shira_19
היי לכולם! תודה למי שקרא את הסיפור שלי עד כה, אני מאוד מעריכה את זה!

הנערה מאגם הברבורים- פרק 20 ואחרון

shira_19 21/03/2021 174 צפיות 4 תגובות
היי לכולם! תודה למי שקרא את הסיפור שלי עד כה, אני מאוד מעריכה את זה!

עמדתי מול האגם שהיה מול בית הספר. העננים בשמיים היו אפורים ורוח קרירה הכתה את פניי.
“היי, מה את עושה כאן לבדך?” שמעתי את קולה של מאיה. היא הלכה לעברי בקלילות והעבירה את ידה מול פניי כאשר שמה לב שלא הקשבתי לה.
“אני מצטערת מאיה, דעתי פשוט קצת מוסחת,” אמרתי ונאנחתי בשקט.
“את עצובה שהמופע נגמר?” היא שאלה ואני הנדתי בראשי לשלילה.
“החודשים האחרונים היו נורא עמוסים ומלאים בחזרות, אבל אני לא עצובה בגלל זה, אלא בגלל שהרבה דברים נגמרים עכשיו,” אמרתי לה בשקט.
“את מתכוונת לעזיבה של סקיילר?” שאלה אותי מאיה והניחה את ידה על כתפי.
“אני לא חשבתי שהיא תעזוב מהר כל כך,” אמרתי, “היא בטח נמצאת בשדה התעופה עכשיו, נפרדת מכולם.”
“למה את לא שם איתה?” שאלה מאיה , “היא בטוח הייתה רוצה שתיפרדי ממנה.”
“בגלל שקשה לי עם פרידות,” אמרתי בקצרה, “ברגע שאראה אותה אני אבכה, ואני לא רוצה לעשות את זה קשה יותר ממה שזה, לשתינו קשה גם ככה.”
“את יודעת משהו, שמתי לב למשהו מוזר בערב של המופע,” היא אמרה ושילבה את זרועותיה.
“את מתכוונת לזה שהרפר נעלה אותי ואת לילה בחדר ביחד? זה היה הרבה יותר ממוזר,” אמרתי.
“אני לא מתכוונת לזה, שמתי לב שלילה קיבלה זר פרחים, אף אחד לא יודע מי הביא לה את הזר, זה די מסתורי,” היא אמרה וכאשר ראתה שחיוך עלה על פניי עינייה נצצו, “זאת היית את גרייס?”
“זה לא משנה, העיקר שזה שימח אותה,” אמרתי והתקרבתי לאגם בכדי להביט בהשתקפות שלי במים.
“למה עשית את זה?” היא שאלה במהירות, “כבר הספקת לשכוח איך היא התנהגה אלייך כל השנה הזו?”
“ההורים שלה לא הגיעו למופע, ואני חושבת שכל אחד צריך מישהו שיתמוך בו, במיוחד לילה,” אמרתי והבטתי במאיה.
“את יודעת שהיא קיבלה מלגה לג’וליארד?” היא שאלה ואני גילגלתי את עיניי.
“אני חייבת לומר שזה היה די צפוי,” אמרתי.
“כן, אבל יכול להיות שג’וליארד לא נתנו רק לה מלגה,” מאיה אמרה באיטיות.
“על מה את מדברת, כל שנה הם בוחרים בן אדם אחד, איזו סיבה יש להם לבחור עוד מישהו?” שאלתי. היא חייכה אליי בשובבות והוציאה מהתיק שלה מעטפה לבנה.
“את זוכרת את היום שבו צילמתי אותך ואת לילה רוקדות על הבמה?” היא שאלה ואני הנהנתי.
“אז העלתי את הוידאו לאתר שבו אני מפרסמת כתבות, אחריי המופע אחד מהנציגים של ג’וליארד שאל אותי עלייך, בגלל שהוא ראה את הסרטון שפרסמתי,” היא אמרה, “הוא רוצה שגם את תקבלי מלגה.”
“רגע…מה?” מלמלתי בזמן שהיא הגישה לי את המעטפה.
“את הולכת לג’וליארד!” היא אמרה וחיבקה אותי בזמן שעדיין עמדתי קפואה במקום.
“איך זה אפשרי בכלל? הייתי בטוחה ש-” אמרתי אבל היא קטעה אותי.
“אולי פעם אחת תפסיקי לחשוב כל כך הרבה ופשוט תשמחי, את צריכה ללמוד גם לחיות את הרגע, ולא רק לתכנן תוכניות לעתיד,” היא אמרה ואני צחקקתי וחיבקתי אותה במהירות.
“אני לא מאמינה, אני חייבת לספר להורים שלי,” אמרתי וקפצתי במקומי בהתרגשות ואז פתחתי את המעטפה וקראתי את המכתב במהירות.
“כתוב פה שאני צריכה לטוס לשם עוד שבועיים,” אמרתי בשקט, “זה ממש עוד מעט.”
“למה את נראית עצובה כל כך, זה מה שרצית,” היא אמרה.
“זה פשוט…לא חשבתי שזה באמת יקרה, לא חשבתי שבאמת אפרד מכולם כל כך מהר, אני לא יודעת אם אני מוכנה,” אמרתי בשקט.
“הו תאמיני לי, את מוכנה,” היא אמרה והביטה גם כן לעבר האגם.

***

הלכתי לעבר האולם הגדול. היה מוזר שוב לעמוד על הבמה הגדולה, במיוחד כאשר אני יודעת שזאת כנראה הפעם האחרונה שאעמוד עליה.
שמעתי קול צעדים וכאשר הרמתי את מבטי ראיתי את דניאל מתקרב אליי. הוא החזיק בידו תיק ומגבת וככל שהתקרב שמתי לב שגם שיערו היה רטוב מעט.
“אני מצטערת שהפרעתי לך באמצע האימון,” אמרתי לו אבל הוא הניד בראשו במהרה והניח את ידו על הלחי שלי.
“כבר סיימתי להתאמן כשהתקשרת אליי, וחוץ מזה, את נשמעת קצת מוזר בטלפון, הכל בסדר?” הוא שאל אותי בדאגה.
“הכל בסדר,” אמרתי בשקט אבל קולי רעד קצת, “אני…אני פשוט-”
“מה קרה גרייס?” הוא שאל בשקט ואני חייכתי אליו.
“אני לא יודעת איך לעשות את זה , אני לא טובה בפרידות, זה היה רעיון גרוע,” מלמלתי בשקט והבטתי ברצפת הבמה.
“על מה את מדברת?” הוא המשיך לשאול, “את יכולה לספר לי גרייס.”
“אני עוזבת,” אמרתי במהירות, “אני קיבלתי מלגה לג’וליארד, הם רוצים שאגיע לשם כמה שיותר מהר.”
“גרייס-” הוא התחיל לומר אבל קטעתי אותו.
“אני יודעת מה אתה הולך להגיד,” אמרתי והרגשתי את הדמעות באיטיות נופלות במורד לחיי, “אתה תגיד לי שזו הזדמנות מדהימה, ושאתה גאה בי, ושעדיין נמשיך להיות יחד, אבל אני עדיין מפחדת.”
“היי אל תבכי גרייס,” הוא אמר וחיבק אותי במהרה והצמיד אותי אליו.
“אני לא אוהבת לבכות,” אמרתי בשקט והוא צחקק והעביר את אגודלו על הלחי הרטובה שלי.
“זה החלום שלך, את צריכה להיות מאושרת,” הוא אמר, “את רצית את המלגה הזו במשך כל כך הרבה זמן.”
“אני יודעת,” אמרתי, “אבל לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר, אני לא מוכנה להיפרד מכולם, ואני מפחדת.”
“מפחדת ממה?” הוא שאל ברוגע.
“שאני לא אהיה טובה מספיק, שלא יהיה לי טוב שם, שאני לא אצליח להכיר אף אחד,” אמרתי והרגשתי את ידו אוחזת בידי בעדינות.
“אני יודע שזה יכול להיות מפחיד, שאת הולכת אל הלא נודע, שאין לך מושג מה הולך לקרות, אבל זה חלק מהיופי שבזה,” הוא אמר ואני הרמתי את מבטי אליו.
“את הולכת בשביל להתפתח ולהפוך לרקדנית טובה יותר, וכן, את צודקת בכל מה שאמרת” הוא אמר בשקט, “אני מאוד גאה בך.”
“אני הכנתי לך משהו,” אמרתי לו בשקט והוצאתי מהכיס שלי דף שכמעט ונרטב בגשם בדרך הנה.
“מה זה?” הוא שאל וחייך אליי.
“כתבתי לך מכתב,” אמרתי והרגשתי את לחיי מתחממות, “יש דברים שקשה לי להגיד פנים מול פנים, אז כתבתי לך את מה שאני מרגישה, למרות שעכשיו כשאני חושבת על זה, זה גם קצת מביך אותי.”
“את מדהימה גרייס,” הוא אמר בשקט ואז התקרב אליי, “את החברה הכי טובה בעולם.”
“אתה בטוח שיהיה לך כוח לשמור על קשר עם מישהי שתלמד כל כך רחוק ממך?” שאלתי. הוא הביט בי במבט שלא ממש הצלחתי לפענח וכעבור שניות אחדות הוא התקרב אליי עוד קצת ונשק ברוך לשפתיי.
“זה עונה לך על השאלה?” הוא שאל בשקט ואני חייכתי אליו.
“איך אתה בטוח שדברים יסתדרו ככה?” שאלתי אותו, “אין לך ספקות או פחדים?”
“יש לי הרבה פחדים, אבל אני לא נותן להם לעצור אותי, ואני לא אתן לפחדים שלך לעצור אותך, כי אני יודע שאחריי שתגיעי לשם את תביני שזה המקום שלך, שאת נועדת להיות הרקדנית שתמיד חלמת להיות,” הוא אמר ואני התאפקתי שלא לבכות שוב, למרות שהיה קשה לי להיפרד ממנו ידעתי שהוא צודק, אין מקום שהייתי שייכת אליו יותר מאשר לבמה. הייתי מוקפת בברבורים, תמיד אהיה מוקפת בהם, אבל אולי זה כל היופי שבדבר, שתמיד אהיה הנערה מאגם הברבורים.

הנערה מאגם הברבורים- פרק 20 ואחרון
דרוג הסיפור 5 | 4 מדרגים

תגובות (4)

שירה יקרה,
אינני צרכן של סוגת ‘סיפורי אהבה’; לא קראתי את סיפורך; ותגובתי לא קשורה לתוכן הסיפור.

משמח לראות שיש באתר כותבים שמשקיעים בסיפור, ומפרסמים המשכים.
עם זאת, יש כאן עוד כותבים. אין לי הסמכות ואין לי היכולת למנוע ממך לפרסם שמונה פרקים ברצף; יש לי החוצפה לבקש ממך שלא לעשות זאת.

פרסום ברצף של פרקים (או כל תוכן אחר), דוחק את סיפוריהם של אחרים, ומאוד לא נעים לעין.
דוגמא לכך, היא רב־שיח שבו אחד המשתתפים צועק, ולא מאפשר לאחרים להשתתף בשיחה. לא נעים.

כפי שבוודאי את מעוניינת שיקראו את פרי עטך, גם שאר חברי האתר מעוניינים בכך. הדדיות היא שם המשחק.

אני מקווה שתקחי את דבריי לתשומת לבך, ותמשיכי לפרסם את סיפורייך, במשורה. תודה.

אני לא גזען, אני שונא את כולם.

21/03/2021 23:25

    אני מצטערת להגיד לך אבל כל אחד יכול לפרסם כמה פרקים שהוא רוצה ואין לאף אחד זכות להגיד לו לא לעלות הרבה אז עם אתה לא קורה סיפורי אהבה גם אל תגיב להם למה אף כותב לא רוצה שיעירו לא כאלה הערות ותאמין לי גם לא אתה

    אני לא גזענית ואני לא שונאת אף אחד

    30/03/2021 19:44

דרך אגב הסיפור מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

30/03/2021 19:45

    תודה רבה:)

    02/04/2021 15:38
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך