כל הסיפור\מכתב\בלדה\שיר\מגילה\בדיחה של מסטיק בזוקה כתוב בטייק אחד. לא באמת יודע אם זה טוב או לא, למען האמת אני לא בטוח שזה משנה לי. פשוט לפעמים צריך לשפוך דברים איפשהו.

ומה בכלל קרה לי

04/09/2018 41 צפיות אין תגובות
כל הסיפור\מכתב\בלדה\שיר\מגילה\בדיחה של מסטיק בזוקה כתוב בטייק אחד. לא באמת יודע אם זה טוב או לא, למען האמת אני לא בטוח שזה משנה לי. פשוט לפעמים צריך לשפוך דברים איפשהו.

חזרתי לכתוב לא מזמן, ספק רציתי ספק הייתי צריך. אומרים שהכתיבה הכי טובה יוצאת לך כשאתה בתקופה הכי רעה שלך. אולי הם צודקים. תמיד אהבתי לכתוב אחרי פרידה או סתם אכזבה שהייתה לך, ולא חסרות לי פרידות ואכזבות.
הרבה שנים שלא הרגשתי. הרבה שנים שמנעתי ממני להרגיש. אהבתי את זה, הייתי חסר דאגות, חסר בעיות, הדאגה היחידה שהייתה לי היא עם מי אני אעביר איזה לילה פה או לילה שם. סתם בשביל הכיף. סתם כי צריך. מי ידע שזו אחת הטעויות הגדולות בחיי. אחרי שתי פרידות ממש מכוערות נמאס לי. אמרתי לעצמי “קיפ, עזוב אותך מאהבה. זה לא בשבילך, תמיד אתה נותן הכל ונשאר בלי כלום הגיע הזמן לבנות חומה, חומה יפה כזאת, מרשימה. שתהייה עלייה מלא ציניות וזריקת זין על העולם.” וכך עשיתי. ביניתי אחלה חומה, הכל היה אצלי חומרי ואפס רוחניות.
עברתי לדירה עם חברים והיא הייתה באה. באה פה ושם, עד שהיא באה הרבה.
היא לא הייתה הטעם שלי אף פעם. לא בגוף לא באופי כל כך ואפילו את הפנים שלה לא כזה אהבתי. ישיבות של 4-6 אנשים שעה אחרי שעה הצטמצמו ל2 ותמיד היינו נשארים אחרונים. סתם כי לא היינו עייפים. סתם כי היה על מה לדבר.
יום אחד היא אמרה שהיא הולכת לאיזה דייט עם מישהו, המישהו הכי דושבאג שראיתי בחיי. ממש כמוני! ואז התבלבלתי לרגע. הרגשתי כאילו משהו מפריע לי משום מה. אבל אמרתי “עזוב שטויות. זה האלכוהול”.
הימים עברו והמשכנו לשבת והמשכנו לדבר. לא רק בלילות, גם בימים.
צחוקים וכיפים הפכו להחזקת ידיים וחיבוקים חמים. ואז זה החמיר.
אף פעם לא שכבנו, יותר מזה – אני אפילו לא יודע איזה טעם יש לשפתיים שלה. תמיד רצינו, אבל היה קשה לה עם זה ששכבתי עם חברה שלה אי שם לפני שנים רבות והיא פשוט לא הייתה מסוגלת. היינו שוכבים עד 4 בבוקר כל יום במיטה סתם מחובקים מדברים. מסתכלים אחד על השנייה מתים להתנשק אבל גם זה לא קרה. עד שהיא אמרה שזה מיותר ושאנחנו צריכים להפסיק עם זה.
חצי שנה עברה ואני עדיין חושב עלייה ומנסה להחזיר אותה. מנסה לשחק את המשחק המטופש הזה שיחזיר אותה אלי. התנצלתי עשרות פעמים. הייתי מוכן לחכות חודשים. אבל היא המשיכה הלאה. אחרי שנים של קיפאון היא המיסה אותי בכמה שבועות והלכה. ואני? אנ ינשארתי עם אלפי סימני שאלה, אלפי מחשבות שזה יכל להיות אחרת ואלפי רגעים שהיא חסרה לי. ועכשיו? עכשיו החומה גבוהה יותר מתמיד. עכשיו החומה חזקה יותר מתמיד. ואני לא יכול שלא לחשוב, אם החומה לא הייתה נבנית מההתחלה, אולי היינו במקום טוב יותר. איתה, או עם מישהי אחרת. פעם הייתי ילד רומנטיקן חסר תקנה שחשב שהאהבה תמיד מנצחת. אני מתגעגע לילד הזה לפעמים.. הוא חסר לי, התקווה\נאיביות שלו חסרה לי. במקום זה אני גבר שיש לו הכל ועדיין לא מאושר.
לפני כמה שבועות ראיתי אותה שוב. היא אמרה לי שהיא טסה מפה לאיזה חודשיים שהיא צריכה לפתור הרבה דברים עם עצמה. ואמרתי לעצמי “טוב מאוד. ככה היא תהייה רחוקה מהעין ואפנה אותה מהלב גם.”
ובכל זאת הזמנתי אותה יום לפני שהיא טסה אליי, אחרי חצי שנה שלא דיברנו ולא התראינו. והיא באה, ודיברנו וצחקנו בדיוק כמו פעם. היה רגע שהיא הסתכלה עליי תפסה אותי ביד וקרבה אותי אלייה, חיבקה אותי חיבוק חזק. חיבוק שלא קיבלתי ממנה המון זמן. חיבוק של געגועים. זה היה ערב טיפוסי של לפני חצי שנה. שתינו יין התחבקנו התסכלנו אחד על השנייה, שוב מתים להתנשק, שוב היא עוצרת את זה. והייתה לי תקווה לרגע. תקווה של אותו ילד טיפש וארור. שאולי כשהיא תחזור דברים יראו אחרת. מאז לא דיברנו. היא בשלה אני בשלי. וחשבתי עלייה הרבה. כל כך הרבה – “איך אתה מחכה עכשיו 3 חודשים? למה אתה מחכה 3 חודשים? היא בטוח תכיר שם מישהו, ועכשיו כשהיא מוכנה לקשר זה יהיה איתו, לא איתך. איתו זה דף חלק. איתך זה דף עם הרבה קשקושים בצורה שלך שוכב עם חברות שלה”. אבל התקווה הזאת שאולי אני טועה לא עוזבת אותי. ואני מחכה לה פה. ועבר רק שבוע. מת לדבר איתה ועוצר את עצמי, מת לשלוח הודעה ועוצר את עצמי. אני כבר לא יודע אם היא בכלל רוצה לשמוע ממני או לא.
אבל היי, לפחות היה לי ערב אחד טוב בחצי שנה נוראית.


ומה בכלל קרה לי
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך