כשכעזבת, האם שכחתי? פרק 68

bl_bar 06/12/2017 706 צפיות אין תגובות

אם מישהו שלא הכיר את המצב הנוכחי, היה נכנס לביתו של הבלונדיני הנרגש, הם היום בטוחים שהוא זה שהולך לחגוג את מסיבת הרווקים שלו עצמו.

"בייב תירגע" דן ביקש, מפחד שג'ון יפגע בעצמו מכל ההתרוצצויות החסרות זהירות.

"אני חייב ללכת למגי לעזור לה, מזל שהבנות הודיעו לה לפני שהן לא יכולות לבוא כי כולן עסוקות, אבל הן כמובן ישלחו עם אמילי את המתנות לתינוקי" ג'ון הכניס מהר לתיקו כמה דברים שיועילו למגי, נושק לדן ומזהיר אותו לא להעיר את הארי.

ג'ון יצא מהבית רק אחרי שהוסיף ואמר לדן לא להתאמץ יותר מדי בעבודה ולחזור מוקדם למסיבת רווקים של מייק, חוטף עוד נישוק קטן ועדין משפתיו של הגבר שלו.

"או תודה לאל" מגי צעקה באנחת הקלה כשג'ון נכנס.

"באתי לעזור" הקטן חיבק את חברתו, מוריד את התיק מגבו, מוציא קונפטיים ומדבקות קיר צבעוניות בצורת איבר המין הגברי.

"מעולה!" מגי ציחקקה, ”העוגיות והקפקייקס בתנור, רוצה לראות?" היא שאלה וג'ון הנהן, מסוקרן.

"מוש!" ג'ון רקע ברגליו בהתרגשות כשהתכופף והסתכל על תוכן התנור, מאכלים מתקתקים בצורת זין נאפו להם שם בנחת.

"הבגדים שהבאתי לנו פה אצלך?", "לחלוטין בלונדי" מגי ציחקקה, מצביעה על קופסא שכנראה שם נמצאים הבגדים שלהם להערב.

"שלום" דלת החנות נפתחה, אמילי הופיעה בפתח.

"שלום שלום" ג'ון הלך אלי, מחבק אותה ומיד אחריו גם מגי חיבקה אותה באהבה.

"איזה כיף שבאת לעזור" ארוכת השיער חייכה לאסייתית, ”ברור שאבוא, אני חייבת שהכל יהיה מושלם", ”זאת הסיבה שאני מחבב אותך” ג'ון התוודה, אמילי היא כמו הכפילה הנשית שלו.


"אמילי, אכפת לך לבוא לעזור לי עם העוגה?!", "באה" כחולת העיניים צעקה מרחוק, נעצרת בזמן שתלתה כמה קישוטים אירוטיים.

"אני צריכה שתעזרי לי להכניס אותה למקרר, היא טיפונת כבדה אז תיזהרי על עצמך", "אוקיי" הקטנה אמרה בהסכמה, מוכנה לעזור.

"מה זה הדבר המפלצתי הזה?" אמילי צחקה את חייה, דמעות צחוק הציפו את עינייה.

מגי ציחקקה, "מדהים ,נכון?", "ואו, הרבה זמן לא יצא לי לראות את הדבר האמיתי, ככה שאני מתרגשת מלראות את העוגה הזאת".

מגי חייכה בגאווה, עוגת הפין הורודה והמנצנצת שלה תהיה לחלוטין הדובדבן שבקצפת במסיבת הרווקים של הארי.

הארי מתח את ידיו מעלה, משמיעה צליל גרוני של התעוררות, לאחר מכן הוא שיפשף את עיניו, מסתכל לצדדים.

לא היה אף אחד על המיטה, הוא שוכב לבד עליה.


השטני התרומם לישיבה, שיערו השטני מבולגן, הוא נראה כמו ילד קטן.

כשהסתכל על הבית גם הוא היה ריק, דן וג'ון לא שם.

הארי החליט לקום, נתקל בפתק על השידה שליד המיטה.

'תינוקי, הלכתי לעזור למגי, אני לא בטוח מתי תתעורר, אבל אם דן לא בבית כנראה שהוא כבר הלך לעבודה.

נ.ב הבית מלא באוכל, אתה יותר ממוזמן לאכול ממנו, אבל לא להתפוצץ, היום המסיבת רווקים ויהיה מלא אוכל!

אוהב אותך בייבי בוי, נשיקות 3>
שלך, ג'ון המסוקס'

הארי ציחקק כשסיים לקרוא את הפתק, הבלונדי כזה מתוק.

אבל ליבו התחיל להתכווץ כשניזכר שהיום מסיבת הרווקים שלו.

פאק, הוא מתרגש.


מעניין אותו מה מייק יעשה במסיבה שלו, ובכלל מה איתו?

כל כך קשה להארי בלעדיו, לקום בבוקר ולא להריח אותו, להרגיש אותו, לנשק אותו.

אוף, הכל כל כך משעמם כשמייק לא לצידו.

הארי נאנח, משפשף את פניו בכפות ידיו, מסרק את שיערו עם אצבעותיו, מיישר אותו מעט.

"הגיע הזמן להתקלח" הוא מלמל לעצמו, לוקח מגבת ובגדים נקיים.

המברשת שיניים שלו כבר הייתה תלויה ליד הכיור, עומדת ישר ליד המברשות שיניים של דן וג'ון שנשענו מעט אחד על השני.

הוא פיהק, שוטף את פניו במים חמימים, מעיר את עצמו מהעייפות האחרונה שהטרידה אותו.


כשמצא את עצמו עירום כולו הוא נכנס למקלחת, זרם המים שוטף את לכלוך השינה שנידבק עליו, מעיר כל פיסת תא בגופו

אחר כך הוא יהיה ער לחלוטין.

כשיצא מהמקלחת, גופו נקי לחלוטין ומולבש, הוא הסתכל על הטלפון שלו, בהלם קטן שעכשיו כבר אחד בצהריים.

עוד כ6 שעות מסיבת הרווקים מתחילה, מעניין אותו מתי ג'ון יחזור.

הבלונדיני התמתח, אנחת הקלה יצאה מפיו, הם סוף סוף סיימו לסדר.

"אומייגאד" אמילי צנחה על אחד המכיסאות, מתמתחת גם היא, "סיימנו" היא מלמלה.

קחו", מגי הגישה לעייפים כוס לימונדה קרה, נותנת להם קצת מעוגיות הפין שלה.

"מממ טעים" ג'ון נגס בעוגייה הפריכה, עייף מדי בשביל לעשות איתה משהו מיני ופשוט אוכל אותה.

"ואו טעים ממש" אמילי הוסיפה, לועסת את הבצק הקשיח שכבר נשבר לה בין שינייה, גם לה לא היה איזשהו ניצוץ של כוח להשתעשע.

מגי ציחקקה עליהם, הם לא רגילים לעבוד, לוקחת עוגייה אחת ונוגסת בכיפת הפין.

'עבודה טובה מגי' היא חשבה לעצמה, מרוצה מהטעם של העוגיות.

אדום השיער הרים כמה קירשי עץ על כתפו, לוקח אותם למקום המיועד.

דן קדח בקרשי עץ אחרים שכבר עוצבו על ידו, הם הולכים להפוך להיות שולחן למשפחה עשירה, הוא שייף את העץ, יישר אותו וצבע, עכשיו נשאר רק להרכיב.

"אני מורעב" דן אמר לפני שנגס בכריך שקנה מהדוכן אוכל בחוץ, מקס לצידו יושב מכופף, זרועותיו על רגליו ואוכל גם הוא.

"מה דעתך על למצוא עבודה אחרת?" מקס זרק פתאום, גורם לדן להרים גבה.

"מאיפה זה בא פתאום?", ”לא נמאס לך לקרוע את התחת ולא לקבל מספיק בתמורה?" מקס נאנח בכבדות.

"באמת שכבר נמאס לי להגיע תפוס כל יום ולהעמיד פנים מול מגי שהיה לי טוב בעבודה", דן גיחך מדבריו של האחר, ”אנחנו כבר כמה שנים טובות עושים את העבודה הזאת, אולי אנחנו לא מרוויחים כמו שמגיע לנו, ואולי לא הכי כיף לנו לעשות אותה, אבל אני יכול להגיד שאני כן מרוויח מספיק בשביל שלג'ון יהיו חיים נורמליים" דן נאנח, רוצה להעניק לג'ון חיים טובים יותר מרק נורמליים.

”ומה עם החיים שלך? להם לא מגיע להיות נורמליים?" מקס שאל, מסיים את הכריך ומסתכל על דו, מצפה ממנו להבין אותו.

הגיי סיים גם הוא את הכריך, מסתכל על חברו הטוב, "מה אתה כבר רוצה שנעשה? מאיפה נמצא עבודה חדשה עכשיו?" הוא היה מציאותי, ”נמצא” מקס אמר, לא בטוח בעצמו.

"כשתמצא תודיע לי, עכשיו צריך לחזור לעבודה, יש לנו עוד הרבה לעשות וצריך להספיק לחגיגה של מייק" דן התרומם, מנער את סרבל העבודה שלבש, נמתח ומדרבן את מקס לקום ולחזור לעבודת הכפיים שלהם בנגרייה.

"אני מקווה שהם יחזרו מוקדם בשביל מייק" מגי שכבה על הספה באחד מהחדרים בבית הקפה, "חסר להם שלא, אומנם הארי הוא אהבתי, אבל גם למייק יש את האהבה שלי, אני מאמין שהם יסיימו מוקדם" הבלונדיני ענה, שניהם נשארו לבד אחרי שאימלי הלכה להתארגן.

"אפרופו הארי, נראה לך שהוא התעורר?" מגי שאלה לפתע, מסתכלת על ג'ון בשאלה, "כבר ארבע עכשיו, אין מצב שלא" הבלונדיני אמר בתמימות, לא מתרגש מהשעה, לפחות לא עד שנפל לו האסימון.

"פאק! כבר ארבע!", הוא התרומם באחת.

"אני חייב ללכת הביתה להתארגן", "גם ככה הלבוש העיקרי נמצא כאן, אתה סתם לחוץ", "אני חייב להתקלח ולגלח מקומות" הוא הודיע, נושק למגי לפני שרץ משם, משאיר את הנשית לבד.

"כנראה שגם אני אלך להתארגן עכשיו" היא מילמלה לעצמה, מתרוממת באיטיות מהספה הנוחה שהעניקה לה מנוחה רגעית, נפרדת מרגעי השקט ויוצאת משם, הולכת הביתה.


הוא רקע ברגליו בחוסר סבלנות, רבע לחמש וג'ון עדיין לא חזר, אולי קרה לו משהו?
הקטן נאנח, מתלבט אם להתקשר או לא כי אחרי הכל ג'ון הזהיר אותו לא להתקשר אליו ולהפריע בזמן ההכנות.

לעזאזל עם זה, השעה כבר מוגזמת והוא מפחד על הבלונדי יותר משהו מפחד מלחטוף צעקות ממנו, הוא יתקשר.

וכאילו שהגורל לצידו, בזמן שחייג הוא שמע את צלצול הטלפון של ג'ון מחוץ לדלת.

הארי את עיניו ובדיוק הבלונדיני נכנס לדירה, מתנשם כולו, הארי הבין שכנראה הוא רץ לכאן.

"אני פה" הבלונדי זרק מגבו את התיק, מתחיל להתפשט.

"התקלחת כבר?" הוא שאל, לא מסתכל על הארי , "כן" השטני אמר, מצחקק כשג'ון כמעט ומעד כשהוריד את המכנס.

”אני מסריח כרגע, אחרי המקלחת אני כבר אציף אותך בנשיקות" הבלונדיני הודיע לפני שנכנס אל חדר המקלחת.
—-

"שלום" דן נכנס כחצי שעה אחרי ג'ון, הוא היה מחוייך והסתיר כל פיסת עייפות מפניו.

”איפה הוא?" השרירי שאל את הארי שבדיוק נשנש חטיף על המיטה בזמן שראה סרט, הקטן הצביע על המקלחת, לא מסתכל אפילו על האחר, שקוע בסרט שירגיע אותו מהמציאות המאוד מרגשת שהוא חי בה כרגע.

המותש חייך בערמומיות, לוקח מגבת ובגדים לפני שנכנס למקלחת, הוא יתפשט כבר שם.

כשהארי שמע את הצווחות הקטנות של ג`ון מהמקלחת הוא לבסוף התנתק מהסרט, מסתכל לצדדים ונאנח בייאוש כשהבין שכנראה דן שם.

"בהצלחה לך הארי" ירוק העיניים מלמל לעצמו, מגביר את הטלוויזיה.

שני הגברים יצאו מהמקלחת מלאת האדים, לבושים ונקיים.

הארי חייך כשראה את פניו הסמוקות של ג'ון, האחר ניסה להסתיר את המבוכה שלו.

"אנחנו כנראה נראה היום משחק כדורגל בבית של מגי ומקס, נשתה קצת ונדבר" דן החליט לדבר, מעביר נושא.

”או מגניב” ג'ון מלמל, לא יודע איפה לקבור את עצמו, בטוח הארי שמע אותם, מאיפה כל המבוכה הזאת צנחה עליו פתאום, הוא באמת שלא יודע.

"דיברת עם מייק? הוא בסדר?" הארי שאל בדאגה, מרגיע את ג'ון כשהבין שלהארי חשוב יותר להבין מה עם מייק מאשר להבין מה קרה במקלחת.

”הוא אוכל כמו שצריך? הוא ישן טוב?" הקטן המשיך לשאול, דן גיחך, הארי לחלוטין מקסים.

”הוא בסדר, אבל הוא נורא מתגעגע" הגדול מבניהם אמר בזמן שהתקדם למכונת הכביסה, מכניס אליה את בגדיו שלו ושל ג'ון.

"גם אני מתגעגע" הארי מלמל לעצמו, מת מגעגועים.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך