love_love_love
פרק לפני אחרווןןן💌💌💌💌💌💌💌💌💌

להיוולד מחדש-פרק 13 💌

love_love_love 06/09/2018 524 צפיות אין תגובות
פרק לפני אחרווןןן💌💌💌💌💌💌💌💌💌

⚡דין☇
"הכל מוכן?" שאלתי את אלכס שהיה באתר שבניתי "כן מציק, הכל במקום, הכל מאובזר ואנשים כבר בדרך לפה" אלכס אמר לי כשהייתי בדרכי לבית של לוסיה, אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי אותה "אתה בדרך לשם?" אלכס שאל אותי כשברקע יש צעקות של הפועלים "כן, אני עוד כמה דקות נכנס" אמרתי לו כשחיפשתי איפה להחנות "טוב בהצלחה, אנשים מגיעים" אלכס אמר וניתק.

החניתי את הרכב והתקרבתי לאט לאט לכניסה, חששתי כל כך מהתגובה של לוסיה, אבל גם כל כך רציתי לראות אותה.
נכנסתי לבית שלהם ובשנייה שנכנסתי היא הסתובבה וראתה אותי, כאילו היא הרגישה שאני נכנס…היא לא אמרה כלום וגם אני לא, היא עמדה שם-כל כך יפה ליד הנחל, כאילו ציירו אותה וברקע היה בידיוק מוזיקה, שיר שהתנגן מתוך פטיפון Swallowed in the sea "מה אתה עושה פה?" מאור התעצבן והתקרב אליי באיום עד שלוסיה עצרה אותו "די מאור חכה" היא אמרה לו ותפסה לו את בידיים "למה באת?" היא שאלה אותי כועסת ואני אהבתי אותה כל כך שהיא כועסת, זה מעלה לי החיוך שהיא כל כך טוענת שהיא שונאת אבל למעשה אוהבת "באתי להגיד לכם משהו" אמרתי להם ומאור צחק בלגלוג "אחרי כל מה שעשית עוד יש לך מה להגיד? למה שלא תלך?" הוא התעצבן ולוסיה המשיכה לתפוס אותו שלא יעשה לי כלום "תן לו" היא ביקשה ממאור "דבר" הוא הסכים לדבריה "אז ככה, אני יודע שפגעתי בכם, שעשיתי לכם נזק שאי אפשר לתקן בקלות.. אני יודע שהייתי ואני עדיין מניאק וחמור, אני יודע שאתם מתים להטביע אותי פה בנחל, אני יודע את כל זה… אבל אני הבנתי על עצמי כל כך הרבה דברים, הגישה שלי השתנתה, כל כך השתנתה עד שהיא הביאה אותי לפה, לבקש סליחה על מה שעשיתי, על מה שאני, זה לא מגיע לכם ולא לאף אחד… הבעיה היא רק בי ואני מתחרט על הכל" אמרתי להם והורדתי את הראש שלי… פעם ראשונה בחיים שלי שאני לא מיישר מבט "מה אתה רוצה כפיים?" מאור ענה בקשיחות ויכולתי להבין אותו "די מאור" לוסיה ביקשה ממנו "אני לא מצפה שתסלחו לי או נהפוך לחברים הכי טובים, אני רק רוצה לבקש ממכם לבוא איתי ואז להחליט" אמרתי להם בציפייה שהם יבואו איתי "לאן?" לוסיה שאלה אותי בחשדנות "אני לא בעד" מאור הוסיף בלחש אבל נראה כאילו הוא התרכך קצת "זה הפתעה, אבל אני אשמח אם תסכימו" אמרתי להם והם הביטו אחד השנייה "הולכים" שחר אמר משום מקום ותפס להם היד "רגע שחר.." לוסיה אמרה לו בהססנות "שום רגע לוסיה, לכולם מגיע הזדמנות שנייה ואנחנו ניתן לו" שחר אמר להם כאילו הוא מעביר שיעור בחינוך… וחייכתי לראות ילד בן 10 שמבין מה שאני בגיל 10 לא הייתי חושב אפילו "טוב נבוא" מאור אמר והם התקדמו איתי לרכב.

מאור ושחר ישבו מאחורה ולוסיה ישבה לידיי, מקדימה, לפני שהתנעתי את הרכב הסתכלתי על לוסיה והיא הסתכלה עליי למשך כמה שניות, מבט עמוק כזה, לא יכולתי להוריד את המבט ממנה וגם לא את החיוך "אכפת לכם שאני אשים שיר?" שאלתי אותם "כן תשים" שחר ענה מרוצה והפעלתי את השיר שלי ושל לוסיה מקליפורניה, איך שהשיר התנגן היא צחקה… לאחר כמה שניות היא התחילה לשיר בקולי קולות ואנחנו הצטרפנו אליה זו הייתה אחת הנסיעות הכי טובות ומהנות שהיו לי בחיים… נסיעה שונה כזו שגרמה לי להרגיש חלק מהם.

🌞לוסיה🌞
הגענו אל תוך אחוזה גדולה, מרהיבה ביופיה, צבעונית והמון המון אנשים שמתקהלים סביבה "מה זה?" שאלתי את דין כשירדנו והוא חייך "תכף תראו, בואו" הוא אמר וקירב אותנו לקדמת שער האחוזה "אני אומר לך, הוא מתכנן משהו" מאור לחש לי בחשדנות "אני לא" דין לחש כמו מאור בלעג, כיוון שהוא שמע אותו ואני צחקתי "תעמדו כאן" דין ביקש מאיתנו והותיר אותנו מול קדמת במה עם מיקרופון "חברים, כל מי שכאן, אני רוצה לדבר רגע" דין אמר במיקרופון שעלה לבמה וכולם השתתקו
"טוב, כמו שרובכם יודעים, האזור הזה היה בבניה של שבועיים לפחות… ועכשיו הגיע הזמן לחשוף בפניכם מה זה" הוא התחיל לומר וכולם הקשיבו לו "לפני כמה זמן הכרתי אורח חיים שונה משלי, עולם אחר משלי שכמובן זלזלתי בו, התייחסתי אליו כאל כלום" הוא התחיל ואני ומאור הבטנו אחד בשנייה, הבנו שהוא מדבר עלינו "היום אני מתחרט, היום אני מבין שההזדמנויות שהחיים שלחו לי הם מזל, הם כוח שיכול לעזור ולא כלי שיתחזק אותי, היום אני פותח בפניכם את השערים האלו, את הבית הזה שיהיה בית לכולכם, לכל מי שהמזל לא נפל בחלקו, עבור אותם הילדים שננטשו, שעברו התעללות, עבור ילדים שלא יודעים מי הם, בית שתהיו בו מה שאתם רוצים להיות- עם מטבח, סלון, שירותים, חדרים, והמון כיתות לימוד מכל הסוגים, מה שתרצו ללמוד" הוא סיפר בגאווה על הפרויקט והתרשמתי, החיוך של מאור היה כל כך גדול שאפילו הקשיחות שלו לא עצרה בעדו לחייך, הדמעה שנפלה לי מהעין הייתה כל כל מאושרת שאפילו לא רציתי לנגב אותה "אתם מוזמנים להיכנס לסיור" הוא אמר ופתח את שערי הבית. כולם נכנסו אחד אחרי השני, בזוגות, בשלשות ורק אני עמדתי בחוץ, מביטה בבית הזה, חושבת שאני בתוך חלום "מה יש?" דין שאל אותי כשהבחין שאני עומדת שם "הבן אדם כשהכי חשוב לי שיכנס לא נכנס" הוא הוסיף… הסתכלתי עליו בעיניים דומעות.. עברו מספר שניות וחיבקתי אותו כל כך חזק, לא מצאתי דרך להודות לו "אין לי מילים" אמרתי ממשיכה להביט בבית, כל כך מרוגשת "אני לא צריך מילים, אני צריך שתבואי כבר" הוא אמר ומשך אותי לסיור פרטי בבית.

הסיור הגיע לסופו וכולם יצאו החוצה, רק דין ביקש ממאור וממני להשאר איתו בסלון הבית "וואו דין אני לא יודע מה להגיד" מאור אמר מרוצה כל כך "אתה לא צריך, באמת" דין הוסיף והסתכל עליי בלי סוף, בהה בי והעלה את החיוך הזה שלו "תראו אתם תהיו חייבים לעבור לגור פה למרות שזה קשה לעזוב את הבית שלכם" דין אמר לנו ואנחנו הבטנו אחד בשנייה "דין אני מצטערת, אני באמת מודה לך על כל זה… אבל אנחנו לא יכולים, שם זה הבית שלנו, ואנחנו כבר בוגרים בשביל זה, עדיף שילדים אחרים יהנו מההזדמנות" הסברתי לו ומאור הסכים אותי "אני חושב שלא הבנתם אותי" הוא התחיל לומר ומאור הביט בי לא מבין "אתם חייבים לגור פה כי אתם המנהלים של הבית הזה" הוא הוסיף והופתענו "אני לא מבינה" נעמדתי ומאור הושיב אותי בחזרה "תראו, אני אמנם הבעלים העסקיים של המקום הזה, אבל חייב להיות מנהלים בבית הזה, אלו שייהיו בדמות ההורים המחנכים.. ואין אנשים יותר מתאימים ממכם" הוא הסביר ואנחנו חייכנו "אני לא יודע…" מאור התחיל למלמל "איו מה לדעת לכו תארזו" דין אמר וכולנו התחלנו ללכת לכיוון הדלת "רגע דין" אמרתי ומשכתי את ידו "מה?" הוא שאל בתמימות "זה מדהים, אני לא יודעת איך להודות לך בכלל, מאיפה מתחילים" אמרתי והשפלתי מבט "את רוצה להודות לי?" הוא שאל עם החיוך התחמני שלו ואוטומטית הגבתי בחיוך הלחוץ שלי "אני כבר לא בטוחה" השבתי בציניות "מחר בשמונה בערב תהיי מוכנה, אני אבוא לאסוף אותך" הוא קבע "לא רגע דין" ניסיתי לעצור אותו והוא פשוט יצא מהבית בלי להקשיב לי… נשארתי לבד בבית, עם חיוך דבילי של ילדה בת 12 מאוהבת


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך