LOVE:)
כן אני יודעת שהודעתי על פרישה רשמית מהאתר, אבל לאחר שחשבתי על זה שוב. הבנתי שזה יהיה דיי אגואיסטי מצידי להשאיר את הסיפור ללא סוף. אז החלטתי לחזור לאתר בשביל לסיים את הסיפור

חיים על הקצה- פרק 28

LOVE:) 03/10/2015 1082 צפיות 7 תגובות
כן אני יודעת שהודעתי על פרישה רשמית מהאתר, אבל לאחר שחשבתי על זה שוב. הבנתי שזה יהיה דיי אגואיסטי מצידי להשאיר את הסיפור ללא סוף. אז החלטתי לחזור לאתר בשביל לסיים את הסיפור

פרק 28- דף חדש
•אביה•
ג׳ון לנון אמר פעם: “החיים זה מה שקורה בזמן שאתם עסוקים בלתכנן תוכניות.”
כתבתי במחברת הסודות האדומה שלי אשר ליוותה אותי מאז היותי בת שתיים עשרה.
כן… אני יודעת שאינני נראית אחת כזו שהולכת ופורקת את כל יגונה על פיסת נייר מסכנה. אבל אחרי לא מעט שנים מלוות בבדידות לא נותר אלא לכתוב להעלות את רגשותיי על הכתוב.
אם לומר את האמת, הכל התחיל כשהייתי אז רק בת שתיים עשרה.
בבית הספר התבקשנו להכין עבודת שורשים…

***
״טוב… תקני מה שאת צריכה, אני מחכה לך בחוץ.״ הודעתי.
״אל תהיי טיפשה, אביה.״ אמרה סול מצחקקת. ״החנות הזו ענקית, כאן תמצאי את כל החומרים שיהפכו את עבודת השורשים שלך למושלמת.״
״כן כן, מה שתגידי.״ שילבתי את ידיי על חזהי וגלגלתי את עיניי בזלזול.
״קדימה, בואי כבר!״ סול אחזה בידי ומשכה אותי אל תוך החנות.

אז כן, כפי שכבר ניחשתם. שתינו כאן בתוך החנות ההמונית והמדהימה בממדיה. בסופו של דבר נכנעתי לסול, כמו תמיד.
למרות שאני חייבת להודות שהחנות הזו לא רעה בכלל. יש כאן כמה דברים נחמדים.
״מה את אומרת על העץ? יפה נכון?״ סול קטעה את רצף מחשבותיי. ״הוא בהחלט יכול להתאים לתיאור המשפחה שלי.״ היא הנהנה בראשה.
״אממ… כן, בטח.״ הסכמתי איתה.
״מה?״ סול עיקמה את פרצופה.
״לא קנית שום דבר?״ שאלה המומה.
״למען האמת, אני…״ כחכחתי בגרוני. ״אני…״
״טוב, זה ממש לא עובד ככה!״ סול קטעה את דבריי. ״השעה היא חמש וחצי, החנות נסגרת בעוד חצי שעה, ניפגש ביציאה בשעה שש.״ קבעה. ״ואני מצפה לראות אותך יוצאת עם שקית או שתיים לפחות.״

סול הזו עם השטויות שלה…
איך אני אמורה להעביר כאן חצי שעה בדיוק? מה אני אקנה?
אחזתי בסלסלת קניות כחולה. אספתי חבילת מדבקות, חבילת מרקרים והכנסתי אל תוך סלסלת הקניות. דילגתי במהירות מאגף לאגף, ממדף למדף. לפתע באופן מפתיע ממש. מחברת אדומה מנצנצת ומאוד מאוד מיוחדת הצליחה לצוד את עיניי בהפתעה. הושטתי את ידי אל המדף ולקחתי את המחברת האדומה והכנסתי אל הסלסלה.
לא ממש היה לי בה צורך אבל, ידעתי שאמצא בה צורך בעתיד.
***

״טוב… אז היום אספר לך על מופע הבכורה שלי שהתדרדר למופע אימים.״ המשכתי לכתוב בתוך המחברת האדומה והמנצנצת.
היו לי כל כך הרבה תקוות וציפיות במופע הזה, אבל הן התנפצו ברגע. ברגע האחרון, ממש שנייה לפני המופע, חטפתי… מה שנקרא רגליים קרות והתעלפתי.
כשהתעוררתי הופעתי לגלות כשאני נמצאת בזרועותיו של לא אחר מאריאל.
אם לומר את האמת… הוא היה ממש מקסים אליי, הוא דאג לי! כן… כשהתעוררתי ראיתי את הפחד שהיה לו בעיניים, ממש כאילו… כאילו הוא פחד לאבד אותי.
לא לא, זה בטח רק בראש שלי! הרי אריאל לא סובל אותי בכלל. למרות ש… שכשהייתי מעולפת שמעתי אותו מדבר אליי כמה פעמים. אומר לי מילים חמות. אבל זה בראש שלי, עכשיו אני בטוחה בזה!
נקישה על הדלת קטעה את רצף מחשבותיי. הסטתי את מבטי אל הדלת מתוך אינסטינקט. הדלת נפתחה לאט לאט. אריאל הציץ מן הדלת. ״אני… אפשר להיכנס?״ שאל.
״מה…״ לרגע נתקפתי בלבול. ״כן. בטח.״ התאפסתי על עצמי ושידלתי חיוך.
אריאל נכנס לחדרי וסגר בעדינות את הדלת מאחוריו. אני סגרתי את המחברת המנצנת ודחסתי אותה אל תוך השידה.
אריאל התיישב בקצה מיטתי. ״טוב… אז מה קורה?״ חייכתי לעברו חיוך מאולץ ומשכתי בכתפיי באדישות.
״באתי לראות מה שלומך.״ השיב.
״באת לראות מה שלומי.״ מלמלתי חלושות מנסה להשתלט על ההלם שתקף אותי ברגעים אלו ממש. הוא… רק בא לראות מה שלומי! וואו!
״כן.״ השיב בחיוך רחב ומבט חם.
״את האמת…״ כחכחתי בגרוני ונעתי באי נוחות במקומי.
בעוד אריאל לאט לאט החל להתקרב אליי ולצמצם את הפער בנינו.
וואו.
אוקיי.
מה קורה פה לעזאזל?
״אז איך את מרגישה אחרי אתמול?״ שאל בהתעניינות שלא אופיינית לו בכלל. ״אני מקווה שאת שותה מספיק.״ אמר ברכות בעוד ידו עולה מעלה מטה מלטפת את יריכיי.
לחיי החלו להאדים כתוצאה מהאינטימיות שנוצרה בחדר. צמרמורות החלו לחלחל בכל גופי ותחושת חמימות מילאה את גופי. ״את יודעת?״ לפתע אריאל קטע את השתיקה שנוצרה בנינו. ״לא אמרתי לך את זה אף פעם, אבל כשאני מסתכל עלייך עכשיו,״ הוא הביט בי בעודו מחייך חיוך רחב מאוזן לאוזן. אני מביטה בי מוכנה לגרוע מכל. לעוד עקיצה מטופשת מצידו כצפוי. ״את יפייפיה.״ לפתע הוא זרק לאוויר בלי שום התראה מוקדמת.
פערתי את פי כתוצאה מההלם מהדברים שנאמרו.
צמצמתי את עיניי ובחנתי את אריאל בעיניי. ״מה העניין אריאל?״ שאלתי בחשדנות.
״איזה עניין?״ שאל בתמימות.
אם לומר את האמת, אני יודעת שיכולתי להודות לו, להסמיק ולחייך חיוך טיפשי ולקבל את הדברים כפי שהם. אבל במקום זה החלטתי לגלות מה עומד מאחורי ההתנהגות המוזרה של אריאל.
״כמה… אתה שיכור, אריאל?״ שאלתי בחשש.
״אני נראה לך כמו אחד ששתה?״ שאל בכעס. ניתן היה לראות ששאלתי קצת פגעה בו.
הבטתי שוב באריאל שהפעם היה דיי נסער, הבעת פניו הרגועה כמעט ונעלמה כאילו לא הייתה. האמת היא, אריאל היה נראה צלול ופיקח כאילו אין שום זכר אפילו לחלקיק קטן של אלכוהול בגופו.
״לא ממש.״ הנדתי בראשי לשלילה.
לא! אין מצב שהוא נחמד אליי פתאום סתם ככה בלי סיבה. חייב להיות משהו שמסביר את ההתנהגות שלו.
״אתה צריך ממני משהו?״ שאלתי בזהירות.
״אני לא מבין אותך!״ הוא הגביר את קולו בפתאומיות. ״אני בא אלייך, דואג לך, שואל מה שלומך ואת… את ישר חושבת שזה בגלל ששתיתי או בגלל שאני צריך ממך משהו .״ הוא הניד בראשו והביט בי המום.
״אני מצטערת!״ צעקתי. ״אני… אני באמת מצטערת.״ ריככתי מעט את קולי. ״אני מצטערת באמת, אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי.״
אנחת ייאוש נפלטה מפיו ואיתה גם חיוך קטן. ״זה בסדר, אני סולח לך.״
חיוך קטן נפלט מפי. ״אבל אתה חייב להודות שיש משהו מוזר בהתנהגות שלך.״ זרקתי.
״אני… אני בסך הכל רוצה שנפתח דף חדש.״ השיב ברכות.
״דף חדש?״ שאלתי בפליאה.
״כן.״ אישר. ״אז מה את אומרת?״ שאל. ״דף חדש?״
״ממ… אני חייבת להודות שאתה דווקא בסדר.״ השבתי מצחקקת. ״כשאתה רוצה.״ הוספתי.
״כן… גם את לא גרועה כל כך.״ השיב באותה נימה אשר גרמה לשנינו לפרוץ בצחוק.

״אתה יכול להיות ממש מצחיק שאתה רוצה.״ אמרתי תוך כדי שאני מצחקקת.
״טוב, עכשיו בואי נפסיק לשנייה עם הצחוקים ונהיה רציניים.״ אמר אריאל.
״אוף איתך, משבית שמחות.״ אמרתי בעודי משלבת את ידיי על חזהי ומחמיצה את פניי.
״אני באמת רציני, אביה.״ אמר בטון רציני ונוקשה. ״בואי נפתח דף חדש.״
״דף חדש?״ שאלתי בשנית.
״כן, דף חדש.״ אישר את דבריי.
״ומאיפה לי לדעת שזה לא אחד מהטריקים המלוכלים והגועליים שלך?״ שאלתי בחשדנות.
״תצטרכי לסמוך עליי.״ השיב באדישות אשר אופיינית לו וחייך חיוך ממזרי.
גירדתי בעורפי וחשבתי מעט עם עצמי. ״נו?״ אריאל העיר אותי ממחשבות. ״אז מה את אומרת?״
כשחושבים על זה, אולי באמת פעם אחת אני אתחיל לראות את הטוב באריאל ולא בלריב איתו על כל שטות, אולי בכל זאת אני אגלה באריאל צדדים חדשים.
כי, אם לומר את האמת כשידעתי שאריאל דואג לי, זה עשה לי טוב ואפילו שימח אותי וגרם לי להרגיש בטוחה.
״אז… דף חדש?״ שאל אריאל והושיט לי את ידו ללחיצת יד.
אחרי הכל אם לא אסכים לפתוח דף חדש אני לא באמת אוכל לדעת מה מצפה לי בדף שאחריו.
הנהנתי בראשי בחיוך. ״דף חדש.״

חיים על הקצה- פרק 28
דרוג הסיפור 5 | 7 מדרגים

תגובות (7)

למרות שהגבתי לך בימוזג שמהמחשב זה לא נכנס ומהטלפון כן) הרגשתי צורך להגיב גם פה!
אני נורא אוהבת את הסיפור שלך ואני כלכך שמחה שהחלטת להמשיך אותו.
אוהבת מלא מלא <3

03/10/2015 22:24

    בפרטי (כי *

    03/10/2015 22:41

    מדהימה שלי תודה רבה על כל הפרגון והערכה זה ממש לא מובן מאליו מבחינתי
    אז שוב תודה ענקית על כל
    אוהבת המון המון ❤️❤️❤️

    03/10/2015 22:42

קצת נטשת אחותי
תמשיכייי

04/10/2015 00:19

    סורי אחותי, הייתי בתקופת פרישה אבל החלטתי לחזור.
    שמחה לשמוע ממך <3

    04/10/2015 00:21

וואי איזה כיף שבכל זאת את ממשיכה לכתוב באתר
פרק מהמם כמו תמיד

04/10/2015 16:48

    תודה רבה מהממת.
    שמחה שאהבת❤️

    04/10/2015 17:36
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך