!! זה הפרק 2 קריאה מהנה!!!!😍

כשליב פתחה את דלת חדרו של דיויד .אני והיא עמדנו בכניסה לחדר כמו שני גושי קרח ,מליסה,ילדה מהשכבה מתחתינו,היתה בחדרו ,והיא לא היתה לבד דיויד היה איתה ,והם היתנשקו כול כך בלהט שכמעט חשבתי שהם זוג ,דיויד הבחין בנו והרחיק את מליסה ממנו,לאחר מכן הפנה את מבטו מליב עליי,לא יכולתי לעמוד בזה ,פשוט ירדתי למטה ,אך לא פרצתי בבכי ,מכיוון שאימו היתה במטבח,איפה הכבוד העצמי שלי? בחיים אני לא אשבר ליד אנשים שהם לא ליב,”או ,את לא נישארת לאכול איתנו ארוחת ערב?” אימו של דיויד שאלה כשירדתי מהמדרגות לכיוון דלת הבית,”לא ,תודה בכול מקרה” אמרתי וזייפתי חיוך,שמעתי את ליב רצה בעקבותיי,פתחתי את הדלת ויצאתי במהירות ,ליב יצאה אחרי ,ואחריה יצא דיויד,עמדתי כשגבי מופנה לדיויד,לא הייתי מסוגלת להיסתכל לו בעיניים, ליב לא הוציאה הגה היא רק חיכתה כמוני כדי שדיויד יספר את התירוץ העלוב שהוא הולך להמציא הרגע,”אני…אני…מצטער ” גימגם דיויד ,לפי קולו הבנתי שהוא לא יודע מה לאגיד ,הייתי מתוסכלת מהעניין שדיויד היתנשק עם מישהי אחרת ,אבל לא הסכמתי לעצמי להיתפרק לידו ולהראות לו את נקודות החולשה שלי,הסתובבתי כדי להביט בו,השיניים שלי נקשו ,בשעה זו אחל להיות נורא קר,ולפתא הרגשתי לא בנוח לצאת עליו,”דיויד ,זה בסדר,אתה לא צריך להסביר,אני מבינה” אמרתי בשיא הרוגע ,הלסת של ליב נשמתה ,אני חושבת שהיא היתה בהלם שלא יצאתי עליו,אבל למדתי מה שאני צריכה באמת לעשות ,זה פשוט לחכות לרגע המתאים ולפרוק הכול החוצה ,וזה לא רגע מתאים ,אז לא היה לי קשה לחכות לרגע הזה,”באמת?” דיויד וליב אמרו יחדיו כאילו קראו את המחשבות אחד של השניה ,”כן,באמת” נאנחתי”ליב כדי שנחזור הביתה נעשה קריר,ואני לובשת חולצה דקה” עטפתי את גופי בזרועותיי,”אמ..את רוצה שאני אביא לך את הז’קט שלי?” דיויד פשט את הז’קט הכחול שלו,והגיש לי אותו “לא ,תודה” סירבתי,לא רציתי לקחת ממנו משהו שיזכיר לי את הדבר האיום ונורא שהוא עשה,ליב הניחה את זרוע על כתפי,והלכנו שתינו מחובקות עד הבית שלי,בדרך פירקתי את כול העומד על ליבי ,וליב ניחמה אותי וחיבקה אותי ,היא אמרה לי שהכול בסדר ושהוא סתם ‘אפס’ ושהיא שמחה שלא היתפרצתי עליו, (כמו שאני עושה בדרך כלל) היא ניגבה את דמעותי ,חיבקה אותי הכי חזק שיכלה,עד שחשבתי שאם תהדק את החיבוק שלה עוד קצת אני הפסיק לנשום,ליב נופפה לי לשלום והלכה, כשניכנסתי הביתה אבא שלי ישב בסלון ודיבר בטלפון ,הדבר היחיד שהצלחתי להבין בשיחה הזאת ,שמישהו בשם פרנקו חייב לאיזה דוקטור חמישים אלף דולר,אבא שלי אמר לי שלום אבל לא היתייחסתי וניכנסתי לחדר ,טרקתי את הדלת בחוזקה ,עד שניראלי שאליוט וג’נט היתעוררו ביגללי,חלצתי את נעלי וזרקתי את עצמי על המיטה,כבר לא יתחשק לי לבכות ,רק רציתי להירדם,וזהו ,וזה מה שעשיתי ,העייפות נפלה עליי במהרה וכבר שקעתי בשינה.

כשהיתעוררתי בדקתי את השיחות האחרונות בנייד ,שלושים שיחות שלא נענו מדיויד ,ושיחה אחת שלא נענתה מליב,איזה כיף להתחיל כך את היום ממש משמח ,היתארגנתי ויצאתי לבית הספר,כול הדרך היתפללתי שלא אראה היום את דיויד ,אבל כשהגעתי לבית הספר ראיתי אותו ניכנס למבנה והרגשתי הקלה ,לא רציתי לפגוש אותו ובטח לא עכשיו ,מאחורי שמעתי קול של אופנוע ,וכשהיסתובבתי,אכן ראיתי אופנוע ,אופנוע בצבע שחור ,ותנחשו מי נהג בו,מייקל ,הוא הוריד את הקסדה,ולרגע זה היה ניראה כאילו הוא הוריד אותה בהילוך איטי,היסתכלתי עליו ,מהרגע שהוא עצר לידי וחייך עד הרגע שהוא ירד מהאופנוע וגם כן חייך,”היי, את מתכוונת לבהות בי ככה לאורך כול היום?” “מה ניראה לך דפוק? רק היסתכלתי לראות אם ניראת כמו איזה אדיוט כשהורדת את הקסדה,אתה יודע מה הבנתי?” “מה הבנת?”הוא חזר אחרי בזלזול,”הבנתי שאתה ניראה כמו אדיוט גם מבלי שאני אסתכל” הוא גיחך ,”טוב,תפסיקי לדבר שטויות ותיכנסי לבית הספר” הוא דחף אותי פנימה,זה היה כיף ,וזה גרם לי לשכוח עד כמה אני שונאת את דיויד .

“אנה,את רוצה לבוא למסיבה מחר?” שאלה אותי ליב כשהיא היסתכלה על ניק שעומד כמה מטרים ממנו,השיער שלו היה פרוע ,והוא עמד ליד הארונית שלו כדי לקחת כמה דברים שלא היצלחתי לראות מה הם,”מסיבה של….?” שאלתי בתמימות,”של לנה,גם ניק יהיה שם” היא חייכה ותוך כדי הסמיקה,”אה…..עכשיו הבנתי ,את לא באמת רוצה שאני אבוא למסיבה של לנה ,את פשוט לא רוצה לבוא לבד ,כי את חושבת שזה לא יהיה מוצא חן בעיני ניק ,קלטתי אותך אחותי” חייכתי חיוך ערמומי,והיא התחילה להסמיק עוד יותר ,בחיים ליב לא היתה כך,אף פעם בעצם,היא מסוג הבנות המגניבות שלא צריכות להיתאמץ כדי שבן יבוא ויציע להם לצאת איתו,היא מסוג הבנות האלו שיש להן קסם אישי,ואני לא אחת מהן,אבל משהו בניק גרם לה להיות בעננים ,אפילו אם היא לא אמרה שהיא אוהבת אותו,יודעים זאת,”טוב ,בסדר קלטת אותי ,אבל את חייבת לבוא ,לא מעניין אותי מה הסיבה, שמעת?” “כן ,שמעתי” אמרתי והנהנתי כהסכמה.

יכולתי להישבע שראיתי מישהו עוקב אחרי לשירותי הבנות ,אבל כשהיסתובבתי לא ראיתי אף אחד ,יצאתי משירותי הבנות לכיוון הכיתה ,ואז הרגשתי יד תופסת בידי מושכת אותי לאחור ,זה היה מי שחשבתי שזה יהיה,הוא הצמיד אותי לקיר שנימצא בפניה לכיתה,ליד חדר השרת ,לשם כמעט אף אחד לא בא, הוא ליטף את פניי,ואחר כך את שערי,הוא ניצמד אליי יותר ויותר ,חום הגוף שלי עלה,והרגשתי איך אני מתחילה להסמיק ,ולהרגיש לא בנוח,הרגשתי את נשימותיו על לחיי,והרגשתי גם את הלמות ליבי ,לא ידעתי מה עליי לעשות להמשיך לעמוד שם לא בנוח ולהיתרגז עליו ,או פשוט לא להגיד כלום,הוא היתרחק וצחק,הייתי מבולבלת לא הבנתי מה הוא רוצה ממני,הוא גירד את שערו הבלונדיני והביט בי,”הבהלתי אותך אה?” אמר מייקל וליבי עדיין דהר בחוזקה”כן,אדיוט ניראה לך שלקחתי את זה רציני ? אפילו לא הבנתי מה אתה רוצה ממני,רק מטומטם כמוך מסוגל להטריד כך בנות” הוא המשיך לצחוק ,ופשוט רציתי לסטור לו ,”אולי תפסיק כבר להציק לי,אתה עולה לי על העצבים ,אתה יודע שאסור להטריד נערות אפילו לא בצחוק,אני שונאת אותך!” התלוננתי,הוא באמת מעצבן חשבתי ,שהוא רציני ,ואני ממש ניבהלתי ,מייקל אומנם ניראה טוב להפליא,אך אין שום סיבה שהוא יטריד אותי כך,אני ממש לא סובלת אותו ,אנחנו באותה שכבה אבל במגמות שונות,ואני מודה על כך כי אחרת אני הייתי משתגעת וממזמן כבר הייתי משפדת אותו,הוא פשוט…פשוט בלתי ניסבל ,אם הייתי יכולה הייתי מפוצצת אותו,”אוקי ,אני מצטער ” הוא אמר והפעם חייך חיוך נורמלי לשם שינוי,והרגשתי שוב לא בנוח,האוויר פשוט אזל מראותיי,לא ידעתי מה הוא רוצה “טוב יש לי שיעור ,אז ביי” והוא הלך לו ,הרגשתי טוב יותר כשהלך,יופי עכשיו אני מרגישה לא בנוח גם איתו ,עוד מעט כבר לא ישארו לי חברים ,כי אני מרגישה לא בנוח איתם,אני רק מקווה שזה לא יקרה לי גם עם ליב אחרת אני פשוט אשאר בודדה בעולם

ליב לא יכלה ללוות אותי היום,כי ניק ביקש את עזרתה באיזה משהו שאין לי מושג מהו,אז לא היה ביכולתי לספר לה מה קרה היום,הלכתי בשביל לכיוון הבית ,ראיתי את דיויד רוכב על אופניים בדרך לביתו,עכשיו כשאני חושבת על זה לא ניתקלתי בדיויד אפילו פעם אחת,אני חושבת שהוא הבין שאני לא באמת קיבלתי את התנצלות שלו בהבנה ,אני מקווה שבסופו של דבר נחזור לדבר כי אני לא יכולה להמשיך כך,מאחורי שמעתי רחש של צעדים ,ממש פסיעות קטנות וזעירות ,לרגע הרחש התחזק והפך לרעש של פסיעות ,זה כבר היה די מלחיץ ,ואז ראיתי זוג ידיים מול עיניי ,וכשניסתי לפקוח אותם ,הזוג ידיים אללו חסמו את שדה ראייתי והכול החשיך
ניבהלתי ,ולא זזתי, אני מקווה ממש שזו לא חטיפה.


החיים לא כול כך קשים,פרק 2
דרוג הסיפור 3 | 2 מדרגים

תגובות (2)

חיים שלייייי!!! תמשיכיייי

08/08/2018 14:31

ברור שאני אשמיך חיים שלי❤💋

08/08/2018 15:22
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך