הנערה מאגם הברבורים- פרק 19

shira_19 21/03/2021 79 צפיות אין תגובות

לא הרבה יודעים מה הייתי צריכה לעבור בשביל להגיע לרגע הזה. זה אומנם רגע אחד שבו אתה עומד על במה. אבל זה רגע שצריך לנצל כל עוד הוא קיים.
תמיד אהבתי את האדרנלין כשעליתי על במה. אולי ידיי רעדו ולבי דפק במהירות, אבל זה היה לחץ טוב.
“את מרגישה מוכנה?” שאלה אותי סקיי וחיבקה אותי. הנדתי בראשי במהירות וצחקקתי.
“אני לא מרגישה מוכנה, אבל אני אף פעם לא באמת מרגישה שני מוכנה להופיע,” אמרתי והסתכלתי על דמותי פעם נוספת במראה. פניי היו מכוסות בצבע לבן ומרחתי על שפתיי אודם אדום. השירותים של הבנות היו ריקים ושמחתי שכך היה המצב.
“למרות שאת אף פעם לא שמה איפור, הפעם אני חייבת להודות שהמראה שלך מאוד מעניין,” היא אמרה וסקרה את פניי.
“מסתבר שבעולם הבלט, ככה נראים ברבורים,” אמרתי והצבעתי על פניי בזמן שסיימתי לתקן את האיפור שלי.
“אני רק לא מבינה דבר אחד, למה את נמצאת כאן עכשיו במקום להיות באולם?” היא שאלה והחזיקה את האודם שלי בידה.
“כי עכשיו מיס קלאריס כנראה נותנת ללילה דגשים אחרונים, אז יש לנו כמה דקות של הפסקה. ואני חושבת שאם לא היו לי כמה דקות של שקט הייתי משתגעת,” אמרתי וסקיילר הנהנה בהבנה, “מיס קלאריס יכולה להיות מאוד קשוחה לפני מופעים.”
“אני יודעת, זה בטח לא קל לעמוד בציפיות גבוהות כל כך,” היא אמרה ונשענה על הקיר. החזרתי את כל הדברים שלי לתיק ויצאתי החוצה אחריי סקיילר, שנעצרה במקומה. כאשר הרמתי את מבטי אליה נעצרתי גם כן.
“דניאל..” מלמלתי בזמן שחיוך קטן עלה על פניי. הוא העביר את מבטו על פניי וחייך אליי גם כן.
“אני חושבת שהגיע הזמן שלי ללכת ,לא הייתי רוצה להפריע לרגע המקסים הזה,” היא אמרה וקרצה לי לפני שהלכה.
ידעתי שלחיי ודאי מסמיקות עכשיו, אך גם ידעתי שכנראה דניאל לא יכול היה לדעת זאת בגלל האיפור שלי.
“הייתי מאוד שמח לנשק אותך עכשיו, אבל אני חושש שאז האיפור שלך ייהרס,” הוא אמר ואני מיד הנחתי את ידי באוויר אל מול פניי.
“אל תזכיר לי את זה,” אמרתי מיד, “אני נראית מגוחך כל כך עם הצבע הזה על הפנים שלי.”
“את נראית יפהפייה כתמיד, כמו ברבור אמיתי,” הוא אמר ואחז בידי.
“אני שמחה שאתה תהיה שם איתי על הבמה. זאת אומרת, אני לפחות אדע שכל האנשים שאני אוהבת באים למופע, זה משמעותי מאוד עבורי,” אמרתי והוא הנהן באיטיות.
“אני יודע שגם אם לא היינו שם את עדיין היית רוקדת מדהים, וזה כי אני יודע עד כמה את מוכשרת,” הוא אמר ואני הנדתי בראשי.
“אתה מחמיא לי הרבה יותר מדי היום” אמרתי והוא הביט בי ברוך וליטף את ידי.
“אני אוהב להיות כנה, ואני לא רואה סיבה להפסיק להגיד את מה שאני חושב,” הוא אמר והביט בידו שאחזה בידי, “ואני רוצה להגיד לך גם שאני מאוד גאה בך.”
“על מה?” שאלתי בשקט.
“על זה שאת עושה את מה שאת אוהבת. שאת כבר לא מפחדת להביע את עצמך, שאת נלחמת על מה שאת רוצה” הוא אמר וחייך אליי, “לכולנו יש חלומות ושאיפות, אבל לא כולם אמיצים מספיק בשביל לנסות ולהגשים אותם.”
“תודה דניאל, האמת היא ש-” התחלתי לומר אך קול צעדים מהיר קטע אותי. סובבתי את ראשי במהירות והופתעתי לראות שתי רקדניות מהכיתה שלי, סטפני ומייגן, רצות לעברי.
“גרייס את חייבת לבוא עכשיו,” סטפני אמרה בעודה מתנשפת.
“מה קרה?” שאלתי והתרחקתי מדניאל.
“לילה…היא נעלמה” מייגן אמרה והחזיקה בכתפי, “אחריי שדיברה עם מיס קלאריס היא אמרה שהיא יוצאת להפסקה של כמה דקות לפני המופע. ועכשיו אף אחד לא מוצא אותה והמופע עומד להתחיל עוד כמה דקות.”
“לא…לא יכול להיות,” אמרתי והעברתי את מבטי ביניהן, “אתן מדברות כאן על לילה. היא חלמה על התפקיד הזה והתאמנה המון בשביל זה, איזו סיבה יש לה בשביל להיעלם ככה?”
“אנחנו לא יודעות. אבל מיס קלאריס אמרה שאת המחליפה שלי, ואנחנו צריכים לעלות לבמה ואין לנו הרבה אפשרויות, אז את תהיי חייבת לרקוד,” אמרה שוב סטפני ומשכה בידי.
“היא בטח בשירותים או באחד המסדרונות, אני יכולה להתקשר אליה ו-” אמרתי אך מייגן קטעה אותי.
“כבר ניסינו להתקשר והיא לא עונה, ומיס קלאריס מתחילה להיות עצבנית ו..” היא אמרה ואז הביטה בדניאל, “מה אתה עושה כאן? אתה אמור להיות על הבמה!”
“אני באתי לאחל בהצלחה לגרייס לפני המופע,” הוא אמר ובאותו הרגע מייגן אחזה בזרועו.
“אין זמן לזה עכשיו,, מיס קלאריס הקדימה את השעה של המופע, אתה צריך להיות על הבמה,” מייגן אמרה ומשכה אותו אחריה לכיוון האולם.
“קדימה בואי,” אמרה סטפני והתחילה ללכת במהירות. באותו הרגע עברו בראשי אלפי מחשבות, אבל אחת מהן בלטה יותר מכולן, האם אני באמת מסוגלת לעשות את זה?
“מישהו מצלצל אליי, יכול להיות שזו לילה,” היא אמרה ואז הביטה בי, “תמשיכי ללכת לכיוון האולם, כולם מחכים לנו בשביל להתחיל.”
“בסדר” אמרתי והלכתי בצעדים מהירים לכיוון האולם הגדול. ראיתי כמה אנשים נכנסים לאולם ומיהרתי ללכת לדלת האחורית אל מאחוריי הקלעים.
“היי,” שמעתי קול מאחוריי וקפצתי במקומי.
“היי,” אמרתי והסתובבתי בכדי לראות מולי את הרפר. שיערה הבלונדיני היה אסוף והיה לי קצת קשה לזהות אותה בגלל האיפור שעל פניה.
“לאן את ממהרת ללכת גרייסי?” היא שאלה והתקרבה אליי.
“אני…רגע אחד, את גם משתתפת במופע?” שאלתי אותה וסקרתי את התלבושת שלה ואת פניה.
“כמובן,” היא אמרה, “בלעדיי המופע הזה לא יצליח, קשה למצוא רקדניות טובות כמוני.”
“בהצלחה, עכשיו אם תסלחי לי, אני ממש ממהרת ו-” אמרתי והחזקתי בידית הדלת אך היא עצרה אותי.
“את חיפשת מקודם גם אחריי לילה, כי אני חושבת שאני יודעת איפה היא,” היא אמרה ואני כיווצתי את גבותיי, איך היא ידעה את זה?
“בכל אופן, אם את עדיין מחפשת אותה, אני ראיתי אותה הולכת לכיוון הדלת שם,” היא אמרה והצביעה לעברי על דלת שהייתה בסוף המסדרון.
“החדר של השרת, מה יש לה לחפש שם?” שאלתי אך הרפר הנידה בראשה.
“אני לא יודעת, לילה יכולה להיות מאוד מסתורית כשהיא רוצה,” היא אמרה ואני הלכתי בצעדים מהירים לכיוון הדלת. אולי לא סמכתי על הרפר, אבל אם לילה באמת נמצאת שם הייתי צריכה להודיע לה שאנחנו עולות להופיע.
הגעתי אל הדלת ופתחתי אותה.
“הו תודה לאל,” אמרה לילה שישבה על הרצפה, עזרתי לה לקום ואז שמעתי את הדלת נסגרת מאחוריי.
“לא שוב” היא אמרה וכאשר קמה התרחקה ממני. מסביבנו היו מגבים וחומרי ניקוי היו מפוזרים על הרצפה.
“על מה את מדברת?” שאלתי אותה.
“למה נתת לה לסגור את הדלת, עכשיו שתינו נעולות כאן,” היא מיד הוסיפה בכעס.
“את מדברת על הרפר?” שאלתי בניסיון להבין מה קרה.
“כן, כמובן שאני מדברת על הרפר. הייתי צריכה לדעת שזה מה שהיא תכננה כל הזמן הזה,” היא מלמלה וניגשה אל עבר הדלת בניסיון לפתוח את הדלת, אך היא הייתה נעולה.
“הדלת נעולה מבפנים, צריך מישהו מבחוץ שיפתח לנו את הדלת,” אמרתי בשקט כשהבנתי את הבעיה.
“הו באמת? שמחה שהצלחת להבין את זה לבד,” היא אמרה ואז נשענה על הדלת. הבטתי בפניה והופתעתי לגלות עד כמה האיפור החמיא לה, יש בלרינות שאוהבות להתאפר ויש כאלה ששונאות את זה, הייתה לי הרגשה שללילה דווקא אהבה את זה.
“מה את עומדת ומסתכלת עליי ככה, הכל באשמתך,” היא אמרה והפנתה לעברי את אחת מאצבעותיה, “אם לא היית תמימה כל כך, אולי גם הייתי מצליחה לצאת מכאן.”
“אני אשמה? אני לא מבינה על מה את מדברת, את והרפר חברות,” אמרתי.
“אף פעם לא היינו חברות, פשוט לשנינו היו אינטרסים משותפים,” לילה הסבירה בפשטות.
“איזה אינטרסים בדיוק?” שאלתי ושילבתי את זרועותיי.
“שתינו רוצות להצליח ושנינו נהיו מוכנות לעשות מה שצריך בשביל להשיג מה שאנחנו רוצות” היא אמרה ונאנחה, “אבל נראה שכרגע האינטרס שלה הוא לככב במופע, ובשביל זה היא חשבה לנעול את שתינו כאן.”
“אבל היא בכלל לא המחליפה שלך, אני זו שאמורה לרקוד במקומך,” אמרתי ולילה התרחקה מהלת.
“את באמת לא הבנת מה קרה כאן עכשיו?” היא שאלה והביטה בעיניי, “היא גרמה לי לבוא הנה ונעלה אותי כאן, והיא ידעה שאת מחליפה אותי אז היא עשתה לך את אותו הדבר. מיס קלאריס תהיה חייבת למצוא מישהי שתרקוד, והבת היחידה שיודעת לרקוד את התפקיד הראשי חוץ מאיתנו היא הרפר.”
“אני לא מאמינה,” לחשתי והרגשתי כיצד החלום שלי מתנפץ לאלף חתיכות.

***

המשכתי לדפוק על הדלת בייאוש בתקווה שמישהו ישמע אותי, אבל אף אחד לא הגיע.
“את סתם מבזבזת אנרגיה, אף אחד לא ישמע אותך” אמרה לילה בזמן שנשענה על הקיר.
“כולם בטח מחפשים אחריי שתינו” אמרתי ואז הסתובבתי להביט בה, לילה שילבה את זרועותיה והביטה בתקרה, לא נראה כאילו היא ניסתה לעשות מאמץ כלשהו בשביל לצאת.
“למה את מסתכלת עליי ככה?” היא שאלה.
“אני פשוט לא מצליחה להבין אותך לילה,” אמרתי ונשענתי על הדלת. שתינו עמדנו בצדדים הנגדיים של החדר, היו כל כך הרבה הבדלים בין שתינו, אבל נראה כי עכשיו הצלחתי למצוא יותר את הדמיון.
“את כל השנה מיררת את החיים שלי, דאגת שלא אקבל את התפקיד הראשי, התאמנת כל יום על הריקודים בשביל שתעשי את כל הצעדים מושלם,” אמרתי במהירות.
“יש לנאום שלך פואנטה כלשהי?” היא שאלה באדישות.
“אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, במיוחד אחריי כל מה שעברתי בגללך, אבל אני לא מתכוונת לתת לך לשבת כאן בלי להילחם על המקום שלך,” אמרתי ונאנחתי בשקט, “לשתינו מגיע לרקוד על הבמה הזו, שתינו התאמנו כל כך קשה בשביל הרגע הזה, ואני ממש לא מתכוונת לתת להרפר להיות זו שתעצור בעדי.”
“את כל כך מעצבנת,” היא אמרה והתרחקה מהקיר.
“את יכולה להגיד עליי מה שאת רוצה, אבל אני יודעת שאת מסכימה איתי,” אמרתי לה, “אני רק רוצה שלכמה רגעים נשאיר את כל המחלוקת בינינו בצד, שתחזרי להיות לילה פול ההישגית שמככבת בכל הצגה, הנערה שלא נותנת לאף אחד לעצור אותה.”
“את צריכה להפסיק לדבר כי אין לנו הרבה זמן,” היא אמרה וחיוך קטן עלה על פניי כאשר היא התקרבה אל הדלת.
“תביאי לי סיכה,” היא אמרה ואני כיווצתי את גבותיי.
“את רוצה לנסות לפרוץ את המנעול עם סיכה? תמיד ראיתי אנשים עושים את זה בסרטים אבל לא חשבתי ש-” אמרתי אבל היא סובבה במהירות את ראשה לעברי.
“את מוכנה להיות בשקט גרייס ולהביא לי כבר סיכה,” היא אמרה בחוסר סבלנות. הוצאתי את אחת מהסיכות שהיו בשיערי והבאתי לה אותה.
“פעם ההורים שלי לא היו נותנים לי ללכת בכלל למסיבות או להיפגש עם חברים, הם אמרו לי שזה בזבוז של זמן ושאני צריכה להתמקד בלימודים, אז נהגתי לפרוץ את המנעול עם סיכה בכדי שאוכל לצאת בלי שהם ירגישו,” היא אמרה בזמן שניסתה לפתוח את המנעול.
“באמת?” שאלתי בשקט, אף פעם לא חשבתי שלילה תשתף אותי במשהו שקשור לחייה הפרטיים, היא כמעט ולא שיתפה אף אחד בשום דבר, תמיד שמרה על התדמית שלה בקפידה רבה.
“כן, אבל אם תעזי לשתף את המידע הזה עם מישהו אני אדאג לכך שהשנה האחרונה שלך כאן תהיה סיוט,” היא אמרה ואני גיחכתי בשקט, אני לא חושבת שהיא יכולה להיות גרועה יותר משכבר הייתה כלפיי. תהיתי לעצמי איזה עוד דברים היא הסתירה, מה עוד אף אחד לא ידע עליה.
לפתע לילה קמה ממקומה ופתחה את הדלת.
“איך..” מלמלתי בשקט אבל מיד התעשתתי על עצמי. לא היה לנו הרבה זמן.
היא התחילה לרוץ לכיוון האולם וכך גם אני, פתחתי בחוזקה את הדלת החומה ושתינו נעצרנו כאשר הבטנו בכל הרקדניות שישבו בחדר ובמיס קלאריס שהתקדמה לעברנו בצעדים מהירים, וקול העקבים שלה היה חזק וברור בחדר השקט, אף אחד לא העז לומר מילה.
“אתן מוכנות להסביר לי למה רק עכשיו הגעתן הנה?” היא שאלה, “זה הדבר הכי לא מקצועי שראיתי בכל שנותיי כמורה למחול, מעולם לא ראיתי רקדניות שמעזות להגיע באיחור למופע הראשי, ובמיוחד מישהי שהיא גם משחקת בתפקיד הראשי.”
“מיס קלאריס, אם רק-” אמרה לילה אבל מיס קלאריס הרימה את ידה באוויר.
“אני לא מעוניינת לשמוע, אני סמכתי עלייך לילה ואת אכזבת אותי, שתיכן אכזבתן אותי,” היא אמרה והנידה בראשה.
לפתע הגיעה הרפר והביטה בנו, “אוי בנות, אני כל כך דאגתי לכן, לאן נעלמתן?”
“יש לכולנו מזל שהרפר הייתה כאן, היא היחידה שידעה את הריקוד שלכן והיא ישר הציעה לעזור,” אמרה מיס קלאריס והניחה את ידה על כתפה של הרפר.
“את לא מבינה שהיא האשמה בכל הסיפור הזה?” שאלתי, “היא דאגה שלא נגיע בזמן, כל הזמן הזה היא רצתה לקבל את התפקיד הראשי, היא אף פעם לא התכוונה לעזור לאף אחד, אלא רק לקדם את עצמה.”
“גרייס, האשמה כזו היא חמורה ביותר,” אמרה מיס קלאריס. הרגשתי במבטיהן של כל הבנות עלינו, החדר הסגור הרגיש מחניק כל כך, אבל לא פחדתי, לא השתתקתי, כבר לא לא פחדתי להגיד את מה שחשבתי, למרותש היה לי מה להפסיד.
“היא משקרת, היא פשוט לא יודעת לקחת אחריות על המעשים שלה,” אמרה הרפר.
“את היחידה שמשקרת כאן. את הרחקת לכת הפעם עם ההתנהגות שלך,” אמרה לילה והרפר צחקה.
“עכשיו גם את בצד שלה, אני חשבתי שאת הרבה יותר חכמה מזה,” אמרה הרפר. רציתי לדבר שוב אבל מיס קלאריס נעמדה בין שלושתנו ואז הביטה בשאר הבנות.
“הגיע הזמן להופיע, אנחנו לא יכולות להמשיך ולהתעכב,” היא אמרה והביטה כעת בי ובלילה, “אני רוצה שתעלי לבמה לילה.”
“תודה מיס קלאריס,” לילה אמרה בהקלה.
“אבל השיחה הזו לא נגמרה, אנחנו עדיין צריכים לדבר על מה שאת וגרייס עשיתן.”
“זה לא הוגן, היא הייתה לא בסדר והיא עדיין עולה לבמה?” שאלה הרפר , “זה לא מגיע לה.”
“הרפר, אני מודה לך על הרצון לעזור, אבל עכשיו כשלילה כאן אין צורך שתרקדי במקומה” אמרה מיס קלאריס והביטה בשאר הבנות, “המופע יתחיל עוד כמה דקות, אני רוצה שכולכן תתארגנו במקומות שלכן.”
לאחר שמיס קלאריס הלכה, הבנות החלו להתקדם לעבר הבמה, ואז ראיתי את הרפר מתכוונת לעברי, כאשר הכעס ברור בעיניה.
“זה לא נגמר גרייסי, אני אף פעם לא אניח לך עד שאשיג מה שאני רוצה,” היא אמרה ואני חייכתי אליה.
“למרות כל היחס הרע שלך כלפיי, אני עדיין מרחמת עלייך,” אמרתי לה בכנות, “את פוגעת באחרים בכדי להרגיש הרבה יותר טוב, ואני מקווה שיום אחד תביני עד כמה את טועה.”
“אני לא צריכה שיעורים לחיים, ובמיוחד לא ממך,” היא אמרה ואז חייכה במרירות, “אני הולכת מכאן, אין לי מה לחפש כאן עם לוזריות כמוכן.”
“קדימה לילה, אנחנו צריכות לעלות לבמה, ” אמרתי לה אחריי שהרפר הלכה.
“חכי רגע” היא אמרה לי ואני עצרתי במקומי.
“אני רציתי להגיד לך תודה,” היא אמרה בהיסוס קל ויכולתי בקלות לראות כמה קשה לה להוציא את המילים מפיה, “אני עדיין לא מחבבת אותך במיוחד ואני עדיין חושבת שאת פשוט מעצבנת, אבל את לא היית חייבת לעזור לי הערב, ועדיין עשית את זה, אז תודה.”
“וואו, לילה, אני-” התחלתי לומר אבלה יא קטעה את דבריי.
“אל תתרגשי יותר מדי, אחריי המופע אני עדיין הולכת להמשיך להתחרות בך כמו תמיד,” היא אמרה וכחכחה בגרונה.
“אני יודעת,” אמרתי אבל לא יכולתי להסתיר את החיוך שעלה על פניי. היא הנהנה בראשה ושתינו הלכנו לעבר הבמה.

***

“את היית מדהימה,” אמרה לי סקיי וחיבקה אותי בחוזקה. עמדנו מחוץ לאולם הגדול ומסביבנו ראיתי עוד הרבה משפחות שבאו לצפות במופע.
“תודה” צחקתי והתרחקתי ממנה. למרות שרקדתי על הבמה במשך שעה שלמה, לא הייתי עייפה. עדיין הדהדה בראשי המוזיקה, ועדיין חשבתי על הצעדים שהיו חרוטים בזיכרוני טוב כל כך.
“אני הייתי כל כך לחוצה לפני המופע, ואני כל כך שמחה לדעת שאחריי כל הזמן שהשקעתי בריקוד ובחזרות הצלחתי לרקוד טוב” אמרתי בזמן שהוצאתי כמה סיכות משיערי.
“זה בגלל שעבדת קשה גרייס, עבודה קשה תמיד משתלמת בסוף,” היא אמרה לי ואז חייכה חיוך קטן, “ואת בן אדם מאוד מוכשר, אז זה היה ברור לי שתצליחי.”
“אני פשוט שמחה כל כך שזה מאחוריי,” אמרתי , “רק חבל לי שאת כבר לא תהיי כאן, עד שסוף סוף יש לי יותר זמן, את עוזבת ללונדון.”
“הלוואי וזה לא היה קורה מהר כל כך,” היא נאנחה, “כבר אתמול התחלתי לארוז לקראת הטיסה, והאחים שלי אפילו ציירו לי כמה ציורים שאוכל לתלות שם.”
“הם יהיו בסדר,” אמרתי, “אני יודעת כמה את קרובה למשפחה שלך, אבל אני גם יודעת כמה חשוב לך להגשים את החלומות שלך. את תבואי לבקר בחגים והאחים שלך יוכלו להשוויץ באחותם הגדולה והמוכשרת.”
“אני יודעת,” היא אמרה לי, “זה פשוט קשה. אני זוכרת את התקופה שאת היית בצרפת עם אבא שלך, אני ממש התגעגעתי אלייך. יצא לי לחשוב הרבה על מה יקרה אם נהיה רחוקות שוב אחת מהשנייה.”
“באמת?” לחשתי. זה היה מוזר לשמוע את סקיילר מדברת ככה, התקופה הזו לא הייתה פשוטה בעבור אף אחת מאיתנו.
“כן” היא אמרה, “אבל אני יודעת שיהיה בסדר, דברים תמיד מסתדרים בסוף.”
“מצחיק שאת אומרת את זה,” אמרתי לה והלכתי לעבר הלוקר שלי שהיה קרוב לאולם.
“גרייס, אני חושבת שהתבלבלת, אין לימודים היום,” היא אמרה בשעשוע.
פתחתי את הלוקר שלי והוצאת ממנו מכחול והבאתי לה אותו.
“עוד פעם שכחתי אצלך את אחד המכחולים שלי, אני ממש מצטערת, אבל את יודעת שאני יכולה להיות קצת מפוזרת,” היא אמרה ולקחה את המכחול.
“לא,” צחקקתי, “זו מתנה שקניתי בשבילך. הלכתי לאחת מהחנויות שאת אוהבת וקניתי לך כמה דברים, אבל רציתי שתקבלי את זה קודם. תסתכלי מה כתוב עליו.”
“על מה את מדברת?” היא גיחכה והסתכלה על המכחול וכאשר שמה לב לאותיות שהיו חרוטות עליו עיניה נצצו וחיוך גדול עלה על פניה.
“גרייס..” היא אמרה אבל השתתקה במהירות כאשר ראתה את מה שהיה חרוט על המכחול, באותיות זהובות היו רשומות שתי מילים: תהיי חיובית.
“את זו שתמיד מעודדת אותי ועוזרת לי לראות את הצדדים החיוביים של כל סיטואציה, אז רציתי לעשות את אותו הדבר בשבילך. לפעמים אני כל כך מרוכזת בבעיות שלי, שאני שוכחת להסתכל על התמונה הגדולה. אני לא רוצה שתפקפקי בעצמך שם, את בטח תהיי מוקפת בהמון אומנים מוכשרים, אבל את צריכה לדעת שאת מוכשרת לא פחות מהם.”
“גרייס, אני אוהבת את זה, תודה,” היא אמרה וחיבקה אותי במהירות.
“אני חושבת שכדאי שנלך, כי אם לא ,אני כנראה אתחיל לבכות וכל האיפור שלי יימרח, וזה לא יהיה מראה יפה במיוחד,” אמרתי ושתינו צחקנו יחד.

הנערה מאגם הברבורים- פרק 19
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
28 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך