הלוואי והכל ישכח

הבטן מתכווצת. אני רואה תמילים שחור על גבי לבן. "לפרטי." זה כואב, החברה הטובה וההוא שאותו את אוהבת. זה כואב, טזה נשלח ישירות ללב. כמו חיצים. בלב הם פוגעים. ההודעה נשלחת והתגובה מאחרת להגיע.. אני מפחדת, וכואבת. זה כואב לי. זה שובר וכואב. הלוואי ואת הכל יכולתי להוציא, את כל הכעסים והכאבים. הכל בלב מכה והוא בשלו נשבר בקצב רפה. הרסיסים מתפזרים ואותם אנו אוספים.. כל החיים.